גחלי אש נז

סימן כח עוד מפרטי הקטורת ופירוש לברייתא דפטום הקטורת. (א) בגמרא פסחים (דף כ"ט) איתא, ת"ר אין לך דבר קודם לתמיד של שחר אלא קטורת בלבד, שנאמר בבקר בבקר, ופירש"י שם אין לך דבר קודם לקטורת היינו לאשים, אבל שחיטתו וזריקת דמו של תמיד קודם. וכן אביי מסדר המערכה דדם קודם לב' נרות ונרות קודמת לקטורת, וכן פסק הטור באו"ת סימן מ"ח כאבא שאול, אבל הרמב"ם פסק כרבנן דפליגי אאבא שאול ואמרו קטורת מפסיק בין הטבח חמש נרות להטבת שתים, וכן דעת הסמ"ג כמו דאיתא שם בב"י והובא בט"ז או"ח קל"ג:

(ב) עיקר סממני הקטורת י"א הם הלממ"ס, והן א) הצרי ב) הצפורן. ג) החלבנה ד) הלבונה ה) מור ו) קציעה ז) שבולת נרד ח) כרכום ט) הקשט י) קלופה יא) קנמון. ופירש ברמב"ם פ"ב מכלי המקדש וז"ל ונתפרשו בתורה ארבעה מסממניה והן נטף, שחלת, חלבנה ולבונה, ושאר סממניה הלכה למשה מסיני, ועוד שם, אחד עשר סממנים נאמרו לו למשה מסיני והן שעושין אותם במשקל מכוון, נראה מזה ששניהם נאמרין בסיני המשקל וכן הסממנים, וא"כ לפ"ז אסור להחליף הסממנים ההם במינים אחרים, אבל בגמרא כריתות (דף ו ע"ב) איתא שם א"ר יוחנן י"א סממנים נאמרו לו למשה בסיני, א"ר הונא מאי קראה קח לך סמים תרי, נטף ושחלת וחלבנה הרי חמשה, וסמים אחרונים חמשה הרי עשרה ולבונה זכה אד הא חד סרי ופירש"י ולא נקבו אלא ד', י"א סממנים נאמרו לו למשה בסיני וכל י"א דבעי ניתיב ובלבד שיהא קוטר ועולה וריחו נודף חוץ מחלבנה שריחה רע ובפירוש רבה הכתוב, וקשה דאם למדנו מקרא בכלל ובפרט למה לי הלכתא ? ובפירוש המשניות להרמב"ם כתוב אמרו רבותינו ז"ל י"א סממנים נאמרו למשה בסיני ר"ל שאלו הי"א סממנים יש להם משקל נאמרו מסיני וכן מוסיפין על אלו הי"א סממנים הנשקלים מלח סדומית וכפת הירדן ומעלה עשן, מכל אחד כל שהוא ואין חוששין למשקל. ולכאורה נראה מדבריו דדוקא משקלן של אלו נאמרו בסיני, אבל האחרים לא נאמרו משקלם מסיני, וה"ה אם לא באו כלל ג"כ לא אכפת לן כמו דאיתא בב"י או"ח קל"ג, אבל הסממנים גופן אף כי נאמרו בודאי מ"מ גלה לן קרא דאם יקח דברים אחרים שיש להן מעלות של הסממנים אלו, דהיינו שקוטר ועולה וריחו נודף ג"כ כשרים, אבל המשקל בודאי צריך להיות במכוון, וכן פירש בבאר שבע דלהרמב"ם דוקא המשקל הלכה למשה מסיני אבל שאר הסממנים נלמוד מקרא. ועוד אפשר לומר דודאי הד' המפורשין בקרא אין משנין אותן בשום פעם ואנן לא מרבינן מקראי בכלל ובפרט אלא שיהיו הז' האחרים דוגמתן של אלו, אבל מדברי הרמב"ן ז"ל בחומש נראה שיש לו שיטה אחרת בזה, דהנה בקרא נאמר קח לך סמים, נטף, ושחלת, וחלבנה, סמים, וקשה תרי פעמים סמים למה לי אלא מקודם נכתב בתורה ענין שמן המשחה, מר קנה, קנמון וקדה, א"כ פירוש הכתוב כך הוא, לקח לקטורת הסמים הנזכרים למעלה, ועוד קח לך נטף ושחלת וחלבנה ולבונה זכה, ע"כ מפורשין בזה בקרא ח' סממנים, והסמים האחרים הן עוד ג' סממנים האחרים המפורשין בקטורת כאמור, וכן פירש בספורנו, והסמים האתרים שצוה להוסיף הן שבלת נרד וכרכם והקשט, לפי מה ששנו חכמים וכתב עוד הרמב"ן ז"ל וז"ל ואולי אין קפידא בכתוב אלא באלה התשעה (לפי דעתי טעות סופר וצ"ל שמונה) שנזכרין בכתוב כדאמרן, אבל במה שכפל להוסיף בו עוד סמים לא מקפיד רק בבושם שיעשה קטורת מרוקח, נראה לי שבחרו חכמים באלה השלשה מפני שהוזכרו בשיר השירים נרד וכרכם ואהלות, עיי"ש, עכ"ל. נמצא לפ"ז ישנם ג' דעות, לדעת הרמב"ם בכלי המקדש נראה שכל הי"א סממנים בדוקא הן, דלא הזכיר בהלכותיו לרבות סממנים אחרים כמו אלו שקוטר ועולה וריחו נודף, אלא כולן הלמ"מ ואסור להחליפן באחרים ולדעת רש"י יכול להחליף את כולן באחרים כמו אלו ולכל הפחות הז' שלא נתפרשו בתורה ומרבינן איתם בכלל ופרט, ולדעת הרמב"ן והספורנו ח' אשר נתפרשו כלומר הד' של שמן המשחה והד' שנתפרשו בקטורת דוקא הן ולא הוסיפו חכמים אלא ג' והם נרד, וכרכם ואהלות, והן שבלת נרד, וכרכם וקשט, נמצא ששמנה מהן אסור להחליפן, אבל ג' האחרים מותר להחליפן, וא"ש:

(ג) איתא בגמרא דסממני הקטורת יכולין להיות או מגדולי קרקע וג"כ ממיני אילנות, דנטף מין אילן ושחלת מין קרקע, וקידה נכנס בקטורת כמו שפירש הרמב"ן ז"ל, ואיתא בגמרא עירובין (דף ל"ד ע"ב) דשני מיני קידה הן דתניא הקנין והאטדין וההגין מין אילן ואינן כלאים בכרם, ותניא אידך הקנים והקידן והאורבנין מין ירק והן כלאים בכרם. הרי שיש שני מיני קידה, וקידה פירש"י שם בושם ששמו קידה, ובקטורת הלא כשרין בין גדולי קרקע ובין מיני אילן, א"כ יש להסתפק איזה מהן כשרין לקטורת, ואף דפריך שם הגמרא וקידה מין ירק הוא, והחנן אין מרכיבין פגם ע"ג קידה לבנה מפני שהוא ירק באילן ומתרץ ר' פפא דקידה לחוד וקידה לבנה לחוד, הרי דקידה לבנה מין אילן וקידה מין ירק, מ"מ לא ידעינן דאף דאצל קטורת לא כתיב לבנה מ"מ יוכל להיות דלא חייש לאפרושי אלא אצל כלאים שהן מין אחר אבל אצל קטורת דשני המינין כשרין לא איכפת לן, וצריך תלמוד:

(ד) חלבנה שריחה רע ומנאה הכתוב עם סממני קטורת, ללמדך כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית (כריתות דף ו'), ופירש בדרישה וז"ל כמו שדרשו וירח את ריח בגדיו אל תקרי בגדיו אלא בוגדיו וכל זה שלא יתיאש הרשע מתשובה, והראיה כמו שחלבנה מתבטלת בשאר סממנים לכפרה כן כאשר יחזור בתשובה יהיה עם הצדיקים בגן עדן, עכ"ל. עוד כתב הדרישה קלופה היה ג' מנים רמז לג' אבות שהם העץ והחוזק של ישראל ובקחתנו הקליפה מן העץ יתיבש העץ, רמז שנראה שלא יגרום שיחמו זכות אבות, והקושט שנים עשר מנה רמז לחכמים שיתנהגו בקושט ובאמונה עם ישראל שהם שנים עשר שבטים, בורית כרשינה תשעה רמז לתורה ולנביאים ולכתובים ולששה סדרי משנה שמכבסין עונותיהם של ישראל כמו בורית, עכ"ל, וכן כתב בכלבו. הראב"ד כתב בהמור דס"ל להרמב"ם דהוא דם חיה ואיך יכניסו במקדש דם חיה טמאה ופירש דבריו בחתם סופר או"ח