גחלי אש סט

נתחנך בקטורת לא מזה עליו שנאמר מזבח קטורת הסמים, שני הדינים האחרונים מביא הרמב"ם בהלכות עבודת יו"כ בפ"ה הלכה כ"ג כ"ד, ומשמע מזה שס"ל ז"ל שדוקא בפר ושעיר יו"כ שני הדברים הללו מעכבין, וקשה לי, הלא בגמרא ובתורת כהנים משמע בפירוש דשוין להדדי לזה, וצ"ע שלא העירו נושאי כליו, דהלא עיקר קרא בתורה ונתן הכהן מן הדם על קרנות מזבח קטורת הסמים בפר כהן המשוח כתיב, וכן כתיב אצל פר העלם דבר ומן הדם יתן על קרנות המזבח אשר לפני ד' אשר באהל מועד, הרי דשניהם כתובים אצל פר כהן המשיח ופר העלם דבר, אכן כיון דמקשינן אהדדי צריך ג"כ פר ושעיר של יו"כ שני דברים הללו וצ"ע. טו) וכן נתרבו ליותרת ושתי הכליות שנוהג בשניהם דלמדין מפר כהן המשיח, טז) פר ושעיר של יו"כ וכן שעירי ע"ז שהפריש אחרים תחתיהם ירעו עד שיסתאבו עד שיפול בהם מום, יז) גזרה אחר כפרה משום לפני כפרה, יח) בשניהם שלא לשמה פסולים, יט) בשניהם שלא מכוונות כשרות, פירוש שלא מכוונות דדין כולן לתת את ההזיות על הפרוכת מבחוץ כנגד שני בדי ארון מבפנים, ואף בבית שני שלא היו שם שני הבדין מ"מ היה צריך לתת את ההזיות כנגד הארון מבחוץ, מ"מ בדיעבד אם לא כוון כשרים, ואף דהרמב"ם לא ביאר הדין הזה אלא בעבודת יו"כ אצל פר ושעיר של יו"כ, מ"מ הדין שוה בשניהם, כן כתב המל"מ בהלכות מעשה הקרבנות (פ"ה ה' י"ז), כ) בעת מתן דם בפנים, כל העם פורשין, ויתבאר מזה עוד. ובזה שוין, ועתה נראה במה מחולקין:

א) פר כהן המשיח דוקא לכתחלה כ"ג ובדיעבד אפילו בהדיוט, אבל של יו"כ דוקא בכ"ג, כן כתב הרמב"ם בהלכות מעשה הקרבנות, וכתב המל"מ וה"ה בפר העלם דבר של צבור ג"כ הדין כך, לכתחלה בכ"ג ובדיעבד בכ"ה אעפ"י שהרמב"ם השמיטו. ב) ביו"כ לובש בגדי הבד בעת הזיותיו, אבל בפרים ושעירים הנשרפים לובש דוקא בגדי הזהב, ופשוט, ג) בעת דליכא כהן המשיח אלא מרובה בגדים אף לכתחלה סגי בפרים ושעירים הנשרפים בכהן הדיוט, משא"כ עבודת יו"כ דוקא בכ"ג לכל הפחות המרובה בבגדים והוא פשוט, כן כתב המל"מ שם. ד) פרים ושעירים הנשרפים מזין על הפרוכת בלחוד ולא על הכפורת אבל פר ושעיר של יו"כ צריך ג"כ הזיות לפני ולפנים. ה) בפרים ושעירים הנשרפים נותן על המזבח הזהב על ד' קרנות המזבח בלבד, אבל בפר ושעיר של יו"כ נותן ג"כ ז' הזיות על טהרו של מזבח, ו) בהזיות של יו"כ מה שנותן על הפרוכת ועל מזבח הזהב נותן למעלה ולמטה ויש כאן ח' הזיות, אבל בפרים ושעירים הנשרפין אינו נותן אלא ז' הזיות דאין כאן למעלה ולמטה, אבל בתוס' ישנים יומא (דף כ"ז) כתב, וז"ל, וצ"ע אם היה בפר ושעיר של ע"ז שמונה או שבע, עכ"ל, וקשה לי ע"ז דאיתא בתו"כ אצל פר כהן המשיח ג"כ שם שבע פעמים שיהיה מונה שבע פעמים לא אחת ושבע, והפירוש בזה דלאו אמנין קפיד קרא דהמנין לא נכתב בתורה כלל אלא מונה כדי שלא יטעה כרו שיתבאר עוד לקמן בזה באורך, אלא הפירוש הברור הוא דלא תימא כיון דאתקשו אתקשו להדדי ה"א שגם אצל פר וכהן המשיח יתן שמונה הזיות כמו ביו"כ קמ"ל דלא, הרי ודאי שאינו צריך אלא שבע הזיות, וצ"ע על תוס' ישנים. ז) בגמרא יומא (דף נ"ח ע"ב) ת"ר