גחלי אש עב

מהן בתחלתו ויש מהן כסופו, חוץ, ולילה, זרות, כלי שרת, קרן, אצבע, כבוס, ושיריים כתחלתן, מיתה, לא שריא, לא מפגלא, ולא עיילא לגואי כסופן:

במה דשוין פירש"י, א) הזורק אותו בחוץ חייב שהרי ראוים לבוא לפנים בתורת זריקה גמורה, ב) ואסור ליתנן בלילה דנפסלו מלזרוק והא זריק ההוא דדם נפסל בשקיעת חמה. ג) וזר חייב עליהן מיתה בפנים. ד) וטעונין כלי שרת כבל המתנות. ה) ומתנה אצבע ככל החטאות. ו) וכיבוס, אם ניתז מדם החטאת על הבגד לאתר שנתן במתנה אחת טעון ג"כ כיבוס כדכתיב ואשר יזה מדמה כאלו ניתז קודם לכן אבל נתן כל מתנותיה, ואח"כ ניתז מן השירים אין טעון כיבוס כדאמרינן אשר יזה פרט לזה שכבר הוזה. ז) שיריים, חטאת שקיבל דמה בד' כוסות ונתן מתנה אחת מאחד כולן נעשין שירים לשפוך ליסוד אף הג' כוסות שיריים ח) קרן, כלומר שצריך לתת על הקרבנות אף שלא נתן תיכף מ"מ נותן אח"כ על הקרן:

ובמה מחולקין, א) מיתה, כלומר באות לאחר מיתה, אם נחן מתנה ראשונה ומתו בעליה כבר כיפר בראשונה, ואין שם חטאת גמורה על הדם עוד ליפסל משום חטאת שמתו בעליה. ב) לא שריא שכבר הותר הבשר במתנה ראשונה. ג) ולא מפגלא, אם נתן הראשונה בשתיקה, והשלש במחשבה לא פיגל וכשר הזבח כדתנן במתניתין. ד) ולא עיילא, אין להם תורת פסול, כניסת פנים שאם נתן מהנה אחת בחוץ והכניס השאר להיכל לא נפסל משום חטאת שנכנס דמה לפנים דכתיב לכפר בקודש בראוי לכפרה הכתוב מדבר, ע"כ בגמרא והוא הלכה, ומינה דבשאר המתנות של לפני ולפנים דכיון דכולן מעכבין וכולן מכפרין כל הדינים ששייך בהראשונה שייך בכל המתנות עד גמירא:

סימן לו עוד מענין הזאות של לפני ולפנים איתא בתו"כ לפני הכפורת יזה שבע פעמים לא שבע טיפין כלומר שיהא שיעור הזאה ולמדה מדכתיב פעמים שבכל פעם ופעם יהיה שם שיעור הזאה (קרבן אהרן), שבע פעמים שיהא מונה שבע פעמים הרי אחת ושבע, ע"כ בתו"כ, וכתב הרמב"ם בהלכות עבודת יו"כ ולמה מונה ככה שמא ישכח וימנה הזאה ראשונה בכלל הז', עכ"ל. וממילא שמעינן דאם לא טעה המנין אינו מעכב, וכן כתב המאירי וז"ל שאין המנין מעכב כלל, ואע"פ שבגמרא לכאורה נראה שלא יצא שהרי לא נחלקו אלא במנין העליונה עם האחרות הא מנין כל אחד בעצמן ראוי לומר שיעכב, אפשר שדרך סוגיא נאמרה, עכ"ל המאירי. מ"מ נראה דאם לא מנה אתת למעלה אלא מנה כסדר ת' הזיות בודאי יוצא לכ"ע דאינו אלא למצוה שישלים את השבע למטה מתוך שבע, וכן איתא בירושלמי מאי שלא יטעה אמר רבי זעירא כדי שיגמור של מטה מתוך שבע ע"כ א"כ למצוה בעלמא ואינו מעכב, וכן כתב הרע"ב שאם לא ימנה הזאה ראשונה של מעלה לעצמה עם כל שבע שלמטה, פעמים שיטעה וימנה הזאה ראשונה עם שבע שלמטה ובהזאה הראשונה של מטה ימנה שתים, ואין לומר ימנה הזאה של מעלה עם שבע של מטה וימנה עד שמונה, די"ל מצוה להפסיק מתנות של מטה מתוך שבע ולא מתוך שמנה, עכ"ל. ולכאורה נראה שדעת עצמו הוא אבל מפורש הדבר בירושלמי כדאמרן, והרמב"ם בפירוש המשניות נתן תבלין לזה מקרא, וכך כתב והיה מחזיר פעמים הרבה מלת אתת כדי שלא יטעה במנין והיה מונה הזאה ראשונה מכלל שבע של מטה והש"י אמר והזה באצבעו ההזאה הראשונה ואח"כ מן הדם באצבעו ז' פעמים כך באה הקבלה וכאילו היא העיקר, עכ"ל, כלומר אחת למעלה עיקר שיכוין לבו למעלה, כן נ"ל, ויתבאר עוד מזה לקמן. ובגמרא איתא דר"מ ס"ל אחת ושתים אחת ושלש, כלומר כלל תחלה, ור' יהודה ס"ל שתים ואחת, שתים ושלש, כלומר פרט תחלה, ולא פליגי מר כי אתריה ומר כי אתריה, ע"כ בגמרא, מ"מ למדנו מזה דאם אמר הכלל מקודם או הפרט יצא, והרמב"ם השמיטה וצ"ע:

איתא במנחות (דף כ"ז) ז' הזיות שעל בין הבדים שעל הפרוכת, שעל מזבח הזהב מעכבות זא"ז, ע"כ, ולאו דוקא במעכבת כל ז' וז' לעצמן אלא אפילו כולן ביחד מעכבת זו את זו, דכל מ"ג מתנות שבפנים אם חסר אחת מכל המחנות לא עשה ולא כלום, ובגמרא שם ז' הזאות שבפנים שלא לשמן פסולות, ושלא מכוונות כשרות, ופירש במל"מ מעשה הקרבנות פירוש שלא מכוונות כגון דצריך לתת את הזיות דלפני ולפנים כנגד בין הבדים ונתן במקום אחר נגד הארון וכן ז' הזיות דעל הפרוכת דצריך לתת אותם כנגד הארון מבחוץ ונתן אותם על הפרוכת במקום אחר, וכן ז' הזיות דעל מזבח הזהב דפליגי אם נותן בצד דרומי או צפוני לכל מר כדאית ליה אם נתן אותם במקום אחר על מזבח הזהב ג"כ יצא, ורש"י ותוס' לא פרשו בזה מה הוא שלא מכוונות ואף דבמשנה ובגמרא לא נקיט כי אם ז' הזיות בודאי דלאו דוקא אלא ה"ה כל ח' הזיות אם נתן שלא מכוונות ג"כ יצא דמאי שנא, ומאי דנקיט ז' י"ל לישנא דקרא נקיט או משום דעל המזבח דוקא ז' נקט בכולן ז', כן נ"ל. וכן נראה מדברי הרמב"ם בהלכות מעשה הקרבנות (פ"ה הי"ב) דמקודם כתב וז"ל והיכן מזין מדמן וכמה מזה מהן פר ושעיר של יו"כ דם כל אחד מהן טעון שמונה הזיות על בין הבדים ושמונה על הפרוכת ומערב דם הפר והשעיר ומזה משניהם ד' הזיות על ארבע קרנות מזבח הזהב שבהיכל, ושבע הזיות על אמצעו של מזבח, ואם לא כוון בהזיות שבפנים כשרות, עכ"ל, משמע בודאי דכל ח' הזיות אם נתן אותם שלא מכוונות ג"כ כשרות ואין חילוק, אכן אי קשיא הא קשיא ליה למה באמת לא יעכב אם נתן שלא מכוונות הלא ר' יוחנן ס"ל דאפילו אם לא מנה הזאה הראשונה עם אחרת דמעכבת ופירש רש"י דכתיב חוקה לעכובא, הרי דגם המנין מעכב כש"כ אם נתן שלא מכוונות ונהי דלא קיי"ל בזה כר' יוחנן אלא כר"א דהמנין לא מעכב, מ"מ הדין הזה דביו"כ כל מילי חוקה היא ומעכב בודאי אמת. ונ"ל לתרץ כיון דקיי"ל (בזבחים דף כ"ו) ופסקה הרמב"ם בהלכות פסולי המוקדשין (פ"ב ה"י) בדם שמצותו ליתנו בפנים בהיכל שנתן על מזבח החיצון אעפ"כ נתכפרו הבעלים בו כיון שהגיע הדם למזבח אע"פ שהגיע שלא למקומו הרי הוא כמו שהגיע למקומו לכפר, עכ"ל. הרי דשלא מקומו כמקומו דמי אף כאן כיון שנתן אף שלא כוון מקומו בדיעבד כשר והבעלים מתכפרין, כן