גחלי אש סה

דאי אמרת כלי שרת אימתי נתנו בה הקטורת, אי בעיו"כ אחר שהחזירו את הקטורת למכתשת ושחקו אותו הדק לקיים מצות דקה מן הדקה א"כ אפסלא בלינה לעבודת היום הזה, ואי נתנו אותה לה ביו"כ ממש א"כ עבודה היא, ולהרמב"ם שפסק דכל עבודות יו"כ אינן כשרות אלא בו אפילו בקטורת של חוץ כש"כ בפנים דזה לכ"ע צריך כ"ג, ואי אמרת דצריך לקדש את הקטורת בכלי והמחתה כלי שרת היא איך הוציאו לו מלשכת בית אבטינס מחתה מלאה קטורת, הלא הכ"ג לא הלך לשם למלאות אותה, ואדרבא משמע שהכהנים הכינו לו זאת והוציאו לו, ואפילו אם נאמר כמו שבמנחה דכתיב וקמץ מקמיצה ואיליך מצות כהונה ועד הקמיצה מותר בזר אף כאן מתפנה ואילך צריך כ"ג אבל מקודם מותר בכהן הדיוט ליתא לפע"ד, דהנה קידוש קומץ דמנתה שהיתה אחר הקמיצה שמשם נתנו את הקומץ להקטיר בודאי צריך כהן, דמקמיצה ואילך מצות כהונה, ולא גרע קטורת של לפני ולפנים שצריך לקדש, מקמיצת הקומץ שנתנו על מזבח החיצון, דשאני כל המנחה דאכתי מעורב בו שיריים אינו קדוש כ"כ, אבל כאן שכולו עולה לגבוה דינו בודאי שיהיה רק בכ"ג, ועוד אפילו אם נאמר דמן התורה כשרה הקידוש של הקטורת בכהן הדיוט פשיטא שכ"ג לא יניח מלעשות כל קדוש הקטורת עכ"פ מדרבנן בכ"ג דלא גרע מהעבודות שאינם מיוחדים ליום הזה שמדרבנן הכל בכ"ג, אלא ודאי שאינו כלי שרת, ובמחתה הזאת לא קדשו אח הקטורת לכן הושיטו לו אחרים לכבודו, כן נ"ל ברור. ואם נאמר שהקטורת נתקדש בכף שאת"כ, שנתן אותם אח"כ בכף, ליתא, דנ"ל ברור שהכף אינו מקדש, וטעם הדבר דבדין היה שלא לחתם כלל לכף, אלא תיכף למלא חפניו, אלא דאי אפשר כדאמרינן בגמרא, והשתא אם היה צריך לקדש את הקטורת בכף, מאי פריך הגמרא, כף ביו"כ למה לי, מלא חפניו והביא אמר רחמנא ? ומאי קושיא, בודאי צריך לתת לחפניו אלא מקודם צריך לקדש את הקטרת בכלי שרת כדרך כל הקרבנות ואח"כ לחתם לחפניו, ואלא ודאי שאין הכף מקדש כלל ולא נתנו אותם שם על דעת כן, אלא משום דאי אפשר כדאמרינן, וכן פרשו בתוס' יומא (דף מ"ח ע"ב ד"ה מדפסולין) וז"ל, אבל קטורת ביו"כ דלא חשיבא קדוש כלי דידה, דמן הדין הוא לן למימר שלא תהא בכלי אלא לעייל בחפניו אלא משום דלא אפשר כדאמר לעיל אימא דלא תפסל בלינה בקדושת כלי דידה, דבההוא ודאי לא איירי התם, מדקתני קדשה בכלי, דמשמע שנותן אותם בכלי לקדשם בכלי, וההיא דיו"כ אינם כן דאדרבא טפי עדיף בלא כלי אלא משום דלא אפשר, אבל מהכא מייתי ראי' שפיר מדקתני קטורת, סתמא בכל מיני קטורת איירי, ע"כ. ונתכוונו התוס' להמשנה שמביא שם בגמרא הוסיף ר"ע הקטורת והלבונה והגחלים שאם נגע טבול יום במקצת פסל את כולם, ומדפסל כולם ש"מ שהיתה בכלי שמקדש אותן לכן פסול בו טבול יום, עכ"ל. ותמוה לי מלתא טובא, איה מצינו שנותן את הקטורת עוד בכלי חוץ מן המחתה ומן הכף, דבשלמא של כל יום ויום מצינו שנתן לתוך הכף ולתוך הבזך, ועוד ק"ל הלא בפירוש איתא בשבועות (דף י"א) נתנן למכתשת נפסלה בטבול יום הרי המכתשת בעצמה פוסלת בטבול יום והכלי מצרף לענין שאם נגע במקצתה פסל את כולה, ופרשו התוס' בעצמם דאף שטבול יום פוסל, אינו מדאורייתא, וכן פירש"י שם, ולמה צריך לאשכחינן כלים חדשים. וכי תימא משום דבגמרא איתא ס"ד מדפסול טבול יום פסלה נמי לינה ומדפסלה לינה פסלה נמי מחשבה, הלא בגמרא איתא שמכתשת לא פסלה לינה אלא ש"מ שכלי זו אחרת היא. בשלמא בכל השנה כולה ניחא כדאמרן, אבל ביו"כ מי איכא כלי כלל. ולולא דמסתפינא הייתי אומר דלעולם ביו"כ ליכא כלי ומה שמצרף היא החפינה בעצמה בידיו של כ"ג, דידיו של כ"ג דינם ככלי שרת, וכלי אחרת באמת לא מקדש, דאיתא ביומא (דף מ"ח) בעי רב פפא חישב בחפינת הקטורת מהו, מי אמרינן יליף מלא מלא ממנחה דמהני מחשבה כמו שם או לא, א"ל רב שימי בר אשי לרב פפא ת"ש הוסיף רבי עקיבא הקומץ והקטורת והלבונה והגחלים שאם נגע טבול יום במקצתו פסל את כולן, קס"ד מדפסל טבול יום פסלה נמי לינה, ומדלינה פסלה פסלה נמי מחשבה, ע"כ, ופסק הרמב"ם שנפשטא האבעיא והמחשבה פוסלת בה, הלא רש"י פירש בשבועות דאינה אלא גזרה דרבנן וכך כתב משום דקדשה בכלי גזרו בה רבנן פסול לינה, ואיך נאמר שיהנה בה מחשבה ותפסל מדאורייתא, וכן פרשו בתוס' שם שבשביל זה לא הביא הגמרא הפשיטות אם מהני בה מחשבה ממשנה דמעילה דאיתא התם אצל קטורת קדשו בכלי הוכשרו ליפסל בטבול יום ובלינה דמלינה אין ראיה דדלמא לינה לא פסלה בה אלא מדרבנן, אבל מדפסיל טבול יום (פירש"י ע"י צירוף) דהוי דאורייתא פסל בה לינה והמחשבה נמי הוי דאורייתא, אלא נ"ל דאף לרש"י דס"ל בקטורת חוץ אין בה פסול דאורייתא לענין לינה וממילא לענין מחשבה אבל אצל קטורת דיו"כ אף לרש"י מחשבה פוסלת מן התורה, וסברא גדולה היא, בשלמא של כל יום ויום אינו צריך כלי אליבי' מדאורייתא דלא מצינו בקרא כלים אצל מזבח הזהב, אבל ביו"כ מלא חפניו ודאי מן התורה היא א"כ שפיר פוסל בה מחשבה דילפינן מלא מלא, וכן אם נגע טבול יום דוקא כשהוא במלא חפניו של כ"ג, אבל כלי אחרת דלא צריך אינה מקדשת אותה קדושת הגוף. כן נ"ל:

היוצא לנו מזה להלכה, בין לדעת רש"י ובין לדעת תוס' תרווייהו ס"ל דבקטורת של יו"כ ודאי ישנו מן התורה בין פסול מחשבה בין פסול לינה, וטבול יום להתוס' אפילו בכלי שנותן לתוכו ג"כ נפסל, ולרש"י דוקא בחפינתו של כ"ג, וראיה לזה דע"כ לא בעי רב פפא אלא אם חישב בחפינת הקטורת מהו ופשיט ליה מהכלי של קטורת, א"כ צריך היה לשאול דאם חישב בעת הנחתן לכף או למתתה ג"כ יפסול מחשבה וזאת לא מצינו, אלא ודאי דה"פ דוקא בחפינת הקטורת דזאת עיקר הכלי שצריך לתתם במלא חפניו של כ"ג פוסל מחשבה כמו שפוסל טבול יום בכלי של קטורת של כל השנה משום דאם נתן אותם לכלי ה"ל קדושת הגוף בכלי שצריך לה, אף כאן חפינת הקטורת זאת היא הכלי שלה, ומעתה לפי פירוש זה מיירי ר"ע שהוסיף הקטורת וכן המשנה דמעילה מיירי הכל בקטורת של כל השנה כולה ולא כחד תרוצא על התוס' שכאן מיירי בקטורת דיו"כ ותשאר קושית התוס' ורש"י למה לא מביא ממתניתין דמעילה, אלא בע"כ צריך לתרץ תירוץ השני של ר"י דמהתם ה"א שהוא מדרבנן, אבל מדהוסיף ר"ע משמע שהיא מן התורה, כן נ"ל ברור בעזה"י,