גחלי אש פח

דישון מזבח הפנימי לנרות, ואמרינן עלה בפ' אמר להם הממונה מ"ט אמר אביי גמיר גמירנא סברא לא ידענא, רבא אמר כדר"ל דאמר אין מעבירין על המצות ומאי פגע ברישא במזבח הפנימי, ואף הרב עצמו כתב כן בפ"ג מה' בית הבחירה שכך כתוב שם מזבח הקטורת היה מרובע והוא נתן בהיכל מכוון בין הצפון לדרום, משוך מבין השלחן והמנורה ולחוץ עכ"ל הרשב"א:

עוד כתב הכ"מ בשם הר"י קורקוס (בפ"ה מהל' מעשה הקרבנות הי"ד) ע"ז שכתב הרמב"ם שנכנס בין המזבח למנורה והמזבח לפניו ונותן על קרנות המזבח בחוץ, אפשר שרבינו מפרש עד דנפיק מכולה מזבח, היינו שלא יעמוד בין המזבח לפרוכת, אלא יוצא לצד ימינו עד שיצא מכנגד כל המזבח כי מצד צפון יוצא, ועדיין קשה, שא"כ למה אינו נותן תחלה בקרן דרומית מערבית שהיא יותר קרוב לו, שהרי המנורה בדרום היתה לימין היוצא, נמצא שזה מדלג קרן דרומית מערבית ודרומית מזרחית, ונותן בשלישי שהוא צפונית ולמה ? ואפשר שסובר רבינו שזהו מ"ש שנותן בחוץ כלומר לצד האחר, וזהו שאמרו שיהא הזאות אלו הראשונות מלמטה למעלה שלא יתלכלכו בגדיו, ומ"ש שם מזבח לפני ד' ולא כהן, היינו שלא יפסיק הכהן בין המזבח לפרוכת, אבל עדיין אין מזבח בין הכהן לפרוכת כי לצד דרום היה נמשך, נמצא מזבח לפני ד' בלא הפסק, וכהן אינו לפני ד' רק לצד המנורה או לצד חוץ יותר, ועדיין סוגית הגמ' צריכה ישוב עוד עכ"ל:

והלח"מ תירץ לקושית הרשב"א שהקשה על הרמב"ם אמאי מתחיל ההזאה ממזרחית צפונית לדידן דפסקינן דשתי פרוכות הוו ופתחא בדרום ובדרומית פגע ברישא, וכתב ולענ"ד לתרץ לפי גרסא דידן דלא יהיב בגמ' טעם כלל לא לר' יוסי ולא לר"ע, א"כ סתמא דמתניתין דקאמר דמתחיל מקרן מזרחית צפונית אתיא כר' יוסי, ולעיל אצל פרופה מן הדרום מסתם כרבנן, לכן מפרש דהמתני' דקאמר דמתחיל מקרן מזרחית צפונית אתיא נמי לרבנן, אע"ג דפתחא בדרום קאי, וא"כ בדרומית מערבית פגע ברישא, ובהאי קרן לא מצי עביד משום דקאמר קרא ויצא אל המזבח עד דנפיק מכוליה מזבח, א"כ לפחות צריך שיתחיל בקרן הסמוך לו שהוא דרומית מזרחית, מ"מ סובר ר' יוסי דיתחיל בקרן מזרחית צפונית, דאם יתחיל בדרומית מזרחית א"כ צריך להקיף דרך ימין דלית ליה לר' יוסי הקפה בשמאל בשום צד, וא"כ היה צריך ליתן אח"כ בצפונית מזרחית, ואח"כ בצפונית מערבית ואח"כ בדרומית מערבית, וזה אינו נראה לו לעשות כן,, דנמצא דהקרן שפגע תתלה הוא נשאר באחרונה, ועוד שהוא פגע במערבי תחלה, ועתה עשה שני הקרנות של מזרח קודמין להקרנות של מערב, לכן אמר ר"י שיתחיל מצפונית מזרחית, ועתה כשיקיף דרך ימין, הרי יהיו קודמין הקרנות של מערב שפגע בהם תחלה, לקרן אחד של מזרחית לפחות, ועוד הקרן שפגע תתלה הוא לא נשאר בראשונה, שהרי קודם הוא לא' של מזרח, וכ"ת יתן על דרומית מזרחית, ואח"כ יחזור דרך שמאל של דרומית מערבית כר"ע, זה אינו נראה לו לר' יוסי להקיף דרך שמאל בשום צד, ובזה נוכל לומר דר' יוסי הגלילי דקאמר מזרחית צפונית אתיא אף לרבנן, וכן מתני' דסתם לן הכי אתיא כרבנן, והדבר נכון בעיני לדעת רבינו ז"ל, ועוד האריך בזה הרבה עיי"ש:

