גחלי אש סג

מנין אתה יודע, אמר להם אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא מקובל ואם לאו יודע אני שהוא מטורף, אף כאן אם היה רואה כ"ג שתפלתו יצתה בשמחה היה יודע שעבודתו נתקבלה לעילא ולתתא, ע"כ:

ועוד איתא בזוה"ק פ' אחרי כשהיה כ"ג נכנס לבית קדש הקדשים מתערין גדפייהו בכרובין ואקשי להו ואמרו שירתא, ומה שירה אמרו כי גדול ה' ומהולל מאד ונורא הוא על כל אלהים (תהלים נ"ז) ודאי כי סלקו גדפייהו בשעתא דפרסין להו אמרו כי כל אלהי העמים אלילים, וה' שמים עשה, כד כפיין על כפורתא אמרו לפני ה' כי בא לשפוט הארץ, ישפוע תבל בצדק ולאמים במישרים, וקלהון הוה שמע כהנא במקדשא כדון שוי קטורת באתריה, ואתכוון במה דאכוון בגין דיתברך כלא, וגדפי כרוביא סלקין ונחתין וזמרי שירתא וחפיין לכפורתא וסלקא להו הדא הוא סוככים סוככים דייקא עכ"ל, ובגמרא שלנו איתא דאם זכה נזדוגה לו שכינה כדמצינו אצל שמעון הצדיק, וכדאיתא בתוס' מנחות דזקן שנזדמן לו שם שכינה היתה, וכן בברכות אצל ר' ישמעאל כ"ג, יעו"ש שכ"ג היה שם במדרגה גדולה כזאת שהשכינה אמרה לו ישמעאל בני ברכני. ואמר ר' ישמעאל יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך ותכנס עמהם במדת הרחמים מן:

ואיתא במדרש רבה פ' אחרי וז"ל משם תפר אוכל, משם היה נוטל אוכל של כל ימות השנה, למרחוק עיניו יביטו דקאי על כ"ג ביו"כ בשעה שמקטיר קטורת, מראש השנה היה יודע מה בסופה, הא כיצד בשעה שהיה צופה ורואה עשן של מערכה, נ"ל שטעות סופר יש במדרש הזה וצריך להיות בשעה שהיה רואה כ"ג עשן הקטורת עולה, דכפי שטחיות המדרש דכ"ג היה יודע דכתיב עיניו למרחוק יביטו על הקטורת דלפנים ואין רואה כי אם הכ"ג דאסור להם לכנוס אפילו בהיכל, דכל העם פרשו, שפיר אמרינן דראו עיניו למרחוק, אבל על עשן המערכה הלא הכל צופין לעשן המערכה ומאי רבותיה דכ"ג, אלא ודאי צריך להיות עשן הקטורת, כן נ"ל ברור. מ"מ תמוה לי דאיתא בגמרא (בבא בתרא דף קמ"ז) דאמר ר' יצחק בר אבדימי מוצאי יו"ט האחרון של חג הכל צופין לעשן המערכה באיזה צד יטה אם לצפון או לדרום, כמו דאיתא כאן, ופירשב"ם דהכי קיי"ל, וז"ל, סימני תבואות אם יצליחו אי לאו אדרב יצחק סמכינן ולא על סימני עצרת בשביל שבחג נידונין על המים, עכ"ל, פירוש דאיכא דס"ל אם יו"ט עצרת ברור סמכינן עלה וממילא גם ביו"כ אינו סימן כי אם יו"ט האחרון שנידונין בה על המים. ואפשר לומר דהנה הר"ן בר"ה כתב וז"ל קשיא לי כיון שהאדם נידון בר"ה ודאי על כל המאורעות שלו דנין אותו על תבואותיו ופירותיו ושאר עסקיו כיון שהכל בר"ה נידון על התבואה ועל התים ועל האילן הנשנין במשנה ר"ה. ותירץ וז"ל, וניחא לי שג' דברים הללו נדונין לכל העולם בג' זמנים הללו השנויין במשנתנו וילפינן מדאמרה תורה לצבור שיביאו בזמנים הללו שמרצין עליהם כל אחד ואחד בזמנו, אבל בר"ה כל באי עולם עוברין לפניו אחד אחד וגוזרין עליו חלקו מדברים הללו, עכ"ל. הרי זכינו לדין ששתי פעמים דנין על השובע, בפרט ובכלל, בכלל על כל ישראל כמו בשמיני עצרת על המים ובר"ה תחלת הדין וגמר דין ביום הכפורים שרואה, כ"ג בעשן הקטורת, וא"ש. תדע דהלא בשמיני עצרת דנין ומתפללין על המים וכ"ג ביו"כ ג"כ התפלל שאם תהא השנה הזאת שחונה תהיה גשומה, ואל יכנסו לפניך תפלת עוברי דרכים, כי אם שיהיה מטר, אלא ודאי כדאמרן שני דינים ושניהן צריכין לכלל ולפרט, כדאמרן. ועוד י"ל ששני מיני שובע יש, יש שבעין מחמת שיהיה הרבה תבואה בעולם, אבל אמרו רז"ל נהירא דהואי נפחי כפנא מדלית איסר, א"כ יוכל להיות ח"ו, רעב תחמת חוסר מעות שלא נוכל להרויח, וידוע דקטורת מעשרת, לכן י"ל דעשן הקטורת היה מראה אנה ימצא בקל להרויח מעות אם במזרח או במערב, בצפון או בדרום, ועשן המערכה ביו"ט האחרון של מג היה מראה על שובע תבואה באיזו מארבע הרוחות שבעולם או בכל העולם כולו, כדאמרן, וא"ש. כן נ"ל. עולה לדרום היה יודע שהדרום שבע, עולה למערב היה יודע שהמערב שבע, עולה למזרח היה יודע שהמזרח שבע וכן כולם, עולה באמצע רקיע יודע שכל העולם כולו שבע, ע"כ שם במדרש רבה לעניננו, ומרמזה בעה"ט בפ' משפטים, ונגש משה לבדו, ונגש הכהן, ונגש חורש בקוצר, כמו שמשה נגש לבדו כך הכהן נכנס לבדו לפני ולפנים להתפלל שם על השנה שתהא כתקונה כדכתיב ונגש חורש בקוצר, כלומר שיהיה שבע בעולם:

וכתב עוד הרא"ש ז"ל והיה מתפלל תפלה קצרה ומצינו בגמרא דכהן גדול אחד היה מאריך בתפלתו וגערו בו אתיו הכהנים, כדי שלא הבעית את ישראל] בהיכל, מכאן מוכח שאם שההל בבית המקדש אפילו כל היום כולו אחר שכלתה עבודתו פטור משום ביאה ריקנית, דכל דלא מיחייב משום ביאה תו לא מיחייב (כלומר דאינו הדין כמו טמא אפילו שנכנס כשהוא טהור, אם נטמא שם ושהה כדי השתחויה חייב מיתה, ובביאה ריקנית בהיכל עובר בל"ת, בקדשי הקדשים חייב מיתה, מ"מ זה דוקא היכא דנכנס שלא לצורך, אבל נכנס לצורך ושהה אח"כ, פטור, כן הוא הפירוש), דאלת"ה היאך היה כ"ג תתפלל בהיכל, הלא תפלה זו אין לה שום רמז בכתוב אלא תקנת חכמים היא, ואם איתא דכל ששהה אחרי שכלתה עבודתו חייב, איך תקנו להתפלל היכא דאיכא איסור לאו בביאה ריקנית, אלא ודאי דלא מיחייב, כן כתב המשנה למלך בהלכות ביאת מקדש פ"ג הי"ט. שתהא השנה כתקונה, ולא היה מאריך בתפלתו שלא להבעית את העם המצפים עליו, עכ"ל. פירוש, אף שהתפלל בהיכל ולא לפני ולפנים, כיון דהדין הוא שבעת הקטרה לפני ולפנים היו פורשין העם גם מהיכל ולא ידעו העם איה נמצא הכהן הגדול לכן גם בהיכל נזדרז להתפלל מהר, אכן מה היה מתפלל לא פירש, אבל בגמרא איתא מאי מצלי, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שאם תהא השנה שחונה תהא גשומה, ולא יעדי עבדי שולטן מדבית יהודה ולא יהא עמך ישראל צריכין לפרנס זה מזה ולא תכנס לפניך תפלת עוברי דרכים וכך מביא גם הרמב"ם בעבודה, אבל במדרש רבה משמיה דירושלמי איתא בזה"ל יהי רצון מלפניך שתהא שנה זו גשומה שחונה וטלולה, שנת רצון, שנת ברכה, שנת זול, שנת שובע, שנת משא ומתן, ואל יצטרכו בה ממך ישראל אלו לאלו, ואל יגביהו ישראל שירה אלו על אלו, ואל תפנה לעוברי דרכים. רבנין דקיסרין אמרו על אחינו