גחלי אש ט

את רשב"ג מנשיאותו ואמרו לו גלי עוקצים, אכן מפני שלמד אח"כ לא יכלו להעביר אותו, ואם לאו בדין היו מעבירין אותו, וכן בברכות (ס"ג) כל המרפה עצמו מדברי תורה וכו', אמר שמואל אפילו מצוה אחת החרפית, כלומר תורה ומצוה דין אחד להן ללמוד הכל ולקיים הכל ע"ש, וכן אמרו חז"ל בכתובות (ק"ג) משמת רבי בטלה קדושה ופירשו בתוס' קדושת כהונה, מפני שרבי למד אותנו כל התורה כלה מותר היה לכהן להטמא לו, ובשביל זה אמר ר' חיים כהן אילו היה בפטירתו של ר"ת היה מיטמא לו מפני שידע ר' חיים כהן בר"ת ז"ל שהיה בקי בכל התורה כלה, ואם לאו היה אסור לטמאות לו, וכן אמר אביי בכתובות (ע"ז) אצל פטירת ר' חנינא א"ר פפא לאפוקי מאן דלא קיים אות אחת, והיה תד בדרא ואפסיק ליה עמודא דנורא בינו ובין העם ע"ש:

וכן איתא בירושלמי והביאו הרא"ש ז"ל בהלכותיו כד דמיך ר' יונתן נשיאה אכריז ר' ינאי אין כהונה, וכן כד דמיך ר' יודן נשיאה טימאו את ר' זירא הכהן, ובעת שמת נשיא טמאו כל הכהנים, וטעמא של דבר כדאמרן, כי הנשיא בקי בלי ספק ויודע כל התורה כלה וכדאמרן לעיל שהנשיא צריך לגלוי גם עוקצין, קדוש הוא ואיננו כלל בגדר טומאה. והרא"ש פירש מפני שדינו כמת מצוה כיון שהכל חייבים ליטפל בו והקשה עליו הב"י ע"ש, אבל באמת הכל אחד, מפני מה הכל קרוביו והכל מיטמאין לו מפני קדושת התורה ולפי רוב קדושתו אין כאן טומאה כדאמרן, וא"ש:

ובזה מתורץ קושית התוס' במס' סנהדרין ל"ט ששאל האי מינא אם אלהיכם כהן כי קבר למשה במאי טביל, והקשו התוס' מפני מה לא הקשה האי מינא איך היה מותר ליטמא לו ? ותרצו בתוס' מפני שישראל נקראו בנים למקום וכהן מטמא לבנו, ע"כ. והמהרש"א תירץ מפני שלא ידע איש את קבורתו והקב"ה כ"ג מ"מ מותר ליטמא לו כדין מת מצוה, עכ"ל ולי אין כאן קושיא כלל, כיון שמשה למד אותנו כל התורה כלה והיה מלך ונשיא פשיטא שמותרין ליטמא לו כל הכהנים. ועוד יש לתרץ דאיתא בספרי שמשה לא מת ולמד מדכתיב וימת שם משה ולהלן כתיב ויהי שם עם ה' ארבעים יום מה להלן עומד ומשמש אף כאן עומד ומשמש, וכן לדברי ר' ישמעאל שס"ל ודרש ויקבור אותו הוא קבר את עצמו כדאיתא בספרי פ' נשא פשיעא שאין כאן קושיא, ומה שלא השיב להמין כך מפני כי דחויי דחיי' לפי סברתו הנפסדת שהצדיקים מטמאין, וכן פירש"י והמהרש"א ז"ל שבמילתא בעלמא אוקמי' ודחה אותו בקש, שהטבילה באש, הלא אפילו הדברים הצריכים ליבון באש, לא נטהרו מטומאתם וצריכים שיבואו במים וא"ש, וכיון שדינו של ת"ת כדין ס"ת כדאמרן, לכן קוברין ס"ת שבלה אצל ת"ת שלמד הלכות בי דא ודא קדושה אחת היא:

וכן מניחין ס"ת על מטתו של ת"ת כמו שעשו לחזקיה מלך יהודה כדאיתא בב"ק ואמרינן קיים זה מה שכתוב בזה, ופירושו לענ"ד הלא א"א לאדם לקיים כל התרי"ג מצות, מפני שיש מצות שמיוחדין למלך ויש לכ"ג ונזיר וכדומה הרבה, אבל בלימוד התורה יוצאין, וחזקיה לימד תורה לכל ישראל ובדקו בימיו מגבת ועד אנטיפרס ולא מצאו איש ואשה תינוק ותינוקת שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה כדאיתא בסנהדרין (דף צ"ד ע"ב), לכן שפיר אמרינן קיים זה מה שכתוב בזה על ידי תלמוד תורה, וכמו שאמרו רז"ל כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה, וכן בכל התורה כלה בכל המצות שאי אפשר לקיימם ממש בפועל יצא בת"ת. וכן מצינו שגופו של ת"ת יש לו דין ס"ת בסנהדרין ס"ת אצל ר' אליעזר שאמר אוי לכם שתי זרועותי כשני ספרי תורות. וא"ש:

ועפי"ז נבין גמרא מנחות (דף כ"ט ע"ב) בשעה שעלה משה למרום הראה לו הקב"ה את ר"ע עוסק בתורה עם תלמידיו ולא הבין מה שאמר, ואח"כ הראה לו ששוקלין את בשרו במקולין, אמר לפניו רבש"ע זו תורה וזו שכרה, אמר לו הקב"ה כך עלתה במחשבה לפני ע"כ. ויש להתפלא הלא משה רבינו לימד לכל ישראל יסודי התורה למסור גופו ונפשו בכל עת ובכל רגע על קידוש השם יתעלה וכל ימיו של ר"ע היה מצטער על זה אימתי יבוא לידי ואקיימנה ? כדאיתא בברכות ואין לך זכיה גדולה מזו ולמה התפלא ע"ז, צא ולמד מאברהם אבינו ראש לכל המאמינים שהשליך עצמו לכבשן האש באור כשדים, ועוד כתיב וירח ה' את ריח הניחוח ודרשו במדרש זו דורו של שמד (רבה פ' נח) ועוד כתיב באורייתא דמשה אצל שתי מצות למען ייטב לך והארכת ימים אצל כבוד אב ואם ואצל שילוח הקן, הרי שאמר לו אביו עלה לגג ושלח את הבנים וקיים את המצות ונפל ומת, היכן אריכות ימיו של זה והיכן טובו של זה אלא ודאי משה פירש לנו כמו דאיתא בחולין (דף קמ"ב ע"א) למען ייטב לך בעולם שכלו טוב, ולמען יאריכון ימיך בעולם שכלו ארוך, וא"כ מה היה קשה לו למשה זו תורה וזו שכרה, הלא פשיטא שאינה בעוה"ז הכלה והנאבד, והרוגי מלכות אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן, ותו ר"ע משום הרוגי מלכות ותו לא (קושית הגמרא בבבא בתרא דף י' ע"ב) והקושיא מרפסין איגרא:

לכן נ"ל לפרש שמשה רבינו לא עלתה על דעתו כלל לשאול משכר נשמתו לעוה"ב וידע היטב שמחיצתו גדולה עד מאד שאין למעלה הימנו כדאיתא במנחות שם שמשה רבינו לא הבין מה שאמר ר"ע כדאמרן שם, וכדאיתא בירושלמי דברים שלא נתגלו למשה נתגלו לר"ע דדרשינן וכל יקר ראתה עינו זה ר"ע, ופירש בשמחת הרגל להגאון אזולאי וז"ל שמשה רבינו נכנס למ"ט שערי קדושה בדאיתא בר"ה ור"ע נכנס לשער הנו"ן "בל" בגימטריא הכי הוה, ועוד שמשה לא השיג אלא קשר של תפלין כדאיתא במנחות (דף ל"ה ע"ב) וראית את אחורי זה קשר של תפלין ור"ע את התפילין עצמן כדדרשינן בעלמא במגילה יקר זה תפלין, אלא כך אמר זו תורה הלא ר"ע תורה בעצמו הוא כי כל הסתמות שבש"ס אליבא דר"ע הן (סנהדרין פ"ו) ואין לך קדושת הגוף יותר ממנו ואיך יכולים זרים לשלוט בגופו הקדוש והטהור שיצתה נשמתו באחד, וזו ודאי קושיא תמורה היא שאין עליה תשובה כלל. ואמר לו הקב"ה שתוק כך עלתה במחשבה לפני כלומר זאת אין כל בריה בעולם יכול לידע ולהבין, שזאת תלוי במתשבתו של הקב"ה כי לית מחשבה תפיסא ביה ואין אתנו יודע עד מה וזאת מהנסתרות לה' אלהינו וא"ש. דוגמא לזה מתרץ הרמב"ם הלכות תשובה הקושיא מידיעה ובתורה כי לא מחשבותי מחשבותיכם, וע"ש: