גחלי אש עח

לרש"י ותוס', ולראב"ד ולפי גירסתם בגמרא אם שחטן בחוץ עד שלא הגריל חייב על שניהם, דשניהם חזי לשעיר הנעשה בחוץ א"כ ראוי לבוא לפתח אהל מועד קרינן ביה ובמזיד כרת, ובשוגג חטאת קבועה אחת בהעלם אחד אפילו על שניהם דבבהמות גופן מחולקין ליכא, ובשני העלמות שתי חטאות דקודם ששחט הראשון זה ראוי לבוא, וזה ראוי לבוא בפנים, ואפילו אחר ששחט אחד מ"מ השני עוד ראוי למוסף דקודם הגרלה נוכל לשנות שעיר פנימי לחיצון כמו שנתפרש לעיל, ואף כי קודם ההגרלה לא ראוי להקריבו תיכף למוסף דמחוסר מעשה עבודת היום מ"מ ליכא מחוסר זמן לבו ביום כדמפרש בגמרא וכן בודאי חייב משום יו"כ דחילל יו"כ שלא לצורך ואם הזיד ביו"כ ושגג בשחוטי חוץ חייב משום שחוטי חוץ גרידא, ואם משהגריל עליהם חייב על השם, ופטור על עזאזל ועיקר הדבר תלוי בהגרלה ולא בודוי כמו שמפרש בלחם משנה, והוא עיקר, אבל ברמב"ם (מעשה הקרבנות פי"ח הי"א) הגירסא עד שלא התודה עליהן חייב כרת על שניהם הואיל וגם שעיר העזאזל ראוי לבוא לאהל מועד להתודות עליו שפיר קרינן ראוי, ואחר הוידוי פטור על עזאזל דלהרמב"ם ראוי לוידוי קרוי ג"כ ראוי לבוא אל אהל מועד ולהתודות עליו כדאמרן, אבל לשאר פוסקים עיקר תלוי בהגרלה ולתוס' ישנים מוסיף עוד אפילו קודם הנחת הגורל עליו תיכף אחר הגרלה, ואף דודאי מצוה להניח עליו הגורל באהל מועד, מ"מ כבר מבורר חלק השם אתר ההגרלה תיכף לא נקרא תו לד', ועוד יש פירוש בתוס' ישנים דאפילו קודם ההגרלה ג"כ פטור דאם נתקדש כבר קרבן אתר למוסף היום אינו ראוי לבוא לפתח אהל מועד להקריבו, ואע"פ דשמא יתקדש להשם ויהיה ראוי לבוא אל אהל מועד, מ"מ עדיין אינו לד', אבל היכא שיוכל להתקדש לשעיר המוסף קריא ביה לד', וצ"ע עכ"ל. ופירשו כיון דאינו מבורר ברירה גמורה שיהיה מיוחד להשם פטור עליו ע"כ:

סימן לז סדר עבודת יוה"כ. א) סדר התמיד ביוה"כ היה כמו בכל יום ויום, וסדר זה הוא כמו שמבאר הרמב"ם בסוף מס' תמיד וז"ל סידור האמיתי היוצא מכל מה שאמרנו על דעת חכמים כן, והוא לאחר הרמת הדשן ממזבח החיצון והוא מזבח העולה, מהדרין מערכה גדולה, ואח"כ מערכה שניה, ואח"כ מעלין שני גזרי עצים ונותנין אותם על המערכה גדולה, ואח"כ מזמנים כבש התמיד, ואח"כ פותחין שער הגדול כמו שזכר, ובשעת פתיחתו שוחט התמיד, ובאין שני כהנים להיכל שאחד מהם מדשן מזבח הפנימי, והשני מדשן המנורה תוך זמן ששוחטין התמיד, ונוטל דמו במזרק, ואינו זורק דמו ע"ג המזבח עד שגמר דישון מזבח הפנימי ואז זורק דמו, ואחר זריקת דמו מתעסק בהטבת חמש נרות מי שמתעסק בו, ומתעסקין האחרים בנתות התמיד והבאת איבריו לכבש ומליחתן שם כמו שהקדמנו הכל בבת אחת, אח"כ מתקבצין בלשכת הגזית וקורין כמו שהקדמנו, ואח"כ מעלין האיברים לגבי המזבח, ואח"כ הסלת ואח"כ החביתין, ואח"כ יין לנסך, ובשעת ניסוך היין מתחילין הלוים בשיר ומנגנין בכלים הנזכרים בערכין, ותוקעין תשע תקיעות בהפסקות כפי הפסקות השיר כמו שיתבאר עכשיו, וכשיוצא המקטיר מן ההיכל עומד על מעלות האולם עם הכהנים האחרים, כמו שיתבאר עד שיגמר העלאת האיברים למזבח, אח"כ מברכין את העם בברכת כהנים, כמו שיתבאר, ושמור זה הסדר שהוא יוצא מתוך כל מה שנאמר בענין במשנה ובגמ', עכ"ל הרמב"ם בפי' המשניות, וכך הן דבריו בהלכות תמידין דפסק כרבנן דמקטיר קטרת בין דם לנרות, אבל הטור פוסק כאבא שאול דקטרת בין דם לאיברים, וטעמו של הרמב"ם דיחיד ורבים הלכה כרבים, אבל טעם הטור כיון דאביי הוה מסדר המערכה כאבא שאול הכי נקטינן, ול"נ ראיה לפסק הרמב"ם מהא דאיתא ביומא (דף ל"ד) קטרח של שחר היתה קריבה בין דם לאיברים, ופריך שם מני אי רבנן בין דם לנרות מבעיא ליה, אי אבא שאול בין נרות לאיברים מבעיא ליה. ותירץ לעולם רבנן היא ובסדרא לא קא מיירי ע"כ, ופירש"י ניחא ליה לאוקמי כרבנן עכ"ל, הרי דהגמרא חפץ לאוקמה סתם מתני' כרבנן, ובודאי דהכי הלכתא כנ"ל, פירוש כיון דהמשנה לא דייקא לא כמר ולא כמר אחי, חפץ לאוקמי כרבנן דהלכתא כותייהו:

ודע דאף דעבודת תמיד של שחר ביו"כ היתה כמו בכל יום כמו שאמרנו, מ"מ בקצת מחולק, א) לענין הפייסות כמו שבארנו יפה יפה בס' דקה מן הדקה בדיני הפייסות לכל מר ומר כדאית ליה, ב) בכל יום היה תרומת הדשן בקריאת הגבר או סמוך לו בין מלפניו בין מלאחריו, וביוה"כ מחצות (כדאיתא ביומא דף כ' ע"א), ג) בכל יום היו שתי מערכות, כמו דאיתא במשנה דתמיד והן שהיו עושין אותן ביחד, ובחד מקום היו מסדרין אותן, וכשרין בלילה, ועוד היתה מערכה שלישית של קיום האש, דאין לה זמן וסדר קבוע, ונעשית ביום, אבל ביוה"כ היו ד' מערכות, דמוסיפין עוד אחת בשביל קטרת דלפני ולפנים, והד' מערכות היו מסדרין אותן בזה הסדר, תתלה הגדולה בדרום המזבח, והשניה משוכה מקרן מערבית דרומית כלפי צפון ד' אמות, ושנים האחרונים כתב הגאון מהריעב"ץ ז"ל דנראה לו דמסדרין אותן מזרח וצפון כדי שיהיה המזבח מעוטר עכ"ל, ד) בכל יום עושין הכל אף בכהנים הדיוטים, אבל היום לכל הפוסקים מן התורה כל העבודות של יום זה דוקא בכ"ג, ולריטב"א תמידין ומוספין לפי שאינן מיוחדות ליום זה מדרבנן דוקא בכ"ג ומכשירי עבודה כגון דישון מזבח הפנימי והמנורה וכדומה, גם היום בכהן הדיוט לדעת הרמב"ן והרבה רבוותא ז"ל, מלבד הריב"א ובעל המאור דס"ל דאף תרומה הדשן היתה בכ"ג, ה) קטרת של חוץ בכל יום, היתה בשתי מחתות, דהיה חותה בשל כסף ומערה בתוך של זהב, והיום במחתה אחת, דחותה בשל זהב (מזהב פרוים אדום דדומה לדם פר) ובה היה מכניס אפילו בקטרת של חוץ, משום חולשא דכ"ג, כן דעת הרמב"ם ותיו"ט אבל י"א דגם ביוה"כ קטורת של חוץ היתה כמו בכל יום כמו שבארתי לעיל בהלכות קטורת כמו שכתב הרמב"ן המלחמות בשם התוספתא, ו) פרסו סדין של בוץ בינו העם, כדי שיכיר שעבודת היום בבגדי בוץ, וטובל טבילה ראשונה בחול כמו בכל יום, במקוה שע"ג שער המים בצד לשכתו, אבל יתר הטבילות בקודש על גג בית הפרוה, וטבל ועלה ונסתפג והביאו לו בגדי זהב