ועל קושית הרשב"א במאי שכתב הרמב"ם שבין מזבח למנורה היה עומד, והלא הוא צריך לצאת מכל המזבח והמזבח היה משוך כלפי חוץ, כתב דהם היה להם גרסא אחרת ברמב"ם, דבגרסתנו כתוב עומד לפנים ממזבח הזהב בין המזבח למנורה, ואצלם לא היה כתוב "לפנים ממזבח הזהב", וע"פ גרסתם נראה לו לתרץ, דהרמב"ם ז"ל סובר דמ"ש דנפיק מכוליה מזבח, לא קפיד קרא שהאדם המזה יהיה חוץ מהמזבח, דאפי' יעמוד האדם בין המזבח למנורה לא איכפת לן, אלא דההזאה צריך להיות אחרונה למזבח, כלומר שלא יזה בקרן דפגע בו תחלה, דהיינו צפונית מערבית, או דרומית מערבית, אלא ילך יותר מעט, ויזה בקרן אחרונה, ונקרא יציאה בערך ההזאה שהוא אחרונה, אבל הוא עומד בין המזבח למנורה קרוב לקרן מ"צ להזות שם, אע"פ שהוא יהיה כנגד המזבח לא איכפת לן, ומה דכתב כאן ועומד בין המזבח למנורה" כלומר עד עתה היה עומד לפנים מן המזבח שהיה מזה על הפרוכת, עתה שצריך להזות לקרן מזרחית צפונית, צריך שיתקרב יותר כדי שיהא סמוך לו ויהיה עומד בין המזבח למנורה עכ"ל. והגאון רעק"א בהגהותיו על המשניות מתרץ דברי הרמב"ם עפ"י התוס' ישנים, וז"ל שם והתוס' ישנים כתבו דמתני' דהכא (פירוש שהיה מתחיל מקרן מזרחית צפונית כו') סובר גם כת"ק דמתני' דלעיל דפרופה מן הדרום, אלא ס"ל דמשמעות הקרא ויצא אל המזבח עד שיצא ויעמוד במזרחה של מזבח, דאז נפיק לגמרי מכוליה מזבח, ומשום דצריך להקיף דרך ימין דכל פנות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין מתחיל בקרן צפונית, דכשיצא כל גופו חוץ למזבח ועומד במזרח ופניו למערב אם יושיט ימינו לקרן צפונית הו"ל דרך ימין, אבל אם יושיט ידו הימנית לקרן דרומית זהו דרך שמאל, ולפ"ז דברי הרמב"ם עולין כפשטן ומזוקקים בלי דוחק עכ"ל הגאון ז"ל, ומעתה נתבררו דברי הרמב"ם, אבל התויו"ט יש לו פירוש אחר בדברי הרמב"ם, דכל עצמו דמוקמינן למתני' כר' יוסי מפני שהיו שני פרוכות משום ספיקא, ואי לאו ספיקא לא הוו עבדי אלא פרוכת אחת כמו לר"י, ובפרוכת אחת פתחא בצפון דהכי ס"ל לר"י ומנה נשמע לכו"ע היכא דליכא ספיקא, ועוד דמשו"ה הוה הקפה לימין כדלעיל, ומשום דהלכות אלו הלכות למשיחא נינהו לכן כתב על לעתיד לבוא שלא יהיה עוד ספק ויהיה פרוכת אחת לפי שכן יהיה לעתיד לבוא במהרה בימינו אמן:

מה שכתבנו למעלה דעל טהרו של מזבח היה נותן ז' הזיות בצד הדרום, כן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ה מעבודת יוהכ"פ, אבל בפ"ג כתב על אמצעו של מזבח, וכן כתב בפ"ה ממעשה הקרבנות, וכתב הר"י קורקוס ז"ל הובא בכ"מ דאמצעו לאו דוקא, אלא לאפוקי שלא היה בקרנות כשאר ההזאות, ולעולם בחלק הדרומי מאמצעי, וכתב הכ"מ עוד שם ואף דאיפליגי בגמ' איך היה מזה פסק כר' יוסי דאמר בצד דרומי דנימוקו עמו:

אחר שגמר מתן דמים של פר ושעיר, בא לו הכהן אצל שעיר המשתלח, במקום שהעמידו שם כנגד בית שילוחו לשון הרע"ב יומא פ"ו מ"ב) וכן לשון רש"י והמאירי, וסומך שתי ידיו על ראשו בין שתי