גחלי אש פו

ואחת לדם השעיר, לכן היו שני כנים במקדש, וכתב המאירי הביאו לו את השעיר, לא שהביאוהו להיכל אלא יוצא מן ההיכל ובא לו לעזרה ומביאין שם את השעיר לפניו ושוחטו קודם שיזה מדם הפר על הפרוכת שבהיכל המבדלת בין קודש לקודש הקדשים, מפני שצריך להזות מדם השעיר לפני ולפנים קודם שיזה מדם הפר על הפרוכת שבהיכל, ומתוך כך שוחט את השעיר ומקבל דמו, ואין צריך לו כהן אתר למרק שחיטה על ידו כמו בתמיד, שבשעיר מתוך דקותו א"צ לכך, ובשחיטת הפר מיהא אע"פ שלא הוזכר שם יראה שצריך היה לכך, או שמא בכולן כן והוזכרו בתמיד וה"ה לאחרים עכ"ל, וכן דעת התויו"ט דבכולן צריך למרק השחיטה, ודעת התפארת ישראל כבר כתבתי דבכולן אין צריך למרק השחיטה אלא דוקא בתמיד מפני שאינה מיוחדת כיום זה אינו זהיר אבל בעבודה המיוחדת ליום הכפורים זהיר טפי, והרמב"ם והרא"ש לא פירשו לנו מה דינו של שחיטת שאר הקרבנות אי ברוב שנים ע"י מירוק השחיטה, או בכל שנים, דבקדשים דצריך לקבל כל הדם צריך לכתתלה תמיד כל שנים, וכן בסדר אתה כוננת כתוב מירוק אצל כל השחיטות, וכן דעת הגאון מהריעב"ץ ז"ל בסידור שלו ע"כ, והרמב"ם בפי' המשניות והתויו"ט כתבו שהביאו לו את השעיר בין האולם ולמזבח ושחטו כלומר במקום ששחט את הפר, מ"מ על השעיר הזה שבפנים לא היה כ"ג מתודה. ולכאורה קשה להבין דעל הפר שמכפר רק על אחיו הכהנים בטומאת מקדש וקדשיו, מתודה עליו הכ"ג, ועל השעיר הפנימי הזה שמכפר על כל ישראל בענין טומאת מקדש וקדשיו עם עצומו של יום כדאיתא בשבועות לא יתודה עליו הכ"ג, ואף דכל מילי דיוהכ"פ גמירי מהלמ"ס ושלשה וידוין גמירי, מ"מ צריך טעם למה. ונ"ל דעיקר טומאת מקדש וקדשיו שכיח גבי כהנים שהם היו תמיד במקדש, וג"כ עליהם מוטל אזהרת המקדש שישמרו משמרת הקודש לבל לתת לזר ולטמא שיכנס לשם, ע"כ חמיר להם הדבר וצריך וידוי, אבל על ישראל לא שכיח כולי האי טומאת מקדש וקדשיו, לא נתקנה וידוי מיוחד ע"ז כנ"ל, ועוד משום כבוד כהנים קבעה התורה כפרה מיוחדת להם שלא יהיו בכלל שאר העם, ונתנו להם כבוד שיתכפרו בפרו של כה"ג דרחמנא הפקיר הפר להם, לכן באה ההלכה וידוי מיוחדת להם, כנ"ל:

ויוצא מבית קה"ק, ומניח את הדם מהשעיר על כן הזהב השני שבהיכל, ואח"כ נוטל דם הפר מע"ג הכן, וכן איתא ברמב"ם וברא"ש, דלא כמתני' דתני נטל דם השעיר והניח דם הפר, דההיא כר' יהודה אתיא דס"ל דלא היה אלא כן אחת, אבל לרבנן צ"ל דהניח מקודם דם השעיר ואח"כ נטל דם הפר, וכתב המג"א (באו"ת סימן קמ"ז סעיף ט') אף דבפסחים איתא מקבל המלא ומחזיר הריקן, התם שאני משום דכהן אתר מושיט לו צריך לקבולי תחלה משום דאין מעבירין על המצות, ועוד אפשר לומר שאם נטל דם הפר תתלה צריך ליטול בשמאל, ולכן מוטב להניח דם השעיר תתלה כדי שיטלו בימין, וההיא דפסחים נראה שהריקן תופס בשמאלו והמלא מקבל בימינו משא"כ ביומא דשניהם מלאים עכ"ל, ופירש בלבושי שרד דבריו דמש"ה הניח תתלה דם השעיר מידו משום שהיה נושא את הדם בימין כיון שהיתה מלאה, ואם היה נוטל תחלה דם הפר היה צריך ליטול בשמאלו, ומשאו הוא לוקח בשמאלו דהרי שניהם מלאים, משא"כ בפסחים מקבל המלא תחלה בימינו והריקן תןפסס בשמאלו עכ"ל, אבל במחצית השקל פירש כיון דהמלא צורך עבודה היא דמקבל דם הפר לזרוק צריך בודאי דוקא לקבלו בימינו, דשמאל פסול לעבודה, משא"כ הריקן מותר לקבל בשמאלו שכבר נגמרה העבודה, כן הוא באור דבריו לפענ"ד:

