גחלי אש ע

לא פירש הכל, דהא במאי דפריש לא שני ואם זה נכנס לפנים וזה לא נכנס לפנים, זה טעון שמונה הזיות וזה טעון שבע, מיהו למה דכתיב בהן לא שינה אם ריבה עבודות בזה מ"מ מעשה עבודות שהצריך לשניהם לא שינה, עכ"ל, הרי בפירוש במה ששוין לא שינה, ולפי דברי המל"מ הרי שני ושני, דאלו כסדרן ואלו שלא כסדרן, ואף שהתוס' מפרשים פירוש אחר בגמרא, מ"מ לענין דין שיהיו מחולקין לא השיגו בזה כלום, הרי ודאי נראה בפירוש דבמה שכתוב בהן ליכא שנוי כלל, וצ"ע גדול לפע"ד על דברי מל"מ אלו, וכן למדנו מכאן מפירוש רש"י ג"כ שפרים הנשרפים לא צריכין אלא ז' הזיות דלא כתוס' ישנים, וכי תימא הלא המל"מ יש לו ראיה מפורשת מן הגמרא שר"א ב"ר יוסי ראה ברומי דשל יו"כ כסדרן ושל פר העלם דבר שלא כסדרן, ליתא, דאיתא במאירי שמפרש בזה"ל בפר העלם דבר שעומד מרחוק ומזה אינו יכול לכוון ההזיות בשורה אחת כסדרן, אבל בשל יו"כ דעומד מקריב ונותן מכוין, עכ"ל, כלומר כמו שנתבאר למעלה ביו"כ עומד לפנים מן המזבח שפיר יוכל לכוון כסדרן, ובפר העלם דבר שעומד חוץ מן המזבח לא יוכל לכוון, ופשוט, ועיין בהרא"ש בעבודה ד"ה כמצליף ובתפארת שמואל וקרבן נתנאל שם, הרי בפירוש שדין אחד לשניהם אלא בזה יוכל לכוין ובזה לא יוכל לכוין, דלא כמשנה למלך. ט) פרים ושעירים הנשרפין אם הכניס דמן לפני ולפנים נפסלין, דלגבייהו הוי קדשי קדשים פנימה, אבל של יו"כ מצותן הוא שיכנסו שמה ודוקא אחר שנכנס דמן שם פעם אחת כיון שיצאו יצאו ופסולין אם נכנסו עוד הפעם לפנים אבל בפעם ראשונה מצותן בכך, אבל בפרים הנשרפים בפעם ראשונה פסולין הן. י) אצל פר ושעיר של יו"כ כתיב ויצא אל מזבח הזהב אף כי כבר היה מזה בהיכל, ואנה יצא ? מ"מ התורה עשתה מזה שני מקומות, לכן אחר שיצא אל מזבח הזהב נפסל הדם אם חזר ונתן על הפרוכת ממנה, והטעם משום דהתורה הקפידה ביו"כ עד שיצא מכולי מזבח שלא יעמוד בין המזבח לפרוכת בעת הזית הדם על מזבח הזהב, לכן כשיצא משם ה"ל הפרוכת מקום אחר ונפסל אם חזר ונתן שם, משא"כ בפרים הנשרפים דשם לא היה עומד בעת שמזה על הפרוכת ולא יצא כלל, כן פירש"י ז"ל ביומא והראב"ד בהלכות פסולי המוקדשין (פ"ד הלכה ז'), ואף דבגמרא בעיא דלא איפשעא היא ולחומרא בשל תורה, ועיי"ש, ועי' ברמב"ם פ"ב מפסולי המוקדשין בכ"מ שם מה שכתב בשם הר"י קריקם, ובלחם משנה שם. יא) הנה הדין בכל חטאת אשר יובא מדמה פנימה נפסל כגון בחטאות החיצוניות דאינן נכנסים לפנים אם הכנים אותן לפנים, נפסלין תיכף, ואיתא בזבחים (דף פ"ב ע"ב) ע"ז אמר רבא כל מידי דחשיב עליה לפני ולפנים לא מיפסל בהיכל ופירש"י ז"ל שם דהיכא דחשיב עליה מתחלתו להכניס לפני ולפנים ותחלת הבאתו להיכל ע"מ פנים היתה לא מיפסל רק דמטי לפנים ואם החזירו כשר, והדין הזה להלכה הוא דאין מולק, ולמדנו מהכתוב דיאמר קודש ואל יאמר פנימה, וכן הביא הגרעק"א ז"ל בהגהותיו על משניות, והרמב"ם השמיטו וכבר תמה עליו בלחם משנה ובמל"מ, והדין הזה פשוט שנוהג בכל מיני חטאות בין בדם החיצוניות ובין בפנימיות ובהחיצוניות כפשטא שחשב להכניס דם החיצון לפני ולפנים והכניסו להיכל ונזכר אח"כ והוציאן לחוץ לא מיפסלא בהכי כדאמרן, מ"מ משכחת לה ג"כ בדם שנכנס לפני ולפנים שהיה שם מתחלה כדינו ויצא להיכל והזה הזאות שבהיכל ואח"כ יצא חוץ למזבח להזות על מזבח הזהב וחשב מקודם להכניסם לפני ולפנים עוד הפעם והלך עד הפרוכת, ואף אם הכניס עוד הפעם לפרוכת נפסלה כמו שכתבנו למעלה היינו אם חושב להכניסם שם, אבל אם חישב להכניסם לפני ולפנים לא נפסל, דוגמא דחטאות החיצוניות אם חשב עליה, כן נ"ל ברור ואף שלא מצאתי הדין הזה בפירוש. ולפ"ז יצא לנו עוד חילוק לענין דינא בין פר ושעיר של יו"כ לפרים ושעירים הנשרפים דלא משכחת התם הדין הזה דלא כתיב בה יציאה, ואם הכניסם לפנים מן המזבח אפילו לא חשב להכניסם לפני ולפנים ג"כ כשרין דלא כתיב ביה יציאה א"כ הכל מקום אחד, ואם הכינסם לפני ולפנים בודאי פסול, כן נ"ל ברור לדינא. ודע עוד דכל מיני הדמים דנפסלים פנימה כלומר שהביאן פנים חוץ ממחיצתן בין בדם החיצון בין בפרים ושעירים הנשרפין שהביאן לפני ולפנים בין בפר ושעיר של יו"כ אחר שגמר עבודה של לפני ולפנים והכניסן עוד הפעם, שנפסלין קודם שנתן מהם שאר הזיות, היינו דוקא אם הביאם שמה דרך פתחים דהבאה כתיב בהו ומשמע דלא מיפסל אלא דרך הבאה, אבל אם הביאן דרך משופש שלא כדרכו כגון דרך גגין ועליות בית המקדש בלולין כמו שפירש"י שם לא מיפסלא, או הפירוש דרך משופש כמו שכתבו שם התוס' כגון דרך לול שהיתה אחורי בית הכפורת, וכן פסק הרמב"ם בפסולי מוקדשין (פרק י"ב הלכה י"ג), אבל אם הכניסו בפשפש או דרך חלון או גג אינו נפסל עכ"ל:

