גחלי אש סו

וכן איתא בגמרא ידיו של כ"ג ככלי שרת דמי, ע"כ:

סימן לב איזה הערות בענין לשון של זהורית איתא בזוה"ק, שהיה בהיכל לשון של זהורית מיוחד לכ"ג כשנכנס להקטיר קטורת, ואם ראו שלא הלבין היה אות בזה שמת והמשיכו אותו לחוץ בתבל שעל רגליו. לכאורה יש לדקדק לפי דברי זוה"ק איך הלבין הלשון של זהורית תיכף בשעת הקטורת, הלא עיקר הכפרה בשעיר המשתלח, כמו דאיתא בגמרא, ובעת אשר דחף את השעיר המשתלח ונגמרה הכפרה אז הלבין הלשון של זהורית, אבל בקטורת הלא עוד אין שום התחלה לכפרה, דלא נזרק עוד הדם ולא התודה עוד על המשתלח, ובין כהנים בין ישראל בשאר עבירות כפרתן בשעיר המשתלח. ונ"ל ברור דהזוהר הוא ר' שמעון בן יוחאי והוא סתם ר' שמעון שבש"ס, ואיהו ס"ל בשבועות (דף ת' ע"ב) ר"ש אומר כשם שדם השעיר הנעשה בפנים מכפר על ישראל כך דם הפר מכפר על הכהנים, כשם שוידויו של שעיר המשתלח מכפר על ישראל כך ודויו של פר מכפר על הכהנים, ע"כ, וידוע דר"ש ס"ל בכל התורה כולה כל העומד לזרוק כזרוק דמי, וסדר העבודות כך הוא, מתודה שני פעמים על הפר ומקבל את דמו, א"כ לכהנים נגמר תיכף הכפרה, כיון שודוי הפר כבר כפרה על הכהנים, דדם הפר מכפר על הכהנים בטומאת מקדש וקדשיו, וכיון שקבל ועומד לזרוק כזרוק דמי, וכשם שוידוי של שעיר המשתלח מכפר על ישראל בשאר עבירות כך וידויו של פר מכפר על הכהנים בשאר עבירות, נמצא שכ"ג בעצמו ואפילו שאר אחיו הכהנים בפר והוידוי ובהקטורת כראוי מתכפרין אליבי' דר' שמעון, ושפיר תיכף לשון של זהורית מלבין, אבל לדידן דקיי"ל כר' יהודה אין לנו כפרה אפילו לכהנים בשאר עבירות כי אם בשעיר המשתלח, לכן בעת דחפו לצוק מלבין הלשון של זהורית. וא"ש:

מאין בא לשון של זהורית. בשקלים (סימן כ"א) איתא, לשון שבין קרניו כלומר של שעיר המשתלח] באין משיירי הלשכה, פירש הרע"ב לידע אם הלבינו עונותיהן של ישראל, והני אינן צורך קרבן לפיכך אינן באין מתרומה שהופרשה לשם קרבנות אלא מה שנשתייר בלשכה אחר הפרשה התרומות, עכ"ל. ובתויו"ט שם דאסמכינהו אקרא כמ"ש בפ"ד דיומא בס"ד, ואיכא לספוקי בלשון שבשעיר הנעשה בפנים כדתנן התם, ובלשון שקושרין בפתחו של היכל כדתנן התם ספ"ו, עכ"ל. כלומר מאין באין ? וכתב עליו התוס' חדשים ולא ידעתי מאי קמספקא ליה כיון שבין קרניו דיש לו רק סמך מקרא בא משירי הלשכה כ"ש הנך, וא"ל דגם משיירי הלשכה לא יבואו, דלא גרעי מחומת העיר וכל צרכי צבור דבאין משיירי הלשכה כדאיתא בריש פרק שני דייני גזרות, עכ"ל. מענין הלשון שבא על שעיר הפנימי יבואר לקמן אבל מה שכתבו הגאונים ז"ל, התויו"ט ותוס' חדשים דפשיטא להו שיש לשון של זהורית על פתחו של היכל חוץ מזה שבין קרניו ולא מספקא להו אלא מאיזה מעות בא ? חמוה לי מאד, הלא לא היה כלל, כמו שאבאר, דאיתא ביומא (פ"ו מ"ח) שאסור להתחיל עבודה עד שבא שעיר למדבר, ס"ל לת"ק שהיו השומרים עומדים על אבנים גדולים ומניפין בסודרין ומזה ידע הכ"ג שבא שעיר למדבר, ור' יהודה ס"ל שהולכין מיל וחוזרין מיל ושוהין מיל ומזה ידע, ור' ישמעאל ס"ל והלא סימן אחר היה, לשון של זהורית היה קשור בפתחו של היכל וכשהגיע השעיר למדבר היה מלבין, ופירש שם בתויו"ט דת"ק ור' יהודה סברי כדאיתא בברייתא בגמרא יומא (דף ס"ז) וז"ל הגמרא, בראשונה היו קושרין לשון של זהורית על פתת האולם מבחוץ, הלבין היו שמחים, לא הלבין היו עצבים ומתביישים, התקינו שהיו קושרין על פתח האולם מבפנים, ועדיין היו מציצין ורואין, הלבין וכו', התקינו שהיו קושרין אותו חציה בסלע, עכ"ל הגמרא, ולבתר הך תקנתא מנין היו יודעין, עכ"ל התויו"ט, ומפרש המשנה לכל מר ומר כדאית ליה, פירוש קודם התקנה פליגי בזה ת"ק ור' יהודה עם ר' ישמעאל דאיהו ס"ל דעל פתח האולם היה קשור ור' ישמעאל ס"ל דעל פתחו של היכל, או אולי שקודם התקנה ר' ישמעאל מודה לדידהו שהיה קשור על פתחו של היכל אכן אחר התקנה ס"ל לר' ישמעאל דעל פתחו של היכל ודאי לא היו מציצין בו ולא צריך לקשרו חציו בסלע, ור' יהודה ות"ק ס"ל התקנה לכן לא היה שם לשון של זהורית על פתחו של היכל לכן קשרו אותו על הסלע, אם כן לפי זה לא היה לשון אחר אלא או שבסלע והוא שבין קרניו או זה שעל פתחו של היכל או של אולם דהוא הוא בעצמו, וכיון דאיתא במשנה שזה בא משיירי הלשכה א"כ מאי מספקא להו, וצע"ג לפע"ד:

ולהבין הדבר יותר, דאיתא ביומא (דף ל"ט ע"א) שארבעים שנה קודם שמת שמעון הצדיק היה הלשון של זהורית תמיד מלבין, מכאן ואילך פעמים מלבים פעמים אינו מלבין, ואיתא עוד שם שארבעים שנה קודם חורבן הבית לא היה לשון של זהורית מלבין ע"כ, ואיתא עוד בר"ה (דף ל"א ע"ב) שתקנה זאת שיהיו קושרין על הסלע לשון של זהורית תיקן ר' יוחנן בן זכאי ואז תלמיד יושב לפני רבו הוה ואמר מילתא ואסתבר טעמיה וקבעיה רביה בשמיה בין שאר התקנות שהתקין רבן יוחנן בן זכאי, הרי דמקודם לא היה לשון של זהורית בין קרניו כי אם על פתח האולם או ההיכל ואח"כ בסלע, הרי בפירוש דלא היו שני מיני לשונות, כדאמרן וצ"ע:

עוד מלשון של זהורית. במשנה שקלים איתא בזה"ל, פרה ושעיר המשתלח ולשון של זהורית באין מתרומת הלשכה, כבש פרה, וכבש שעיר המשתלח ולשון שבין קרניו וכו' באין משיירי הלשכה, ופירש הרע"ב על לשון של זהורית הראשון שבמשנה וז"ל, שני תולעת שמשליכין אל תוך שרפת הפרה, וה"ה לעץ ארז ואזוב אלא נקט לשון של זהורית לבד לחלק בין לשון של זהורית של פרה ללשון של זהורית של שעיר המשתלח, עכ"ל. וברמב"ם פ"ד משקלים כתב וז"ל ושעיר המשתלח ולשון של זהורית שקושרין בין קרניו מתרומת הלשכה, עכ"ל. ולקמן בהלכה ח' כתב, כבש פרש אדומה וכבש שמוציאין עליו