ויצא אל המזבח מה ת"ל אמר רבי נחמיה לפי שמצינו בפר הבא על כל המצות שכהן עומד חוץ למזבח ומזה על הפרוכת יכול אף זה כן ת"ל ויצא היכן היה לפנים מן המזבח, ותניא אידך לפני ה' מה ת"ל אמר ר' נחמיה לפי שמצינו בפר ושעיר של יו"כ שכהן עומד לפנים מן המזבח ומזה על הפרוכת בשעה שהוא מזה יכול אף זה כן ת"ל מזבח קטורת הסמים לפני ה' באהל מועד, מזבח לפני ה' ואין מהן לפני ה', עכ"ל הגמרא והרמב"ם אצל פר ושעיר של יו"כ מביא הדין שצריך להיות לפנים מן המזבח, אבל בפרים ושעירים הנשרפין לא מביא כלל שצריך להיות חוץ מן המזבח, וצ"ע למה, הלא פשוט בגמרא ואין חולק בזה וביו"כ ודאי מעכב אם שינה הסדר דחוקה כתיב, ולא עוד אפילו אם יצא עם הדם חוץ למזבח נפסל, כמו שיתבאר עוד, אבל בפר ושעיר הנשרפין בדיעבד אם שינה ונתן לפנים מן המזבח אולי כשר, והדבר צריך אצלי תלמוד, מ"מ קשה שלא הביא הרמב"ם כלום מזה וצ"ע. ת) המל"מ כתב במעשה הקרבנות עוד יש חילוק בין פרים הנשרפים בין של יו"כ דבפרים הנשרפין לא היה צריך להזות דוקא כסדרן ושלא כסדרן מהני בהו, אבל של יו"כ צריך להיות כמצליף פירוש כשורה זו ואחת למעלה מכולם דכתיב על פני הכפורת ועל הכפורת ולפני הפרוכת הרי שחלק הכתוב הזיות הללו שיש מהם על הכפורת ויש מהם לפני הכפורת, וכבר הכריחו חכמים דעל הכפורת לאו דוקא, א"כ למאי הלכתא פלגינהו רחמנא להני הזיות אלא ודאי דבעינן שיהיו זו למטה מזו כשורה ותהא אחת למעלה מכולם שעליה רמז רחמנא על פני הכפורת, וגבי שעיר על הכפורת והזה האחרות זו למטה מזו ואי הוי כתיב יזה ת' פעמים ה"א דליכא קפידא בכסדרן השתא דכתיב אחת ושבע להכי פלגינהו שיהיו כסדרן, אבל גבי פרים ושעירים הנשרפין דלא פלגינהו קרא להזיות דכתיב יזה שבע פעמים לא בעינן כסדרן, והביא ראיה לזה מגמרא יומא (דף נ"ז) שאמר ר' יוסי שראה בעיר רומי הפרוכת עם ההזיות עליהן של פר ושעיר של יו"כ, ופריך ודלמא בפר העלם דבר של צבור ושעירי ע"ז, דחזא דעבידי כסדרן, ותנן נמי שר"א בר יוסי ראה ברומי הפרכת והיו עליה כמה טיפי דמים של פר העלם דבר, ופריך ודלמא בפר ושעיר של יו"כ נינהו, דחזינהו דעבידי שלא כסדרן, עכ"ל, הרי לדעת מל"מ מחולקין הן ביו"כ דוקא כסדרן ובפרים הנשרפים שלא כסדרן, ואף שהמשנה למלך הביא ראיה מפורשת מגמרא, מ"מ קשה לי ע"ז דלא לישתמיט תד מן הפוסקים שיביא זאת והוא מפורש בגמרא לכאורה באין חולק, והרמב"ם מביא כל הדינים ולא הזכיר זאת, ועוד יש לתמוה ע"ז דבגמרא זבחים (דף מ"א ע"א) איתא אצל שלמדין זה מזה, וז"ל הגמרא, ומה במקום שלא הושוו קרבן לקרבן דהאי פר והאי שעיר הושוו מעשים למעשים מה דכתיב בהו, מקום שהושוה קרבן לקרבן דהאי פר והאי פר אינו דין שהושוו מעשים למעשים, ואתא ליה פר יו"כ לאת, בדם וטבילה מפר כהן המשיח ואתי ליה שעיר יו"כ משעירי ע"ז מק"ו, עכ"ל הגמרא, ופירש"י ז"ל הושוו מעשים למעשים שפירש הכתוב בהזאות הכתובות בהן לא שינה את זו מזו אלו על הפרוכת ואלו על הפרוכת, אלו על הקרנות ואלו על הקרנות, אלו באצבע, ואלו באצבע, ואע"ג דלא כתיב ביה בשעיר את בדם וטבילה אין זה שינוי דאיכא למימר