גחלי אש נו

על האש, ואף שלא נקרא ג"כ שירים, מ"מ בודאי אם נפסלו יכול לתת אותם לשם עצים, מ"מ צ"ע למה השמיט הרמב"ם זאת. ואפשר כיון דכהנים זריזים נינהו ואם לוקח הקומץ בודאי מדקדק שלא יכנוס בין אצבעותיו וכ"ג ביו"כ בודאי זריז, ועוד שגדול מאחיו ובודאי שמן הוא ומילתא דלא שכיחא ולכן השמיט זאת, ועדיין צ"ע:

עוד איתא בגמרא שם בעי רב פפא חשב בחתיית גחלים מהו, מכשירי מצוה כמצוה דמו או לא, תיקו. הרמב"ם מביא זאת ופסק לחומרא שנפסלת במחשבה ולא פירש מה הוא הספק, אם הספק על הגחלים או הספק על הקטורת, וכתב סתם חתיית גחלים לקטורת נפסלה במחשבה שמכשירי קרבן כקרבן, אבל ברש"י איתא שני פירושים חישב בחתיית גחלים מהו להפסיל קטורת וה"ל כמחשב בעבודה, לשון אחר חישב בחתיית גחלים מהו שיפסלו גחלים במחשבה זו מלהקטיר עליהן, לינה שמעינן דפסלה בהו מדפסל טבול יום כדתנן לעיל. מיהו הא מיבעיא לן אי הוי חתייתן עבודה למיפסל בה מחשבה מכשירי מצוה כמצוה דמו וחפינה אריכתא חשיבא והוי חתיית גחלים וחפינה במקום קמיצה או לא, עכ"ל. והנה הכ"מ תמה למה לא פסק הרמב"ם בזה האבעיא שהוא ספק כמו באינך, ותירץ משום דלא שייך למימר ביה לא יחתה דיחזור ויחתה לכתחלה שפיר דמי, ותירוץ זה קשה מאוד, כמו שהקשה בלחם משנה והלא נפקא מינה דאי חישב בחתיית הגחלים והקטיר הקטורת על אלו הגחלים הורצה וא"צ להקטיר קטורת אחר, או שחפן ומת. ול"נ לתרץ דלהרמב"ם היה קשיא ליה קושית רש"י אמאי לא פשיט ליה כמו שלינה פוסלת בה גם מחשבה פוסלת בו, וכיון שנפשטה בגמרא דלינה פוסלת בה גם מחשבה פוסלת, כמו שפשט רב שימי בר אשי, אבל לרב פפא מספקא ליה בין בראשונה ובין בשניה, ולרב שימי לא חש להשיבה עוד כיון דהוא דבר אחד, א"כ שפיר נפשטה שפוסלת מחשבה בגחלים ואין נפקא מינה בין בלינה בין במחשבה בין בחתייה ובין בהקטרה, כן נ"ל, ומכאן קשה לי על התויו"ט שכתב דמשום זה כשר הולכה בשמאל במחתה מפני שמכשירי קרבן הוא, והלא בגמרא מסופק בזה אם מכשירי מצוה כמצוה דמו וה"ל עכ"פ ספק, ולפי דברי הרמב"ם שנפשטה לחומרא בודאי מכשירי מצוה כמצוה דמי א"כ שמאל ג"כ פסול, ואף כי ביו"כ גלי קרא בשאר ימות השנה מי שמעת לה שיהא מותר להוליך המחתה בשמאל הלא מכשירי מצוה כמצוה דמו, ומה שפוסל בעיקר מצוה פוסל גם כאן. וצ"ע:

