גחלי אש י

ועפי"ז נבין מה דאית' בחגיגה ט"ז ע"ב אצל מעשה דאחר שאמר ר"מ מתי אמות ואעלה עשן מקברו, כי נח נפשי' דר"מ סליק קיטרא מקברי'. ואיתא בירושלמי פ' אין דורשין שתלמידיו של אחר חפצו להצילו לאחר מדינה של גיהנם בטענתם דמתניתין היא ואמרו הלא מצילין תיק הספר עם הספר (שבת דף קט"ז ע"ב) מצילין אלישע בזכות תורתו ע"כ, ויש להבין אם חפצו להציל את נשמתו מדינה של גיהנם למה היו צריכין להביא ראיה מתוק הספר עם הספר הלא הגוף הוא התיק ונשמתו ס"ח גמורה וס"ת בעצמו פשיטא שמצילין מפני הדליקה, אלא ודאי הכי פירושו, שבנשמתו פשיטא שאין אור גיהנם יכול לשלוט מק"ו של ר' אבהו אמר ר"א דסוף חגיגה שלמד ק"ו מסלמנדריא, ומה סלמנדריא שחולדת אש הוא הסך מדמו אין אור שולטת בו, ת"ח שכל גופן אם הלא כה דברי כאש נאם ה' על אחת כמה וכמה, אלא כיון שהעלה ר"מ עשן מקברו דייקא מקום שמונח הגוף ע"ז אמר ר' יוחנן הלא גופו של ת"ח כתיק הספר ותניא מצילין תיק הספר עם הספר, מתי אמות ואכבה עשן מקברו, כי נח נפשי' דר' יוחנן פסק קיטרא מקברי', וא"ש. ומה שאמר ר' יוחנן מתי אמות ואכבה עשן מקברו הלא היה יכול להתפלל תיכף עליו, נ"ל מפני שגדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם כדאיתא בחולין דף ז' ע"ב ולמדין מאלישע, לכן לא יכול להציל אותו בחייו כי אם אחר מיחתו, וא"ש:

וכן פירש בפרשת דרכים שישראל יש להן קדושת הגוף, ובזה פירש את הפסוק בירמיה ב' קדש ישראל לה' ראשית תבואתו כל אוכליו יאשמו, והסביר הוא ז"ל כך, כי יש שני מיני קדושות, קדושת דמים, וקדושת הגוף, ודינו של קדושת דמים כיון שמעל בו אחד יצא לחולין, אבל בקדושת הגוף ישנו מועל אחר מועל, כמו ששנינו במעילה אין מועל אחר מועל אלא בבהמה וכלי שרת בלבד, אף כאן קדושת גופן של ישראל הן עצם הקדושה ויש להם קדושת הגוף כמו קרבן וכלי שרת, לכן ישנו מועל אתר מועל ובשביל זה כל אוכליו יאשמו, ע"כ. כלומר שכולן חייבין אשם מעילות ובמזיד מיתה כדין המועל בקודש:

עד עתה דברנו מהמדרגה היותר פחותה, אדם שאין לו אלא מצות ולא תורה, ומהמדרגה היותר גדולה, שאין למעלה הימנה מי שלומד ומכיר כל התורה כלה ומקים כל מצותיה, אכן יש לחקור אדם שעמל בתורה כל ימיו וחפץ היה להשלים ולא זכה לזה ולא השלים או מפני קוצר המשיג או מפני עומק המושג או נאנס וחלה או מת בחצי ימיו ר"ל, האם יש בו קדושת הגוף או לא ? ונ"ל שאם היה בדעתו להשלים ונאנס ולא השלים יש בו ג"כ קדושת הגוף דומיא דס"ח, אם חפץ לכתוב כל התורה כלה וקידש את היריעה אדעתא דהכי ונפסלה צריכה גניזה, אבל אם לא חפץ לכתוב כי אם יריעה אחת או שתים אין בה קדושת ס"ת ואינה צריכה גניזה מצד קדושת ס"ת אלא אם כן יש בה אזכרות מצד קדושת אזכרות ששה. ועוד יש לי ראיה, על זה מהא דאיתא במנחות (דף ת' ע"א) דתניא מלאים אין מלאים אלא שלמים (כלומר שאינו קדוש עד שיהא עשרון שלם), וא"ר יוסי אימתי בזמן שאין בדעתו להוסיף אבל בדעתו להוסיף ראשון ראשון קדוש, ע"כ, הרי בפירוש אף שמנחה פחותה מעשרון אין בה קדושה כלל וכלל, דתניא מסלתה ומשמנה שאם חסרה כל שהיא פסולה, בין פחות מעשרון סלת ובין פחות מלוג שמן פסולה, אבל אם בדעתו להוסיף ראשון ראשון קדוש, אף כאן כן. אכן ודאי אף שיש בהמנחה קדושת הגוף אם בדעתו להוסיף מ"מ לא נוכל להקריב אותה כקרבן מלא ותמים שיש בה עשרון ולוג שלם דאינה קדושה ליקרב אלא שלא יצא בלא פדיון, ועשרון מלא עיקר הקדושה, אף כאן עיקר הקדושה והמצוה כל התורה כולה כדאמרן, מ"מ אם לא זכה לגמור ובדעתו היה להשלים ג"כ קדוש יאמר לו כדין מנחה שדעתו להוסיף, וא"ש:

ועוד נ"ל מי שלמד כל התורה ונאנס ושכח מתלמודו, קדושה יתרה יש לו ממי שלא גמר עוד כל התורה, ודינו כמו שירים שחסרו בין קמיצה להקטרה דמקטיר קומץ עליהן כדפסק הרמב"ם פי"א מהלכות פסולי המוקדשין הלכה כ' (וז"ל שם נשאר מעט מן השירים בכשרותן יקטיר הקומץ, ובכ"מ ציין במנחות דף ט' ונראה מלשונו כאילו היא הלכה מרווחת בגמרא באין חולק, אבל באמת פלוגתא דאמוראי היא שם, וז"ל הגמרא, אתמר שירים שחסרו בין קמיצה להקטרה ר' יוחנן אמר מקטיר קומץ עליהן וריש לקיש אמר אין מקטיר קומץ עליהן, ע"כ, מ"מ יפה פסק הרמב"ם כדקי"ל בכל התורה כלה הלכה כר' יוחנן לגבי ר"ל חוץ מתלת, כדאיתא ביבמות (דף ל"ו ע"א) פרק החולץ. ועוד נ"ל ראיה שהלכה בזה כר' יוחנן מדאבעיא להו לדברי האומר שירים שחסרו בין קמיצה להקטרה מקטיר קומץ עליהן, אותן שירים מה הן באכילה ? ופליגי זעירא ור' ינאי שאסורים, חד למד מן הנותרת ולא הנותרת מן הנותרת, וחד למד מהמנחה שהיתה כבר והשירים אסורין באכילה, ומדשקלו וטרו אמוראי אליבי' וסתמא דהגמ' איבעיא לי' אליביה ש"מ דהלכתא כוותיה, ולא עוד אלא שר' אליעזר (מנחות דף ת' ע"א) ס"ל ג"כ כר' יוחנן לענין לחם הפנים שנפרס לחמה עד שלא פרקה הלחם פסול ואין מקטיר עליו הבזיכין, אם משפרקה נפרס לחמה הלחם פסול ומקטיר עליו את הבזיכין, ואמר ר' אלעזר לא פרקה ממש אלא כיון שהגיע זמנה לפרוק כמו שפרקה דמיא, ופריך הגמ' אלא מעתה תיהוי כשירים שחסרו בין קמיצה להקטרה ? ותירץ הגמרא לאו פלוגתא נינהו, ר' אלעזר ס"ל כמ"ד שירים שחסרו בין קמיצה להקטרה מקטיר קומץ עליהן, וא"ש פסק הרמב"ם לפ"ז:

אכן יש לדקדק ע"ז, דהנה במנחות (דף ע"ו ע"א) איתא בענין אם מותר לערב חובה בנדבה הדין דלוקח שני קמצים, ופריך הגמ' אקטורי היכי מקטיר ? ליקטר נדבה ברישא דחובה היכי מקטיר לה דלמא כולה חובה היא וחסרו לי' שירים ואמר מר שירים שחסרו בין קמיצה להקטרה אין מקטיר קומץ עליהן, ומדפריך סתמא דגמ' עלי' מדאמר מר ש"מ הלכה אין מקטיר קומץ עליהן דקייל"ן בכל מקום שסתמא דגמ' פריך מזה משמע שהלכה היא דאי לאו הכי היה יכול לתרץ דס"ל כמ"ד שירים שחסרו בין קמיצה להקטרה מקטיר קומץ עליהן וכי תימא שחפץ לתרץ אף לר"ל שס"ל שאין מקטיר, כך היה צריך הגמרא לומר הניחא לר' יוחנן אבל לר"ל מאי איכא למימר. וכן ביומא איתא (דף מ"ז ע"ב) לענין דביני ביני של מלא קומצו של כל המנחות שספק נינהו פירוש קמח הנכנס בין האצבעות