גחלי אש עד

דיעבד ואם לא שפך הכל בודאי לא מעכב. וצ"ע. עוד איתא בתו"כ פ"ג בפ' דחטאת את כל הדם ישפוך לרבות דם יוה"כ ישפוך ולא יטיף, ישפוך ולא יזה, ישפוך ולא יזרוק, ופירש בקרבן אהרן שלא ישפכנו טיפין טיפין אלא בבת אתת, ולא יזה כלומר באצבע, ולא יזרוק כלומר שלא יזרקנו מרחוק אלא סמוך ליסוד ממש עומד ושופך, ותמה אני למה השמיט הרמב"ם הלכות אלו דלא פליגי עליהם, ועוד דנראה מזה דצריך לשפוך הכל בבת אחת וליכא לכתחלה דיעבד לגבייהו, וצ"ע. אחר שכתבתי כל זאת מצאתי סייעתא לדברי אשר כתבתי לעיל מדאיתא בלח"מ בעבודת יו"כ שכתב לגבי הקדים דם השעיר לדם הפר במתנות שבהיכל יחזור ויזה דכיון דאפשר לחזור ולהזות אע"ג דבדיעבד ש"ד לא מקרי בדיעבד כיון דאיכא דם דיכול לחזור ולהזות, עכ"ל. וזה ראיה גדולה למה שכתבתי ללמוד על כל התורה כולה, וב"ה שכוונתי בסברא זאת לדעתו ז"ל. ובטורי אבן תירץ דלכך צריך הפ' אל פתת אהל מועד כגון אם נתערבו לו שני מיני דמים הפנימים והחיצונים דיש להן שני קרנים מערבי וחיצוני ה"א דיתן בכל קרן שירצה קמ"ל דגזה"כ הוא לשפוך למערבי דמוטב לעבור על החיצונים משום אין מעבירין ולקיים שני דברים לתת על מערבי דאיכא תרתי משום אין מעבירין ומשום פתח אהל מועד עכ"ל:

ואיתא עוד בגמרא זבחים (דף נ"ב ע"א) מדכתיב בפר כהן המשיח ואת כל דם הפר ישפוך אל יסוד מזבח העולה, ומדכתיב אל יסוד מזבח העולה ולא כתיב אל יסוד העולה דה"א בזקיפה אל יסוד השתא דכתיב אל יסוד מזבח העולה אגגו דיסוד, פי' רש"י יסוד שהיה דומה למזבח דהיינו גגו של יסוד, וכן פסק הרמב"ם בפ"ה דמעשה הקרבנות ה"ו דכל שפיכת שיריים ליסוד טעונה על גגו אף שהגירסא משובשת שם אכן כן פירש שם בכ"מ. ודע עוד דלמתנות המזבח הפנימי ולקרנות דאיתא במשנה עירה דם הפר לתוך דם השעיר דדוקא היא ולא איפכא שיערה דם השעיר לחוך דם הפר, וטעם הדבר שדם הפר מרובה ונופל שם כובד הדם היה מתערב יפה ולהכי חוזרין ונותנין את המלא בריקן שיתערב יפה, כן פירש בתוס' ישנים, ועוד שלא יתבטל המועט במרובה וכן פירש הגרע"א והבאתי למעלה:

