גחלי אש עג

נ"ל. אבל לפ"ז הלא לא מצינו אלא בדם שצריך לתת בהיכל ונתן על מזבח החיצון אבל דם של לפני ולפנים לא מצינו, א"כ לפ"ז נוכל לומר מה דאיתא בגמרא ז' הזיות שבפנים דוקא הזיות שבהיכל אבל ח' הזיות שעל בין הבדים באמת יהיו שלא מכוונות פסולות כיון דלא מצינו דבהזיות דלפני ולפנים שיהא שלא במקומן כמקומן. וכן נראה, דבמשנה איתא בפירוש לענין שמעכבין ז' הזיות שעל בין הבדים שעל הפרוכת דמעכבות זא"ז, אבל בברייתא בגמרא נקט סתמא ז' הזיות שבפנים ולא נקט שבהיכל נוכל לומר בפנים דוקא כלומר בהיכל אבל לא לפני ולפנים בבית קדשי הקדשים, ועדיין צע"ג לפע"ד והראשונים ז"ל לא פרשו לנו בזה כלום ומשמע שהדין דין אחד ועיין עוד לעיל (סימן ל"ז בכלל ט"ז) מה שהערתי על הרמב"ם בעיקר דין זה דבעיקר דין של דם הפנימי אם נתנו שלא במקומו אם נתכפרו הבעלים דהתוס' לא מודים בזה, עיי"ש:

שירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון דאמר קרא ואת כל דם הפר ישפוך (ובתוס' הקשו דלמ"ל קרא, תיפוק ליה דאין מעבירין על המצות דפגע תחילה בהך יסוד עיי"ש ואף דיסוד דרומי תדיר צ"ל דאין מעבירין עדיף מתדיר, תוס' רעק"א ז"ל בשם קרבן נתנאל מגילה) וכי נפיק בההוא פגע ברישא (גמרא יומא דף נ"ט) וכתיב עוד קרא אשר פתח אהל מועד דהיינו לצד מערב שהוא סמוך להיכל כדאיתא (בזבחים כ"א), ורש"י לא גרים ההיא דפגע ברישא משום דתיפוק ליה משום דאין מעבירין על המצות ולא מן הפסוק, אבל תוס' גרסי דנלמוד מאשר פתח אהל מועד וכ"ת למה לי קרא תיפוק ליה משום דאין מעבירין על המצות ופירשו בתוס' דלא שייך אין מעבירין על המצות אלא כשיש שחי מצות לפניו כגון דשון מזבח הפנימי והמנורה או כגון מצות קרנות שאינו יודע מהיכן יתחיל אבל לקבוע מקום לא קבעינן אי לאו דגלי קרא בהדיא עכ"ל תוס' שם ורש"י בחומש פירש דכתיב תרי אהל מועד מחד למדין דיסוד מזבח ששופכין לה שירים משמע מזבח החיצון אשר פתח אהל מועד דהיינו מזבח החיצון וזה של פר כהן המשיח, ופתח אהל מועד השני דכתיב בפר העדה דרשינן יסוד מערבי ולא יסוד אחר, וכן הרמב"ם בהלכות מעשה הקרבנות (פ"ה הלכה י"א) כתב ג"כ כגרסת התוס' וז"ל ושירי הדם שופכין על יסוד מערבי של מזבח החיצון שהוא פוגע בו תחילה בצאתו מן ההיכל, וכתב הלחם משנה הטעם ג"כ דס"ל ז"ל כסברת התוס' דטעמא דאין מעבירין על המצות לא שייך אלא היכא דבעי למיעבד לתרווייהו שיש להקדים ההוא דפגע ברישא אבל הכא דלא עבדינן אלא חד לא גמרינן מינה ולהכי אתא קרא לומר דאפילו דלא בעי למיעבד אלא חד שייך טעמא דאין מעבירין וא"כ הך סברא דפגע ביה ברישא מקרא שמעינן לה מהכא, עכ"ל. ובתוס' זבחים (דף נ"ז) ד"ה אשר פתח אהל מועד איתא, דבאמת אין שייך אין מעבירין אלא כשיש שתי מצות לפניו, אבל אין לפניו אלא מצוה אחת בזה לא שייך הדין כלל, וכן משמע בתוס' יומא (דף ל"ג ע"א) ד"ה אין מעבירין, וכן משמע בתוס' מנחות (דף ס"ד) ד"ה איבעית אימא, אבל כפי אשר מסיים בלחם משנה הכי משמע דה"א דלא שייך אין מעבירין על המצות כי אם ביש שתי מצות לפניו אבל כיון דגלי קרא פה מאשר לאהל מועד ילפינן ג"כ בעלמא אפילו שאין לפניו אלא מצוה אחת הדין ג"כ דאין מעבירין אבל בתוס' מגילה (דף ו' ע"ב) ד"ה מסתבר טעמיה דאין מעבירין על המצות כתב דאיתא התם לר"א בר' יוסי קורין את המגילה באדר ראשון וקאמר בגמרא דמסתבר טעמא דאין מעבירין על המצות, פירש"י משבא מצוה לידי אקדים לעשות דהכי תניא במכילתא ושמרתם את המצות אם באת מצוה לידך אל תחמיצנה עכ"ל והקשו בתוס' וז"ל מכאן קשה להא דאמרינן בפרק איזהו מקומן (דף כ"א) שירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון דאמר קרא אל יסוד מזבח העולה וקשה התם למה לי קרא תיפוק ליה דאין מעבירין על המצות וכשהוא יוצא מפתח ההיכל שהוא במערב ביסוד מערבי הוא דפגע ברישא, וי"מ דלא שייך למימר אין מעבירין על המצות אלא היכא שיש לפניו שתי מצות שיש לו לעשות קודם אותה דפגע ברישא, וזה אינו דהכא ליכא אלא מצוה אחת ואפילו הכי מפרש הטעם משום דאין מעבירין ור' יהודה תירץ דאי לאו קרא ה"א דאין מעבירין לכתחלה הא דיעבד שרי מש"ה איצטריך דאסור בדיעבד, א"כ נראה התם דמטעם דאין מעבירין לא חזינן אלא דכל מערבי של מזבח כשר, אבל יסוד לא חזינן דצריך משום הכי איצטריך קרא לאשמועינן יסוד עכ"ל התוס' שם. ומזה קשה לי על לחם משנה דתירץ בפשיטות כפי דברי התוס' ביומא דאין מעבירין אין שייך אלא בשתי מצות וגלה קרא ביסוד מערבי ללמוד על כל התורה כלה דאפילו ליכא אלא חדא מצוה שייך אין מעבירין דליתא דהלא התוס' בעצמו דחה זאת הסברא כאן במגילה ועיקר לימוד דאין מעבירין נלמוד ממצות כמו שפירש"י ושם אינה אלא חדא מצוה, וגם קשה לי על תירוץ השני של תוס' בשם רבינו יהודה דאיצטריך קרא על דיעבד הלא קיי"ל דשפיכת השיריים ליסוד אפילו בדיעבד אינו מעכב כלל דלא כר' נחמיה א"כ איך שייך לומר אם צריך לתת השיריים על קרן מערבית דרומית ונתן על קרן אחר דאפילו בדיעבד לא עלתה לו כיון דאם לא נתן כלל אינו מעכב ? אח"כ מצאתי שהקשה בטורי אבן למגילה זאת. מיהא בהא י"ל דשני מיני בדיעבד ישנם דאם אין לו דם כלל יותר להזות המ"נ המתנות דחטאות הפנימיות אם חסר אחת מן המתנות עיכב, בודאי צריך לשחוט קרבן אחר אם נשפך הדם ולהזות או לגמור מחדש כמו שיתבאר אח"כ, אבל אם נשפך הדם קודם שנתן השיריים ליסוד בודאי לא מעכב ונגמרה הכפרה, אכן אם יש לו עוד שיריים במזרק והתחיל לשפוך על קרן אחר אמרינן ליה לך ושפוך השיריים על קרן מערבית דרומית כן נ"ל לתרץ בדוחק לגודל הקושיא. וכן קשה לי על פירש"י בחומש כפי אשר פירש בלחם משנה דבריו דתרתי אהל מועד כתיבי חד בפר כהן המשיח וחד בפר העדה ודרשינן קמייתא דצריך שיתן על יסוד מזבח החיצון ותנינא לדרשה דצריך לתת על קרן מערבית דרומית הלא זה השני לא צריך דתיפוק ליה מקרא דאין מעבירין על המצות וכמו שפירש"י במגילה דלמדין מושמרתם את המצות, וצ"ע, וכן קשה לי על תירוץ שהשבתי לעיל דבשלמא במתנות אחרות כגון שתים שהן ארבע או מתנה אחת שייך לומר אם יש עוד דם הנפש יחזור ויקבל ויחן כמצותו, אבל כאן הלא בע"כ צריך לתת כל דם הפר, ואם לא שפך עוד הכל תמיד לכתחלה דצריך בודאי לשפוך על הקרן השייך לזה ואיך שייך