גחלי אש ס

תנא להזכיר שהניח הכף ברצפה ושקרובו מריק את הבזך לחפניו שהרי לזה נתנו לו, אבל הזכיר תנא דאם נתפזר מהבזך להכף מריק גם את זה לחפניו, וצ"ע, עכ"ל. ומלמדים אותו הוי זהיר שמא תתחיל לפניך שלא תכוה, מפני שחדשים לקטורת צריך להזהיר על כך. התחיל מרדד ויוצא, המקטיר עומד במזרח המזבח וחפניו מלאין קטורת ומושיט חפניו ממעל למזבח לצד מערב, ומתחיל משם לצבור הקטורת על הגתלים שעל המזבח, ומצבר והולך ממערב למזרח ועושה כן בנחת כמו שמודד סולת כדאיתא ברמב"ם, והרע"ב פירש וז"ל היה שופך הקטורת על הגחלים לצד מערב רחוק ממנו, וכשהיה מפזר לצד עצמו היה צוברו כדי שתהא עשנו שוהה לבוא וזה כבוד שיהא שוהה בעבודה והיה צובר ועושה הכל גל לצד מערב שכשבא לגרור הקטורת הסמוך לו הוא צוברו לצד מערב רחוק ממנו ואינו נכוה מן הקטורת שנשרף, אבל אם היה עושה הגל לפניו כשיאסוף הקטורת שנתפזר חוצה לו ומביאו אצלו נמצא זרועו נכוה בצבור הקטורת שלפניו, וכתב התויו"ט וז"ל פי' לפרושו שהיה שופך לצד מערב ואע"פ שרוב מן הקטורת נשפך בשפיכה של צד מערב מ"מ אירע שנתפזר לצד עצמו והיה גירורו מה שנתפזר בצדו וצבורו ג"כ לצבור השפיכה, וע"י שנעשה הכל צבור נשתהה העשן מלבוא, כן הוא להרע"ב, אבל תמה התויו"ט ולישנא דמררד לא משמע כן דל"ד לורדרו דלעיל, וביומא פירש"י צובר חוצה לו לצד מערב והולך ומושך ידו אליו וצובר תמיד במשיכה, ולא יתחיל לצבור שלפניו שמא יכוה כשיפשוט זרועו וימשוך חוצה לו, עכ"ל, וכן כתב בתפארת ישראל. ויוצא, פירש הרע"ב מיד שרדד הקטורת ע"ג גחלים יצא, ע"כ, כלומר המתין עד שנתמלא הבית כולו עשן והשתחוה ויצא, אבל בתפארת ישראל כתב, דודאי היה המקטיר צריך להמתין עד שנתמלא הבית עשן כמו ביו"כ א"כ איך תנא תיכף ויצא, ועוד דתנינא בסיפא לא היה המקטיר מקטיר עד שהממונה אמר לו הקטר, א"כ נשנה שלא כסדר, ועוד שבסוף המשנה נשנה עוד הפעם והקטיר והשתחוה ויצא, לכן כתב ז"ל דמרדד קאי על בעל המחתה, כלומר כשהתחיל בעל המחתה לרדד הגחלים ויצא אפ"ה לא היה המקטיר מקטיר עד שאמרו לו ופרשו העם. הממונה אומר לו הקטר, ואם היה כ"ג, הממונה אומר אישי כ"ג הקטר, ופירש בתפארת ישראל, דהממונה היה עומד בודאי חוץ להיכל, דאסור לו לכנוס שלא לצורך עבודה, וכש"כ שצריך לפרוש בשעת הקטורת, אלא או שאמר לו קודם שנכנס או שקרא בקול גדול חוץ להיכל בשעה שבעל המחתה יצא כדי שישמע שם, ואף דלשאר עבודות לא אמרו לכהן וכש"כ לכ"ג שהוא כבן בית, אלא ש"מ דלהראות חשיבות ההקטרה עשו כן, כלומר שהיא עבודה גדולה, ע"כ. אבל בספר באר שבע נתן טעם וז"ל כתניא בתוספתא ואפילו דאש הכנסת או חזן הכנסת לא יקרא עד שיאמרו לו אחרים קרא, עכ"ל. וקשה לי דא"כ בכל העבודות נמי יהא הדין כך שאסור להתחיל בעבודה עד שיאמרו לו עשה, זרוק או קבל, אלא ודאי כיון שהיה בפייס לא צריך, אבל בחזן הכנסת חיישינן אולי יתנו רשות לאתר, אלא ודאי כדאמרן, כן נ"ל. ול"נ דודאי כל העבודות תשובות מאד ובדין