כל ההזיות שנותן מדם הפר והשעיר הם ארבעים ושלש, כיצד ? שמנה מדם הפר בפנים, שמנה מדם השעיר בפנים, שמנה מדם הפר על הפרוכת, שמונה מדם השעיר על הפרוכת, שבע על טהרו של מזבח הזהב וארבע על ארבע קרנות המזבח, ואם חסר אחת מן המתנות כאלו לא כיפר, אבל אם לא נתן השיריים על מזבח החיצון אינו מעכב, וכתב הרמב"ם בפ"ב מפסולי המוקדשין וז"ל כל הדמים הנתנים על המזבח הפנימי אם חיסר אתת מהן לא כיפר אלא כולן הן עיקר הכפרה שהרי הכתוב הקפיד על מנינם שנאמר שבע פעמים והקשה בלח"מ שם הלא בזבחים (דף ל"ט) אמרו טעם אתר דכפלין וכתיבן ? אכן י"ל דדרכו של הרמב"ם דשם דאין נפקא מינה לדינא מביא דרשה אחרת הפשיטא יותר, ועוד בזבחים מ' איתא אמר אביי מידי דהוה אסמיכה ושירי הדם דאע"ג דכתיבן וכפלי לא מעכבא א"כ נדחה אוקימתא זאת דלא מוכח מדכפלי, כן נ"ל לתרץ. וכתב עוד הרמב"ם בעבודה (פ"ג ה"ל) וכל אלו מ"ג הזיות טובל אצבעו בדם, טבילה על כל ההזייה לא שיזה שתי הזיות מטבילה אתת, ודע עוד אף דבגמרא משמע שלא היה מונה אלא בהזיות הכפורת ועל הפרוכת, אבל בהזיות שבע של טהרו של מזבח לא היה מונה כלל, אבל בתו"כ איתא אצל טהרו של מזבח שבע, שיהא מונה שבע פעמים ולא אחת ושתים ע"כ משמע שבזה הן מחולקין דאלו בהזיות אחרות צריך היה למנות אתת ואחת וכ' דצריך למנות את זאת של מעלה עם של מטה אבל כאן אין צריך למנות אלא שבע פעמים בלבד, מ"מ הלכה פסוקה היא באין חולק ולמה השמיטה הרמב"ם וצ"ע, ואפילו אם נאמר דלהרמב"ם דפסק כר' יוחנן דהמנין אינו מעכב, מ"מ לכתחלה בודאי צריך למנות וכאן ג"כ איתא להאי טעמא שמא יטעה דמצוה שיסיים מתוך שבע ושלא יתן יותר משום בל תוסיף, וכי תימא למה לא חיישינן בשאר הזיות שנותן מתן ד' שלא יטעה דשאני התם כיון שמסבב והולך על ד' קרנות ובכל קרן אינו נותן אלא פעם אחת בודאי לא יטעה, אבל כאן דהזיות הללו שנותן במקום אחד בודאי חיישינן שלא יטעה ועוד אני חושש שמעכב ג"כ דמפשטא דגמרא נראה שכל עצמן של מחלוקת ר"א ור' יוחנן אם לא מנה אחת של מעלה עם של מטה בהא פליגי אם אינו מעכב אבל אם לא מנה כלל אולי מעכב, ואף דגדולי הפוסקים הרמב"ם והמאירי פירשו כמו שהבאתי דבריהם לעיל דאף התם אם לא מנה כלל אינו מעכב, עכ"פ לר' יוחנן דס"ל דהתם מעכב אף כאן בודאי מעכב, ועוד כיון דהרמב"ם תפס דרשה אחרת אצל הזיות דמעכב אפילו חסר אחת מהן מדכתיב שבע פעמים הרי שהכתוב הקפיד על מנינם הרי הקפיד ג"כ שימנה. ונ"ל דהרמב"ם ז"ל מפרש מה דאיתא בתו"כ שבע שיהא מונה שבע פעמים לאו על המנין מתכוון התו"כ אלא כלומר שצריך שיתן שבע פעמים ואם לאו מעכב, אבל המנין באמת אינו מעכב ומתורצת הכל. ומה דמסיים בתו"כ ולא אחת ושתים כלומר דל"ת דנלמוד הזיות מהדדי כמו שעל הכפורת ועל הפרוכת ג"כ לא נכתב שמנה מ"מ למדין זה מזה וצריך שמנה אף כאן כן קמ"ל דלא, דכאן שבע פעמים דוקא לא פתות ולא יותר. וראיה לדבר דבתו"כ אצל פר כהן המשיח ג"כ איתא שבע פעמים שיהא מונה שבע פעמים לא אחת ושבע, והתם בודאי לא בא לאשמועינן דאין צריך למנות אחת ושבע דמנא תיתי הלא שם אין יותר משבע הזיות ומה ימנה עוד, ועוד דלא מצינו בשום מקום שיהיה צריך למנות שבע הזיות של פר כהן המשיח אלא ודאי פירוש הדבר דה"א דנלמד מפר יו"כ כיון דפר העלם דבר של צבור ושל כהן המשיח אתקשו להדדי כדאיתא בזבחים א"כ יהיה צריך ג"כ שמונה הזיות קמ"ל דלא צריך אלא ז', אבל המנין ודאי לא מעלה ולא מוריד. ומכאן קשה לי על תוס' ישנים יומא (דף נ"ז) ד"ה שלא כסדרן וז"ל וצ"ע אם היו בפר ושעירי ע"ז שמונה או שבע הזיות, עכ"ל. וקשה הרי נראה לעין שבתורת כהנים ממעט שבע פעמים ולא אחת ושבע כלומר שאינו צריך שמנה כמו אצל יו"כ אלא שבע בלבד וצע"ג כמו שכתבתי מזה לעיל. ותדע דכך היא דכתב לעיל הרמב"ם אם חיסר פסול דהרי הכתוב הקפיד על מנינם, ובודאי דלא הקפידה התורה על המנין דהלא המנין אינו מעכב אלא המתנה מעכבת, ובהכי מתורצת מה שהקשיתי הלא ברייתא דתו"כ מסייע לר' יוחנן דגם המנין מעכב ולמה