בירושלמי פ' הוציאו לו איתא דהכל מודים דבפר משיח ועדה שאינו צריך שיגע הדם בפרכת אבל בפר ושעיר של יו"כ פליגי שתי ברייתות בזה אחת ס"ל דצריך ליגע דוקא ואחת ס"ל דאינו צריך ליגע ומסיים שם ואפילו תימא דאין צריך ליגע ואם נגע נגע והרמב"ם לא ביאר הדין הזה כאשר העיר במל"מ בזה ועיין בספר שירי קרבן שתמה עליו דמשמע מדבריו דהרמב"ם סובר דלכתחילה מיהת צריך שיכוין שיגע הדם בבדי הארון ובפרכת, והקשה הלא בפר משיח ועדה ודאי דאין צריך ליגע ואס"ד דבפר יו"כ צריך ליגע ה"ל לבאר ההבדל, ועוד דביומא (דף כ"ז) משמע דאין צריך ליגע וצ"ע עכ"ל:

סימן לה מה ששוין החטאות הפנימיות לחיצוניות ובמה מחולקין כפי אשר קבצתי בקצור נמרץ מהגמרא ומרמב"ם ומפרשים, וההערות שלי בזה. תורה אחת לכל החטאות בין הנאכלות ובין הנשרפות:

א) שחיטתן בצפון, ב) קבול דמן בכלי שרת בצפון, ג) טעונין מתן דמים, ד) וטעונין ג"כ אימורים לגבי המזבח, ה) שפיכת השירים על היסוד ו) שפיכת שירים לא מעכבת בכולן ואפילו בחטאות הפנימיות אם לא נתן לא עכב, דאין הלכה כרבי נחמיה בזה דס"ל דבפנימיות מעכבין, ז) שלא לשמה נפסל בהו, ח) וכן טובל אצבעו הימנית הסמוכה לאגודל בדם וסומך באצבעו הגדול מכאן ומכאן עד שיכלה כל הדם שבאצבע,