גחלי אש פד

מ"מ כיון דצריך כ"ג פסולה בזר, וכעין זה תירץ הריטב"א לענין קושית התוס' ומה דהגרלה פסולה בזר לאו דוקא זר ישראל, אלא אפילו כהן לגבי עבודת יוה"כ זר הוא, דמצוה דוקא בכ"ג, דלא קיי"ל כר' יהודה דהסגן ג"כ מכנים ידיו לקלפי, ואם הסגן פסול כש"כ כהן הדיוט אתר כנ"ל, ולאותן דס"ל דהגרלה עבודה היא איך אפשר להעלות הגורל בשמאל, אך כיון דלא אפשר מותר כמו הולכת כף ומחתה וכן הוצאת כף ומחתה שעושה ג"כ בשמאלו (תוס' ישנים), כתב הריטב"א מאי דאיתא בגמ' דעליות הגורל מתוך הקלפי מעכבת, דקלפי ג"כ מעכבת, די"א דקלפי נמי חובה מדאורייתא הוא דהכי אמרינן בספרא אשר עלה עליו הגורל לד' יכול יתן על גביו, ת"ל אשר עלה עליו שעלה לשמו מתוך קלפי עכ"ל, ולמדין דהגרלה מעכבת, מדתני בה קרא אשר עלה אשר עלה הרי זימני וכיון דשנה בה קרא ש"מ לעכב, ואהני בה ג"כ מה דכתיב חוקה, דאלת"ה הא מצינו ג"כ גבי בלילה כמה פעמים בלילה, מ"מ אם לא בלל כשר, משום דלא כתיב בלשון צווי, מ"מ כאן אהני חוקה ומעככת, אבל מהירושלמי נראה שאין הקלפי דאורייתא דתני התם לא סוף דבר קלפי אלא אפי' קלתות, ולמה אמרו קלפי כדי לעשות פומביא לדבר (תוס' ישנים שם):

