גחלי אש נד

דבהיכל אינו עובר כי אם דוקא בהקריב על המזבח ממש ולא במחתה, אבל בקדשי קדשים כיון שאין כאן מזבח אלא מקטירו על המחתה, ואף דהניחה כנגד בין הבדים מ"מ נ"ל בכל מקום שהניח הקטורת הזאת על המחתה בקדשי קדשים חייב מיתה ואין לך קטורת זרה כזו. כן נ"ל וצ"ע שלא העירו בזה כלום מנושאי כלי הרמב"ם:

(כט) אף דבקטורת אין חייבין עליו משום פגול כמו דאיתא בזבחים (דף מ"ב) היינו דוקא לחייב כרת את האוכלן, מיהו מיפסל ע"י מחשבת פיגול, דלהכי אהני ג"ש דמלא מלא ממנחת חוטא, כן פירשו התוס' יומא (דף מ"ה ע"ב) ד"ה חישב:

(ל) עוד כתב הרמב"ם באיסורי מזבח (פ"ה ה"ב) לענין אם הקטיר שאור או דבש שנתערב בקטורת שלוקה ואין הקטרה פחותה מכזית, עכ"ל. נ"ל ברור שאם הקטיר בהיכל קטורת כזה שמלקין אותו ג' מלקות, אחת משום קטורת זרה ואחת משום ביאה ריקנית דהיכל ואחת משום שאור או דבש, ואם הקטיר קטורת כזה לפני ולפנים ביו"כ נראה דחייב מיתה משום ביאה ריקנית וגם משום קטורת זרה במלא חפניו דוקא, אבל משום שאור אפילו בכזית חייב, ומשום ביאה ריקנית חייב תמיד מיתה:

(צא) הקטיר מן הקטורת של קדשי קדשים כזית בהיכל חייב מיתה (רמב"ם בעבודה), ופירש בכ"מ שכן משמע בזבחים (דף ק"ט), אבל באמת שם ליתא כלום מזה שהקטיר בהיכל, אלא איתא שם דאמר אביי בהקטרה בפנים כ"ע לא פליגי כי פליגי בהקטרה בחוץ מ"ס ילפינן פנים מחוץ ומ"ם לא ילפינן פירש ר' אליעזר ורבנן דמתניתין דלרבנן חייב בכזית ולר' אליעזר עד שיקריב את כולן, ופירש"י שם וז"ל כי פליגי כגון שהקטיר כזית מן הקטורת של חפינת פנים בחוץ, מ"ם ילפינן פנים מחוץ ילפינן קטורת של פנים מקטורת של היכל, מה הקטרה של היכל בבמה בחוץ בכזית אף הקטורת של פנים חייבין עליו בבמה בכזית, ואע"ג דבדוכתיה לא הוי הקטרה הואיל בהיכל הוי הקטרה, ור"א לא יליף פנים מחוץ, הרי שדעת רש"י הוא שמה שמחייבין על קטורת של פנים הוא דוקא בחוץ ממש בבמה אבל בהיכל פטור הואיל וראוי לבוא שם, אבל להרמב"ם נראה שמפרש כיון דלענין קטורת של פנים גם ההיכל נקרא חוץ לגביה, הרי שזה פלוגתא בין רש"י לרמב"ם, והיה צריך הכ"מ לפרש כזאת ולא לסתום, וצ"ע. ועוד אני תמה דהא רבא הקשה עליה דאביי שם, השתא חוץ מחוץ לא ילפי רבנן, פנים מחוץ מבעיא, פירש"י לחייב על קטורת שלפני ולפנים בבמה בחוץ ילפינן מהקטרה דהיכל כמו דלא מחייבין על נסוך פחות מג' לוגין בחוץ אע"פ שיש כמה זיתים, וגבי כל הקטרות של מזבח החיצון הקטרה היא הואיל וגבי נסוך שעור אחרינא הוא לא מחייב אלא בכשעור, עכ"ל רש"י, הרי שאינו חייב לרבא אליבא דרבנן בקטורת של לפני ולפנים אלא על שעור שלם של מלא חפניו ופנים מחוץ לא ילפינן, וידוע דהלכתא כרבא א"כ איך נאמר הפשט של חוץ אי כדברי רש"י חוץ בבמה אי כדברי הרמב"ם דלגבי פנים ההיכל ג"כ נקרא חוץ א"כ לא יתחייב בהיכל ג"כ פחות ממלא חפניו, וצ"ע לפע"ד עוד אי משום הקטורת חוץ ליחייב כרת כמו בכל הקטרת הקרבנות בחוץ ולא מיתה. וצע"ג. ואפשר לומר לדעתו אף דבחוץ ממש איכא כרת בהיכל דמקום קטורת לענין חוץ אינו אלא בל"ת, מ"מ אני תמה מנין זאת ? וצ"ע:

(לב) המשנה למלך כתב בפ"ה דאיסורי מזבח בשם רש"י ותוס' ורשב"ם דמאי דכתיב בתורה וכל דבש לא תקטירו ה"ה כל מיני פירות אילן בכלל דבש הן, דכל אלו מתיקות יש בהן ואסורין, נמצא לפ"ז כשם שאם נפל דבש כל שהוא או מתיקת פרי אחרת בהקטורת בלי ספק נפסלה, אכן בזה אני מסופק, דהנה ישנו אילן שטעם עצו ופריו שוין כמו אתרוג, אם נפל ממתיקת האילן בעצמו אם נפסלה הקטורת, מי אמרינן דבש היא מתיקת הפרי וכן מתיקת האילן ג"כ בכלל דבש, או דוקא מהפרי עצמו שהוא חשוב אסרה רחמנא אבל מן האילן לא, ועוד דכל הקטורת נעשו משרף האילן או מן האילן עצמו, דהצרי אינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף, ולהרמב"ם כמו שפירש הכ"מ בשמו בכלי המקדש פ"ב שהעץ עצמו של הבאלסאם נקרא צרי, ואף דשאני התם דהאילנות האלו אינם לאכילה אלא לריח והאילנות אין טעם עצם ופרים שוים מ"מ הא למדנו שכל האילנות ופירותיהן נאסרו למזבח חוץ השמן והיין והלבונה ולקטורת מותרין מעצי הריח, וצריך תלמוד:

סימן כו עוד מענין הנ"ל הב"י באו"ח (סימן קל"ג) מביא בשם רבינו הגדול מהרי"א ז"ל שאין לומר פיטום הקטורת אלא מתוך הכתב, שאם יחסר אתת מסממניה יהא חייב מיתה, וכתב עליו הב"י לדין יש תשובה דהא דחייב מיתה בחיסר אחת מסממניה פירש"י דוקא כי עייל ביה דכתיב אל יבוא וגו' ולא ימות, משום ביאה ריקנית חייב מיתה, אלמא שאינו חייב מיתה אם חיסר אתת מסממניה אלא מפני שנכנס למקדש שלא לצורך, ואפילו לדעת הרמב"ם שכתב בפ"ב מכלי המקדש שמשום זה חייב מיתה שהרי נעשית קטורת זרה, איכא למימר דטעמיה דכיון דקטורת זרה היא ה"ל ביאת מקדש שלא לצורך, עכ"ל. הנה בודאי על הראשונים אנו מצטערים על פירש"י ז"ל שקשה פירושו, דבפירוש איתא ביומא (דף נ"ג) דאפילו במקום דלא מחייב אביאה כגון ששגג בביאה והזיד בהקטרה חייב אהקטרה כמו שהקשו הבאר שבע ומגן אברהם והגהות רע"א ז"ל, והב"י בא להוסיף לנו צער לדחוק את הרמב"ם לפירושו, ובודאי לא ניחא ליה להרמב"ם לפרש כפירש"י, משום קושיא הנ"ל, ולדעת רש"י ששפתיו ברור מללו בכריתות (דף ט') לפרש משום ביאה ריקנית, אבל הרמב"ם בכלי המקדש לא הזכיר אף רמז בדבריו מיו"כ ומשמע בודאי שקאי על כל השנה כולה, וכן כתב במל"מ הלכות ביאת מקדש פ"ב, ועוד תמה המג"א הלא אם חיסר מעלה עשן חייב מיתה, ומשמע ליה להמג"א ז"ל דקאי על כל השנה כולה לד"ה, וכבר פירשו הפר"ת והמחצית השקל שהב"י ס"ל כדעת המשנה למלך שאף על מעלה עשן אינו חייב כי אם ביו"כ יעויי"ש, והגאון מהריע"ץ ז"ל כתב וז"ל בסדור שלו אם חסר וכו' ה"ה יתר אלא