הנה הרמב"ם בה' מעיו"כ הלכה כ"ו כתב וז"ל הקטיר מן הקטורת של קדש קדשים בכזית בהיכל חייב מיתה, עכ"ל. דברי רבינו בזה סתומים מאד, ראשית לא נודע לנו מקורו, והכ"מ לא הראה בפירוש, ועוד אימתי הקריב אותו, אי ביו"כ תיפוק ליה שחילל יו"כ ללא צורך, וע"ז יש לתרץ שהזיד בהקטרה ושגג ביו"כ, אבל לא נודע מה נקרא קטורת של קדש הקדשים הלא הקטורת הם עצמם שמקריבין אותן בכל יום במזבח החיצון כמתכונתה, ואם תאמר בזה שנתן אותה למכתשת בעיו"כ ושוחקן יפה כדי לקיים מצות דקה מן הדקה. בזה נתקדשו להיות עליהן שם קודש הקדשים, ליתא, ק"ו מה קטורת של כל השנה כולה שאינה צריכה קדושה יתרה כ"כ, המכתשת אינה מקדשן לא ליפסל בלינה ולא בטבול יום כאשר בארתי למעלה כש"כ הקטורת הללו שצריכין קדושה יתירה בודאי אינן מתקדשין בזה, אלא ודאי מיירי שחפן אותן בהיכל לצורך פנים, ואח"כ הקטירן בחוץ, אבל יש להסתפק אולי דוקא בשהכניסן בפנים וחזר והוציאן לחוץ וצא הקטירן שם אם הוא חייב ולא מקודם, כל כהאי מילתא צריך לבאר. ונ"ל דמדייק רבינו לכתוב בהיכל ולא כתב על מזבח הזהב שבהיכל משמע שעשה מעשה הצדוקין לתקן המחתה מבחוץ ולהכניס בפנים שהם דורשין כי בענן אראה על הכפורת כי בענן עשן הקטורת יבוא ואז אראה על הכפורת, ואין הדבר כן שהרי הכתוב אומר ונתן את הקטורת על האש לפני ה', כמו דאיתא ביומא בפ"א, ועתה שפיר חייב משום זה מיתה דכתיב ולא ימות ומשמע ליה לרבינו דתיכף ששינה בהיכל אף שלא הביאו בפנים עבר על דעת הכתוב וחייב מיתה בשביל זה אכן זה קשה כיון דמשום קטורת פנים מחייבת ליה צריך להיות השעור במלא חפניו כמו שכתבתי למעלה. ואולי דלמדין הקטורת היכל מהדדי, כמו שאם הקטיר קטורת זרה על מזבח הזהב בהיכל חייב בכזית אף כאן בכזית. ודע עוד דאם הקטיר הקטורת הזה על מזבח הזהב תיפוק ליה דחייב מיתה שהקטיר קטורת בחנם ואפילו בחול שדין הוא שיקטירו הצבור שתי פעמים ביום ואם הקטירו שלשה פעמים ביום ג"כ נראה שחייב מיתה. והנה בהרמב"ם כלי המקדש פ"ב הלכה י"א איתא שם וז"ל מזבח הזהב שבהיכל עליו מקטירין הקטורת בכל יום ואם הקטיר עליו קטורת אחרת שאינו כזו (פירוש חסר או יתיר או מסממנים אתרים) או שהקטיר עליו קטורת כזו שהתנדב אותה יחיד או רבים או הקריב עליו קרבן או הסיך נסך לוקה שנאמר לא תעלו עלין קטורת זרה ועולה ומנחה, עכ"ל, מדכלל רבינו הכל ביחד ולא פירש בין הדבקים משמע שדין קטורת נדבה בין של יחיד בין של צבור מלאו אחד נלמד, וכולם בכלל קטורת זרה היא, וכבר כתב הרמב"ם לעיל מינה וז"ל חסר אחת מסממניה חייב מיתה שהרי נעשית קטורת זרה, הרי דפשיטא ליה ז"ל דעל הקטורת זרה חייב מיתה בכל השנה כולה ואין לנו ל"ת אחרת אלא זאת, ולא נאמר בתורה בפירוש מה היא קטורת זרה, אכן זאת פשיטא לנו שעל הקטורת זרה חייב מיתה ומה הוא קטורת זרה, בין שחסר אחת מסממניה אפילו הקטיר לחיוב, בין שהקטיר יותר מה שנצטוה דהיינו שתי פעמים אם הקטיר שלש הכל בכלל היא, ועל הכל חייב מיתה. ואף שרבינו לא ביאר זאת בפירוש, מ"מ נלמוד סתום מן המפורש, כן נ"ל. ואפילו לדעת רש"י דליכא מיתה על קטורת זרה כי אם ביו"כ מ"מ ס"ל דיותר משתי פעמים קטורת ביום אחד על מזבח הזהב הוא בל"ת. ולפ"ז אסור לומר הברייתא דפטום הקטורת יותר משתי פעמים ביום כמו החיוב, גדולה מזאת כתב הרבינו הגדול מהרי"א וז"ל שגם באמירה צריך שידקדק שלא יחסר אחת מסממניה שהוא חייב מיתה, כש"כ דאסור לומר יותר משתי פעמים, כי הקטורת אינן באין בנדבה, ולפ"ז צריך לדקדק בשבת וביו"ט שאומרים תיכף אחר מוסף ברייתא דפטום הקטורת שלא יאמרו בשחרית אצל הקרבנות, ואם חפץ לומר בצבור אחר מוסף לא יאמר בשחרית, כן נ"ל. ובשל"ה כתוב לומר קטורת קודם התפלה וגם אחריה שתי פעמים בודאי צ"ע כמו שכתבתי: