גחלי אש עו

אופן שכתבתי כגון שלא היו להן אלא אחד וצריך להשתלח ג"כ פוסל בע"מ ומחוסר זמן דלא נוכל ללמוד מזה שאין הגורל קובע אלא בדבר הראוי לשם כדאמרן וא"ש:

ד) עוד משכחת לה דפוסל בע"מ וטריפה ומחוסר זמן בשעיר המשתלח שלא בהגרלה דלא נוכל ללמוד מזה דתיפוק ליה מדאין הגורל קובע אלא בראוי לשם. כאוקימתא דרבינא ביומא (דף ס"ג ע"ב) דאמר כגון שהומם אחר הגרלה וחיללו על אחר, ופירש רש"י שם דעל זה אין צריך להגריל שהרי מכח הראשון בא עכ"ל. ותמיה לי על הרמב"ם שהשמיט הא דרבינא דהלא ודאי הלכה פסוקה היא דאפילו כה"ג פוסל בו כל הדברים הנזכרים למעלה ואינו צריך הגרלה וצ"ע:

ה) משונה שעיר המוסף ואיל של מוסף יו"כ מכל המוספים שבתורה דקרבן מוסף כל השנה תלוי בעצמו, אבל שעיר ואיל של מוסף יום כפור אם אירע אונס דלא יכלו לעשות עבודת היום ואין שהות להקריב אלא קרבן מוסף נדחה גם כן קרבן מוסף כמו דאיתא בגמרא יומא (דף ס"ב ע"ב) לשעיר הנעשה בחוץ לא ראוי דמחסרי עבודת היום, ופירש"י כל מעשה עבודת היום של מתן דמן פר ושעיר, וחפינת הקטרת, והקטרתה הראוין ליקדם למוספין עכ"ל וכן פסקו הרמב"ם בפ"ה דעבודת יו"כ ה"ג איל ושעיר המוספין שעשה אותן קודם עבודת היום אינו כלום, ומצינן בכ"מ במשנה ס"פ הוציאו לו אבל באמת שם לא מזכיר כלום מזה אלא מקורו מהא דכתיבנא וצ"ע דלא מביא בכ"מ מזה בפירוש:

ו) מחוסר זמן בשעיר המשתלח משכחת לה בשעיר המשתלח אף אחר הגרלה, כגון שהיה לו חולה בתוך ביתו ושחט אמו ביו"כ נעשה בנו השעיר המשתלח מחוסר זמן ופסול, ואף דהנוחר ומעקר אין בו משום אותו ואת בנו, הא אמרי במערבא דחייתו לצוק זו היא שחיטתו כדאיתא ביומא שם, ופירש בריטב"א דהלכתא גמירי לה ובגמרא נקיט דרך היתר על אמו מ"מ אפילו שחט את אמו במזיד ג"כ נפסל בנו דקיי"ל השוחט בשבת וביו"כ שחיטתו כשירה עכ"ל, אבל במאירי מפרש דלא מן ההלכה גמרינן זאת אלא סברא היא דדוקא נוחר ומעקר דאין הכשרו בכך, אבל כאן כיון דהכשרו וכפרתו בכך ודאי דראוי הוא ע"כ:

ז) במשנה מנחות (דף כ"ז) איתא שני שעירים מעכבין זא"ז וק"ל למה לא תני נמי דפר ג"כ מעכב את שני השעירים, דהלא בע"כ אם אין לו פר לא יכול להקריב את השעיר דחדא כפרה היא, דהלא מערב מדם שניהם לתת על המזבח, ואפילו שחט את השעיר קודם דמו של פר לא עשה ולא כלום כי גם סדרן מעכב ואפילו לר' יהודה דחוקה דכתיב אינו אלא על הדברים הנעשים בבגדי לבן מבפנים, אבל בבגדי לבן מבחוץ אם הקדים מעשה לחבירו מה שעשה עשוי, מ"מ אם שחט את השעיר קודם נתינת דמו של פר לא עשה כלום כיון דצורך פנים כפנים דמי, וכש"כ אם לא היה לו כלל פר דודאי מעכב, וכ"ת בפרים לא מיירי מתניתין דמנחות אבל באמת מעכב, הלא איתא שם הפרים, והאילים והכבשים אינן מעכבין זא"ז לענין עצרת. וכן איתא עוד הפר והאילים והכבשים והשעיר אינן מעכבין את הלחם הרי דחובות היום מפרש המשנה איזה מעכבין ואיזה אינן מעכבין, וא"כ למה לא פירש ג"כ דפר מעכב את השעירים. ועוד קשה לי לפי דאמרינן לעיל דגם שעיר של מוסף לא מקריבין אם לא עשה עבודת היום א"כ היה צריך עוד לאשמעינן דהפר ושני שעירים מעכבין את השעיר במוסף, בשלמא אי אמרינן דשני שעירים מעכבין זא"ז פירוש דאם אין לו שנים לא יכול לעשות כלום אפילו לשלוח את המשתלח, נוכל לתרץ דוקא שני שעירים דמעכבי אהדדי תנן, אבל הפר ושני שעירים דמעכבין את המוסף, אבל בהיפוך אם יש לו פר ושני שעירים לעבודת היום מקריבין ונדחה המוסף לכן לא תנן דאינן בדמיון אחד. אבל כפי שכתב בספר מעין חכמה דשני שעירים דמעכבי אהדדי דוקא שעיר החיצון מעכב על הפנימי, אבל אם אין לו אלא אחד משלחו ואינו מעכב, א"כ גם הכא כך דשני שעירים והפר דוקא מעכבין על המוסף, אבל שעיר המוסף עליהן אינו מעכב ואפילו אם נאמר דבפרים לא קא מיירי, מ"מ לפי דברי תוס' שהוכיח מהן המעין חכמה דאם אין לו אלא אחד יכול ג"כ לשלוח, צריך היה לומר עכ"פ שלשה שעירים מעכבין אהדדי דשני שעירים מעכבין על שעיר של מוסף, אבל שעיר מוסף עליהן אינו מעכב וצ"ע לפע"ד על דברי התוס' זה:

ח) מת אחד משני השעירים עד שלא הגריל יקח זוג לשני דבדיעבד לקיחתן כאחת לא מעכב, אם לא הפרישו עוד שעיר לקרבן מוסף הלא יכולין לקחת את הנשאר למוסף ולקחת שני שעירים אחרים שיקיים בהם הדין דלקיחתן כאחת ? מ"מ כתב הריטב"א דאינו צריך לערבב את השורה עכ"ל, פירוש כיון דהקדשן לצורך עבודת היום, אבל בדיעבד אפילו שינו אחר הקדש שפיר דמי דנשתנה דין שני השעירים מכל הקרבנות שבתורה, דבכל התורה אין משנין מקדושה לקדושה כלומר דאם הפריש בהמה לחטאת אינו יכול לעשות מזה עולה, ואפילו מקדושה קלה לחמורה ג"כ אינן משנין כגון משלמים לעולה, וכן מחטאת שלו לחטאת אחר כגון מחלב על דם וכדוחה שכ"ז מבואר בתמורה, אבל בשני השעירים אף דקדשו אותן לעבודת היום קודם הגרלה אינו כלום, ומותר לשנותן לשעיר המוסף, ואף דמוריד מקדושת חטאת הפנימי על חיצוני מ"מ לא איכפת לן דכן אמרו בגמרא עד שלא הגריל עליהם הא חזי למוסף, אבל אם לקחו שנים סתם והיו שניהם שוין במראה ובקומה ובלקיחתן כאחת, ומת א' בודאי הכנה לאו כלום ומוטב שיביא שנים אחרים לקיים מצוה מן המובחר כן איתא בתוס' ישנים והביא ג"כ בהגהת רעק"א ז"ל, ואף דלא לקחו אותם מערב יו"ט, מ"מ מותר לקחת אותם ביו"כ כמו דאמרינן אם חל ערב פסח בשבת דלוקחין ומקדישין בשבת דחובת היום מקדישין בשבת ויו"כ, ואף דדבר תורה מעות קונות וביו"כ לא יוכל לשלם מ"מ לא גרע כת הקדש מהדיוט דקונה ג"כ במשיכה כן למדתי מדברי תוס' ישנים, ולקיחתן כאחת היכי דמי כגון שלקחן מאדם אחר ביתד או משני בני אדם וכגון שעשו שניהם שלית לקחת את המעות דבהקדש מעות קונות כן פירשו בתוס' ישנים והובא בהגהת רעק"א ז"ל, אכן ביו"כ הלא אי אפשר ע"י מעות צריך בע"כ לקבלם מאדם אחד ולמשכם, ומה דאיתא בגמרא אפילו אחד היום או למחר כתב הריטב"א דלאו דוקא למחר אלא אפילו מכאן עד עשרה ימים אלא אורתא דמייתא נקיט עכ"ל:

ט) אם מת אחד מהשני שעירים ואינו יודע איזה מת