גחלי אש עא

ט) וכן צריך לטבול אצבעו על כל נתינה, ואף דלא כתיב וטבל אלא בחטאות הפנימיות ובחיצוניות כתיב ולקח, מ"מ דין אחד להם בזה, י) וכן צריך שיהא דם בכלי כדי טבילה, יא) וכן צריך שלא יספוג, יב) וכן צריך שלא יקבל בשני כלים ויערב אותם יחד כי אם שיהא בכלי אחת שיעור טבילה והזיוה, וכן צריך שיהא בשעת קבלה שיעור הזייה בדם (כל זה למדתי מדברי הרמב"ם והמשנה למלך פ"ה ממעשה הקרבנות בקצור), יג) וכן אם ניתז מדם החטאת בין מחטאות הנאכלות או הנשרפות קודם הזיה על הבגד טעון כבוס (שם פ"ח הלכה א' ב'), יד) ודוקא אשם בעי שיעור כשתי סלעים אבל חטאת לא בעי שיעור מ"מ אם הביא פחות מן הסלע עבריינא מקרי, לכן מצוה מן המובחר שיבא עכ"פ בסלע (מל"מ בשם התוס' בפ"י מפסולי המוקדשין) ובדיעבד אפילו בפרוטה שם בשם התוס', (טו) החטאת שמתו בעליה דוקא ביחיד אזיל למיתה אבל בצבור בין הנאכלות בין הנשרפות כשרין ונכנס אתר אפילו בדמו של פר (כדאיתא ביומא (דף נ"א) וברמב"ם פ"ה מעבודת יו"כ), טז) אם שינו בנתינת דם החטאת, דם שמצותו ליתן למעלה מחצי המזבח שנתנו למטה, או שמצותו ליתנו למטה ונתנו למעלה, או שמצותו ליתנו בפנים בהיכל שנתנו על מזבח החיצון, או הניתנין על מזבח החיצון שנתנו לפנים בהיכל, ואף שבשר הזבח פסול מ"מ נתכפרו בעלים (כן איתא ברמב"ם פ"ב מפסולי המוקדשין, ופי' הכ"מ דהכי ס"ל לשמואל (זבחים דף כ"ח) והכי קיי"ל עכ"ל ומשמע ליה לכ"מ ז"ל דשמואל אכולי מלתא דאיתא במשנה שם קאי, ובשביל זה בין פנימי שנכנס לחוץ, בין חוץ שנכנס לפנים כשר, ונושאי כליו לא העירו כלום ע"ז, אבל בתוס' שם איתא וז"ל וע"כ שמואל לאו אכולי מתניתין קאי דניתנין בפנים שנתנו בחוץ ובחוץ שנתנו בפנים לכ"ע לאו כמקומן דמי עכ"ל, ולרש"י בפ' כל הפסולין בחוץ שנתנן בפנים בודאי אפילו הזבח פסול ולא נתכפרו בעלים משום דנפסל תיכף בשעה שהובא בהיכל אבל בפנים שנתן בחוץ כשר בדיעבד אבל לא מצי למימר כמקומו דמי על בחוץ שנתנו לפנים עיי"ש וצ"ע איך מכשיר הרמב"ם בזה שיכפר הלא כל חטאת שהובא מדמה נפסלה וצע"ג, ועיין עוד בתוס' זבחים (דף נ"ב ע"ב) בד"ה איתא בסופו דכתבו שם ולא שייכא כאן דההיא דשמואל (זבחים נ"ז, ועיין עוד לקמן בסימן ל"ח מה שהערתי בזה) וצ"ל דמיירי בע"כ דנתן אותם בפנים לשם מים דאל"ה בודאי פסולין כמו שמפרש הרמב"ם בהלכה י"ג דדם חטאת שנכנס בעזרה פסול לגמרי ועיין בזבחים פ"ח משנה י"א בהרע"ב ותויו"ט ותוס' רעק"א שם:

ובזה מחולקין א) דם שצריך לתת לפני ולפנים בודאי בזה לא אמרינן שלא במקומו כמקומו דמי לכ"ע כן נ"ל דהא חוקה כתיב בהו. ב) כל הניתנין על מזבח החיצון אם נתן מתנה אחת כיפר ואפילו בחטאת, והשאר למצוה ואינו מעכב, אבל בחטאות הפנימיות אפילו חיסר אחת מן המתנות לא כיפר ופר ושעיר של יו"כ דאם חיסר אחת מן המחנות לא כיפר. מ"ג הזיות הן, ח' מדם הפר על בין הבדים, ח' מדם שעיר על בין הבדים, ח' מדם הפר על הפרוכת, וח' מדם השעיר על הפרוכת, וי"א הזיות שמערבין דם הפר ושעיר ביחד ונותנין על מזבח הזהב ד' על ד' קרנות וז' על טהרו של מזבח. ג) וכן לענין פיגול אם נתן את הראשונה כתקונה ליכא פגול בהנשארות בחטאת החיצוניות דוקא, אבל כל הניתנין על המזבח הפנימי שאם חיסר אחת מכל המתנות כאלו לא כיפר לפיכך אם נתן כולן כתקונן ואחת שלא כתקונה פסלה ואין בה כרת, אבל אם פיגל בהן פיגול דכולן מכפרין (כדאיתא בזבחים דף ל"ו) ואפילו באחרונה. ד) אם חישב על החטאות הנשרפות שישרפו אותם חוץ לזמנם או חוץ למקומם לדעת הרמב"ם אינו פיגול וגם לא נפסל הזבח בחוץ למקומו, אבל לדעת רש"י פיגול גם בזה בחוץ לזמנו ופסול במחשבת חוץ למקומו (משנה למלך בפסולי המוקדשין). ה) אף דלענין אצבע אין נפ"מ בין דכתיב וטבל בין דכתיב ולקח כמו שכתבתי לעיל, מ"מ נפקא מינה דבחטאות הפנימיות דכתיב וטבל המחשבה פוסלת בשעת טבילת אצבע, אבל היכא דכתיב ולקמן אף שצריך טבילת אצבע לא פסלה בה מחשבה בשעת טבילת אצבע וכדאיתא בזבחים (דף י"ז) וברמב"ם פי"ז מהלכות פסולי המוקדשין ובמשנה למלך פ"ה מהלכות מעשה הקרבנות ה"ט. ו) המל"מ תמה על רש"י שס"ל בזבחים (דף י"ג) דלר' שמעון דהולכה בטבילת אצבע בחטאת לא מפגלת מפני שהיא עבודה דאפשר לבטלה, והקשה דטבילת אצבע בחטאת הלא הוי עבודה דאי אפשר לבטלה דלא דמי להולכה בדם וצ"ע. ז) אליבא דכ"ע טבילת אצבע בעצמה אינה מתפגלת שאם שחט או קיבל או הוליך לטבול אצבעו למחר לא חשיב פיגול משום דלא הוי לא אכילת אדם ולא אכילת מזבח (כן כתב שם המל"מ בפסולי המוקדשין. ת) היה עומד בעזרה וחשב מחשבת הזמן בחטאות הנעשות בפנים אינו פיגול. ט) חישב בדבר הנעשה בחוץ ה"ז פיגול, כיצד עומד בעזרה ואמר הריני שוחט להזות דמו למחר אינו פיגול שההזייה לפנים בהיכל. י) היה עומד בהיכל ואמר הריני מזה לשפוך שיריים למחר או להקטיר אימורין למחר ה"ז פיגול שהרי חשב בחוץ בדבר הנעשה בחוץ. יא) חטאות החיצוניות כולן נאכלות, אבל הפנימיות כולן נשרפין. יב) אם לא נגע הדם בבדי הארון או בכפורת, לדעת הרמב"ם לא עלתה לו הזייה אבל לתוס' זבחים (דף ט"ו) עלתה לו הזייה ואינו כמו שאר קרבנות חוץ דצריך שיגע דוקא במזבח. יג) א"כ נפקא מינה ג"כ לפ"ז אם נקטעה ידו של מזה אחר הזיה עד שלא הגיע הדם לא נפסלה ההזיה משום בעל מום, אבל בהזאות מזבח אם נקטעה ידו קודם שיגע הדם לאויר המזבח נפסל וכן בזריקה (מל"מ בעבודת יו"כ פ"ג ה"ה). יד) שיירי הדם של הפנימיות נשפכין על יסוד מערבי, ושל החיצוניות על יסוד דרומית. טו) כל הזבחים והחטאות החיצוניות בכלל לאחר שזרק את דמן מפשיטין אותם ואח"כ מוציא את אמוריהן ואין מפשיטין אותן עד שיזרק הדם, חוץ מחטאות הנשרפות שאין מפשיטין אותן כלל וממילא מקטיר האמורין קודם ההפשט דליכא גביה (רמב"ם פ"ה ממעשה הקרבנות הי"ח):

מה ששוין ג' מתנות האחרונות למתנה הראשונה בחטאות החיצונית ובמאי מחולקין:

שלש מתנות שבחטאות שוות, וג"כ מחולקות כמו דאיתא בזבחים (דף ל"ח ע"ב) וז"ל א"ר יוחנן שלש מתנות שבחטאות אינן באות בלילה, ובאות לאחר מיתה, והמעלה מהן בחוץ חייב, א"ר פפא יש