ואח"כ בא לו אצל פרו שני' וסומך שתי ידיו עליו ומתודה, וכך היה אומר אנא השם חטאתי עויתי ופשעתי לפניך אני וביתי ובני אהרן עם קדושך, אנא השם כפר נא לעונות ולפשעים ולחטאים שעויתי ושפשעתי ושחטאתי לפניך אני וביתי ובני אהרן עם קדושך ככתוב בתורת משה עבדך כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ד' תטהרו, והן עונין אחריו בשכמל"ו דלא כסתם משנה יומא דאתיא כר"מ אלא כדפסק הרמב"ם בהלכות יו"כ כחכמים שצריך להתודות מקודם על שוגגין ואח"כ על המזידין וכדאיתא בגמרא, ומה שאמר משה נושא עון ופשע וחטאה, כך אמר משה לפני הקב"ה בשעה שישראל חוטאין לפניך ועושין תשובה עשה להם זדונות כשגגות, וכן איתא בתו"כ כיון שהוא מתודה על הזדונות ועל המרדות, כאלו הן שגגות לפניו והובא בתויו"ט, כלומר דצריך וידוי לתשובה שיהפכו הזדונות לשגגות, ומאי דבוידוי ראשון לא הזכיר ובני אהרן עם קדושך, ובוידוי שני אמר ובני אהרן עם קדושך, תנא דבי ר' ישמעאל כך היא מדת הדין נותנת מוטב יבוא זכאי ויכפר על החייב, ואל יבוא חייב ויכפר על החייב (יומא מ"ג) ואף דמתודה בוידוי ראשון ואמר אני וביתי למה חזר ואמר אני וביתי, ואמאי אצל שעיר המשתלח לא אמר כי אם ישראל ולא התודה שוב על בני ביתו, י"ל כיון שלא נשחט הפר ולא נגמרה כפרתו עדיין, אבל בשעיר המשתלח אין צריך להזכיר כהנים כיון שנשחט כבר הפר שמתודה עליו ואם מכפר זה עוד עליהם מ"ש מכל שעירי חטאת שבכל השנה עכ"ל תוס' ישנים, נ"ל פירושו דאין וידוי מיוחדת להזכיר בני ביתו והכהנים, ומה דאיתא בגמרא דלכך מתודה מקודם עליהם שיבוא זכאי ויכפר על החייב, קשה לי איך הוא זכאי הלא הפר אינו מכפר אלא על טומאת מקדש וקדשיו, ועוד דעיקר הכפרה בדם, ובוידוי הראשון הלא לא נזרק עוד הדם ואיך הוא זכאי, בשלמא לר' שמעון דהוידוי בעצמו מכפר, י"ל דבוידוי הראשון נגמרה כפרת כ"ג, ובוידוי שני כפרת אחיו הכהנים, ובשעיר המשתלח אין מתודה כלל על הכהנים כיון דנגמרה כפרתן כבר בפר, אבל לדידן דקיי"ל כר' יהודה אין לכהנים שום כפרה בעבירות אחרות כי אם בשעיר המשתלח ואיך הוא זכאי, וכן מה דאיתא בגמ' יומא (דף י"ח) דעיוה"כ מעבירין לפניו פרים ואילים וכבשים, אבל לא שעירים כיון דעל חטא קאתי חלשא דעתיה, ופריך א"ה פר נמי על חטא הוא דאתי. ומתרץ פר כיון דעליו ועל אתיו הכהנים קאתי אי איכא אינש דאית ביה מילתא מידע ידע ליה ומהדרי בתשובה, בכולהו ישראל לא ידע ע"כ בגמרא, וקשה ג"כ הלא בהשעירים הכהנים שוים בשעיר המשתלח כמו כל ישראל והפר אינו מכפר אלא על טומאת מקדש וקדשיו ומה הועיל בזה. ונ"ל דאיתא בתוספתא דשבועות דטומאת מקדש וקדשיו חמור מכל עבירות שבתורה דאפילו על השוגג של טומאת מקדש וקדשיו באין לציבור ל"ב שעירים לשנה חשוב כל החטאות של ראשי חדשים והמועדות ותמצא ועוד דאפילו טהרת כלים חמיר היה להם משפיכת דמים כדאיתא ביומא ועוד דמוטל על הכהנים לשמור על הטומאה, ובסנהדרין איתא דמי ששימש בטומאה לא היו מביאין אותו לב"ד אלא אחיו הכהנים היו מפצעין את מותו בגזרין, א"כ היה מוטל על הכ"ג להיות חרד לראות שיהיו אחיו הכהנים נזהרין בטהרה ויעשו תשובה, כמו שאמר בגמ' לכן לא חלשא ליה דעתיה דמהדר אותם בתשובה כדאמרן אבל על ישראל דלא ידע ליה, ושעיר הפנימי מכפר על ישראל על טומאת מקדש וקדשיו הוה תלשא דעתיה אם היו מעבירין לפניו, ועוד דלכ"ג בעצמו לא חיישינן שיהא עובר על כריתות ומיתות ב"ד ח"ו בזדון, וע"כ הוידוי ועצומו של יוהכ"פ מכפרין לו עונותיו לגמרי וזכאי מקרי ויכול להתודות אח"כ על אתיו הכהנים כמו שכתבתי למעלה, דאף דבכל הקרבנות של כל השנה אין מתודין על הקרבן אלא על אותה העבירה ששייך לקרבן זה, ולא על עבירה אחרת, מ"מ ביוה"כ מתודה על הפר על כל מיני עבירות בעצומו של יום ג"כ גורם כפרה לכן חייב ג"כ וידוי כמו שכתבתי. ועוד י"ל דהנה אם אדם חוטא ישנו בזה שתי עבירות א' מצד עצמו שחטא, והב' שגורם עונש על כל העולם כולו מצד ערבות או מצד שמכריע ולכך מחייב את כל העולם כולו, דחוטא אחד יאבד טובה, הרבה, דבשביל חטא אחד מכריע את כל העולם כולו לכף חוב, לכן פי' בהגהות רעק"א בהגהותיו על ש"ס בשם הרמ"ע מפאנו, מה דאיתא ביומא (דף פ"ו) גדולה תשובה שבשביל יחיד שעשה תשובה מוחלין לכל העולם כולו, ופירש הגאון ז"ל, דמוחלין להם חלקם בברית האלה להיות ערבים זל"ז זה נמחל להם בזכות התשובה שעשה זה, וא"כ איך יוכל כ"ג לבקש רתמים בעד אחרים הלא בעונותיו גורם קללה לאחרים ואין קטיגור נעשה סניגור, דמטעם זה אינו נכנס לפני ולפנים בבגדי זהב כדאיתא בר"ה, אך אתר תשובה ווידוי נמחל לו חלקו בערבות ונעשה זכאי, ויבוא זכאי ויכפר על החייב וישובו הכל להיות זכאים וא"ש. ועוד י"ל דאין חסרון זמן לבו ביום, כיון דאח"כ יתכפר מכל וכל בהזאות ובקטורת ובשעיר המשתלח וא"ש כנלע"ד:

ואף שכ"ג קונה הפר משלו, שנאמר את פר החטאת אשר לו ואיך מכפר עליו ועל בני ביתו ועל אתיו הכהנים הלא אין אדם מתכפר בדבר שאינו שלו, מ"מ הפקיר המקום ממונו לכל אחיו הכהנים, שאלו לא