גחלי אש סד

שבקיסרין שלא יגביהו שררה, רבנין דרומא אמרו על אחינו שבשרון שלא יעשו בתיהון קבריהון, עכ"ל המדרש רבה, ובודאי דעיקר הוא שיתפלל תפלה קצרה, והנוסח לאו דוקא אלא התפלל מצרכי ישראל בכלל וממלכות בית דוד בפרט. ואיתא עוד מזה בזוה"ק פ' אחרי, שטרם שנכנס כ"ג לפני ולפנים היו סביבו ג' שורות, של כהנים ושל לוים ושל שאר העם, וכולן התפללו עליו שיקובל כניסתו ברצון וקטרא דדהבא זקפא ברגליה, ופרשו שם המפרשים שחבל של זהב היה קשור ברגליו של הכ"ג, ארוך, שבאם ימות ח"ו בהיכל אזי ימשכוהו חוצה, וכבר הבאתי דבריו לעיל שבפרשת אמור ג"כ איתא חבל או רצועה ולא כתיב של זהב, ונ"ל דודאי טעות סופר הוא דכל לפני ולפנים אסור בזהב כדאיתא בר"ה קטגור אל יעשה סניגור שמזכיר עון העגל, ועוד חוטא בל יתנאה ובל יתגאה קאמרינן וכתיב אל תתהדר לפני מלך ובודאי אסור בזהב אלא חבל כמשמעו כמו שכתבתי לעיל. ועוד מה שכתב המפרש בהיכל ג"כ פרשתי לעיל וכמו דאיתא בגמרא דאפילו אם נגזר עליו מיתה לא מת בפנים כי אם בהיכל בעת יציאתו, או משום דמקום המקודש ביותר לא חפצו שיטמא שם במותו, או משום דמלאך המות ג"כ אין לו רשות לכנוס לפני ולפנים כמו שכתבתי לעיל בשם התוס', ועוד איתא שם בזוה"ק וז"ל נטיל ג' פסיען וכולהו קיימין בקיומייא ולא נטלו בתריה, נטיל ג' פסיען אחרן אסחר לדוכתייהו, נטיל ג' פסיען אסתים עיינין ואתקשר לעילא, עאל לאתר דעאל שמע קל גדפי דכרובייא מזמרין ואקישן גדפין פרישאן לעילא הוי אקטיר קטורת משתכחא קל גדפייהו ובלחישו אתדבקן, אי כהנא זכי דהא לעילא בתיבו אשתכח אוף הכא בההיא שעתא נפק רעוא דנהורא מתבסמא מריחן דטורי אפרסמונא דכייא דלעילא ואזלא בכל ההיא אתר ואעיל ריחא בתרי נוקבי דחוטמיה ואתיישב לבאי כדין כלא הוא ופטרא לא אשתכח תמן, פתת כהנא פומי' בצלותא ברעותא בתדותא וצלי צלותיה בתר דסיים זקפין כרובייא כדלקדמין גדפייהו ומזמרין, כדין ידע כהנא דרעותא היא ועידן חדוותא לכלא ועמין ידעין דאתקביל צלותיה דכתיב אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו, והוא תב לאחוריה וצלי צלותיה, זכאה חולקיה דכהנא על ידו חדו על חדו אשתכח ההוא יומא לעילא ולתתא, ועל ההיא שעתא כתיב אשרי העם שככה לו וגו', ע"כ. ואף שאין דרכי להעתיק מזוה"ק מ"מ העתקתי זאת לדעת מה גדלה עבודת הקטורת ביוה"כ שאפילו לשרפים ואופנים וחיות הקודש אין להם רשות לזמר והוא דבר שבתשאי, ובעת גמרו הקטורת יש שמתה גדולה בכל העולם כולו לעילא ולתתא, וזכה אהרן לקטורת ע"י שהיה אוהב שלום ורודף שלום, דקטורת מכפר על לשון הרע כדאיתא בגמרא וצריך לזה אוהב שלום, כדאיתא בזוה"ק וז"ל אלא בשעתא דקב"ה יהב קטורת בוסמין לאהרן בעא דלא ישתמש בתייוי בר נש אחרא. מאי טעמא בגין דאהרן אסגי שלמה בעלמא, אמר ליה קב"ה את בעא לאסגאה שלמה בעלמא על ידך יסגי שלמא לעילא הא קטורת בוסמין יהא מסור בידך מכאן והלאה ובחיים לא ישתמש ביה בר נש אחרא, עכ"ל. והקטורת תשובה מכל הקרבנות שבעולם כמו דאיתא ג"כ בזוה"ק ת"ת כל קרבנין וכל עלוון נייחא היא בקב"ה אבל לא הוה נייחא כמה דהאי קטורת, דקטורת מעליא מכולא ובגין כך הוו מענין ליה לגו בלחישא ומשום זה כתיב שמן וקטורת ישמח לב וגו'. ועוד שם ובגין דהאי קטורת אתקטר במשתיא דלעילא ותמר אתחשב קמיה דקב"ה מכל קרבנין ועלוון וכתיב כי בענן אראה על הכפורת כלומר בזכות עשן הקטורת תהא השראת השכינה ובשעה שכ"ג נכנס שם עננא הוי נחית. ועוד איתא בזוה"ק כמו שכ"ג מכפר למטה בבית המקדש כמו כן נכנס כ"ג למקדש של מעלה, ואין לו רשות לכ"ג של מעלה לכנוס שמה עד שיכנוס כ"ג למטה, ומסיים שם, ומתתא שארי לסלקא קדושה דמלכא עלאה ומשתכרין כלהו חד קמיה קב"ה, ע"כ בקיצור גדול הנצרך לעניננו. וכן איתא הדרשה של שמן וקטורת במדרש תנחומא פ' תצוה קצת באופן אחר, וז"ל, ושלמה המלך אמר בחכמתו שמן וקטורת ישמח לב, שמן זה כ"ג שנמשח בשמן המשחה, וקטורת אלו ישראל שהיו רואין ענן הקטורת שהיה מתמר ועולה, היה יודע שנתכפר לישראל ושנתקבלו מעשיו, ואם לא כסה ענן הקטורת היה יודע שהוא מת שנאמר וכסה ענן הקטורת את הכפורת אשר על הארון ולא ימות, עכ"ל, כלומר שסימן זה היה בידוע שאם לא יכסה ענן הקטורת לא יצלח ואם יכסה ענן הקטורת את הכפורת יהיה להם כפרה, כפרת אותיות כפרת עון, וכסה מרמז שיכסה העונות, וסר עונך וחטאתך תכפר. והרמב"ם מפרש תפלת כ"ג (בפירוש המשניות) וז"ל, שחונא חמה תרגום ולא יתם לי' ולא שחין לי', והיה מתפלל שישוה מזג אותו שנה וזו טובה גדולה כללית לאדם ולבהמה, כי כשהאויר שוה במזגו יבריאו גופות בני אדם החולים ויתמיד בריאת הבריאים. והברכה הראשונה היא והסיר ה' ממך כל חולי, ואח"כ מתפלל בהתמדת מלכות היושר והאמונה ואח"כ על כל בני אדם שיחקן השם מעשה כל אחד ואחד שיצליח במעשיו וסחורותיו כדי שלא יצטרכו לבקש ולשאול מאחר. ואח"כ התפלל על ירידת גשמים, עכ"ל. וקרוב לזה בספר המאירי. יהי רצון שיבנה המקדש במהרה בימינו אמן:

סימן לא אם קטרת של לפני ולפנים צריכין קידוש בכלי שרת בגמרא יומא (דף מ"ז) איתא, הוציאו לו כף ריקן מלשכת הכלים ומחתה גדושה של קטורת מלשכת בית אבטינס, ופריך הגמרא כף ביו"כ למה לו, מלא חפניו והביא אמר רחמנא ? ומתרץ משום דלא אפשר, דהיכי נעביד, נעייל והדר נעייל, הבאה אתת אמר רחמנא ולא שתי הבאות, נשקליה לקטורת בחפניו ונחתיה למחתה עלה ולעייל, כי מטי התם היכי נעביד, נשקליה בשניה ונחתיה למתתה, השתא לפני מלך בו"ד אין עושין כן, לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה על אחת כמה וכמה, הלכך לא אפשר וכיון דלא אפשר עבדינן כדאשכחן בנשיאים, עכ"ל הגמרא ומזה נלמוד אם הקטורת של פנים צריכין להקדישן בכלי שרת או לא, דהנה בבית המקדש היו לשרת בקודש שני מיני כלים, כלי תשמיש שאין בהן דין כלי שרת, וג"כ כלי שרת שמקדשים בהם כמו שמבאר הכ"מ בהלכות מעילה (פ"ו ה"ד). ועתה נראה דהנה המחתה מלאה קטורת שהביאו מבית אבטינס בודאי לא היתה כלי שרת,