שהיה צריך לומר תמיד דחביבה מצוה בשעתה אבל מפני שבהקטורת לא שנה בה אדם מעולם היתה חביבה עליהם ביותר, ועוד שמעשרת ומכבדין העשירים, ואף דכ"ג בלא זה עשיר גדול היה, ולכ"ג מותר לו להקטיר קטורת בלא פייס, מ"מ לא שינו בזה ואמרו גם לכ"ג אישי כ"ג הקטר דלא תהא כהנית כפונדקית כל העם פרשו דכתיב וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבואו לכפר בקדש, כל כפרה שנעשית בקדש כל אדם לא יהיה, הלכך בין בשעת הקטרה בין בשעת מתן דמים של פר כהן משוח ופר העלם דבר של צבור ושעיר עבודה זרה, היו הכהנים פורשין מבין האולם ולמזבח, אבל בשעת הקטרת קטורת של יו"כ דלא היה בחוץ בהיכל על מזבח הזהב אלא לפני ולפנים, אין צורך שיפרשו מבין האולם למזבח אלא מן ההיכל לבד, עכ"ל הרע"ב. בשעת העבודה בהיכל דצריך ג"כ לפרוש מבין האולם למזבח בודאי צריך לאשמעינן דיפרשו דשם שכיחי כהנים, אבל בקטורת ביו"כ דלפני ולפנים בלאו הכי לא צריך לאשמעינן דצריך לפרוש, דלהיכל ג"כ אסור ביאה ריקנית ובשעת הקטרה לא היתה שם בעת הזאת שום עבודה בהיכל, אלא ודאי עיקר רבותא דאין צריך לפרוש מבין האולם למזבח, כן נ"ל:

סימן ל סדר הקטרת דלפני ולפנים. שני מיני קטורת הן, קטורת של חוץ שכבר נתבאר ועתה נבוא לבאר קטורת של לפני ולפנים. שני מיני חפינות יש בקטורת, בקטורת של חוץ כדחפני אינשי ובקטורת של פנים מעבודות קשות שבמקדש ולחם משנה פ"ב ה"ב), ושתי מחתות היו מחתה אחת לגחלים ומחתה שמביאין אותה מלאה קטורת מלשכת בית אבטינס כמו שיתבאר כדאיתא בגמרא הוציאו לו את הכף ואת המחתה, מחתה ? תנא ליה נטל את המחתה, התם מחתה דגחלים הכא מחתה דקטורת. וכיצד מעשיה ? ז"ל הראש בעבודה, נטל מחתה מזהב אדום שהוא החשוב יותר מכל הזהבים דכל המאוחר בחשבון הוא החשוב, א"נ טעמא הואיל ודומה לדם פרים ומצות היום להביא דם הפר לפני ולפנים, לפני הפרוכת ועל מזבח הפנימי, עכ"ל התויו"ט, וכתבו התוס' חדשים דהיום חותה בשל זהב פי' בין לקטורת של היכל בין לקטורת של לפני ולפנים, עכ"ל, ומשמע שמצות היום בשל אדום, ובקטורת של היכל ג"כ היתה מחתה מזהב פרוים ומחתה של לפני ולפנים דאמרן היתה ג"כ מחזקת שלשה קבין אלא שהיתה הקטרת דקה מן הדקה, והיה לה בית יד ארוך שמגיע תחת זרועו כדי שתהא זרועו מסייעתו, והיה לה ניאשתוק, ופירש"י טבעת שישמעו קולו בבואו, ור"ת פירש נרתק, שהיה לה כמו נרתק כדי שלא יכוה כשהיא מתחממת מן הגחלים, וי"מ שהמחתה היתה עגולה מתחתיה כדרך הסף, וניאשתוק מענין בסיס, ובכל יום לא היו צריכין לבסיס שהרי על המזבח היו מקטירין. אבל ביו"כ צריכין למחתה שיש בסיס תחתיה, מפני שהקטורת היו מקטירין על המחתה עצמה. המאירי. ועולה באמצעו של מזבח וחותה [ממערכה שמוסיפין בו ביום, קרבן נתנאל] מלא המחתה גתלי אש שכלתה מעליהן השלהבת. רבינו שמואל פירש הטעם דתניא בתו"כ מנין שתהא האש בטלה ע"ג גחלים ת"ל גחלי אש, הלכך מן הפנימות שאין בהן להבות אש הוא נוטל והאי קראי ביו"כ כתיב, עכ"ל