נטל דם הפר והזה ממנו על הפרוכת שכנגד הארון מבחוץ, כן איתא במשנה, כלומר היה מזה בפרוכת כנגד בין הבדים שבארון מבחוץ, ובגמ' איתא שאצל פר ושעיר של יוהכ"פ היה הכהן עומד לפנים מן המזבח ומזה, (לאפוקי פר הבא על כל המצות דהיה עומד חוץ למזבח) אחת למעלה ושבע למטה ולא היה מתכוין כו' וכך היה מונה כו', ואח"כ ג"כ מניח דם הפר תחלה ואח"כ נוטל דם השעיר (ג"כ דלא כמתני' כדפרשתי לעיל) ומזה ממנו ג"כ על הפרוכת כנגד הארון שמבחוץ אתת למעלה כו' הכל כדלעיל, ואח"כ עירה דם הפר לתוך דם השעיר ונתן את המלא בריקן, כלומר חוזר ומערה את המזרק המלא תוך הריקן, כדי שיתערבו הדמים יפה יפה כדאיתא בגמ' דהלכתא כמ"ד מערבין לקרנות ושני מזרקות היו כדאמרן, ואחר שעירה דם השעיר כרבנן משום דעולין אין מבטלין זא"ז ולר' יהודה משום מין במינו לו בטיל אבל איפכא ל"ל דדם השעיר יבטל דם הפר דקמא קמא בטיל כתב הרא"ש וז"ל ויוצא לצד מזרח עד שעבר המזבח הזהב כולו, ונתן ארבע מתנות על ארבע קרנותיו והיה עומד בקרן מזרחית דרומית ונתן כדפרישית לעיל דפתחא בדרום קאי ונמצא שפגע בקרן מערבית דרומית ושם לא היה יכול להתחיל שהיה צריך שיצא למזרח עד שיעבור המזבח לכך היה נותן תחלה בקרן מזרחית דרומית, דרומית מערבית, מערבית צפונית, צפונית מזרחית, ולא היה מקיף המזבח ברגליו אלא עומד הכל במקום א' ומקיף בידו דברי ר' עקיבא, ור' יוסי הגלילי פליג בהא בברייתא, והלכה כר' עקיבא מחבירו שאומר שמקיף בידו, ועוד דר' אלעזר סבר כוותיה, ובג' הקרנות שאינן לפניו, היה מתחיל באצבעו ליתן למטה ומושך כלפי מעלה, ובקרן שלפניו מתחיל מלמעלה ומושך ויורד כלפי מטה, שאם היה מתחיל מלמטה ומושך למעלה היה הדם זב ויורד על גב ידו, ובמקום שגמר ההזאה דהיינו בקרן מזרחית צפונית היה חותה הגחלים שעל המזבח אילך ואילך ומזה עליו שבע פעמים, עכ"ל הרא"ש ז"ל, אבל הרמב"ם ז"ל שיטה אחרת לו בזה וז"ל ומתחיל להזות מדם התערובות על קרנות מזבח הזהב והוא מסבב והולך ומזה על הקרנות מבחוץ, ומתחיל מקרן מזרחית צפונית, צפונית מערבית, מערבית דרומית, דרומית מזרחית, ועל כולן היה נותן מלמטן למעלן, חוץ מן האחרונה שהיתה לפניו שהוא נותן מלמעלן למטן כדי שלא יתלכלכו כליו, וחותה הגחלים והאפר שבמזבח הזהב אילך ואילך עד שמגלה זהבו, ומזה מדם התערובות על טהרו של מזבח ז' פעמים בצד הדרום במקום ששלמו מתן קרנותיו, עכ"ל הרמב"ם בהל' עבודת יוהכ"פ פ"ד ה"ב, וכן פסק ג"כ