גחלי אש נג

וכבר תמה ע"ז בלחם משנה שם. (עוד מהרמב"ם). וכן חייב מיתה על ביאה בלא מצוה (פירוש בקדשי קדשים, דאלו בהיכל אינו אלא בל"ת), לפיכך אם שגג בביאה והזיד בקטורת או שנכנס בקטורת שלמה עם חסרה חייב מיתה, שם ברמב"ם, וכן איתא בגמרא אבל הא לא קשיא דתיפוק דחייב כרת משום הבערה, אה"נ וכאן משום קטורת מחייב. כן כתב השאגת אריה (סימן ע"א):

(כא) חפינת הקטורת עבודה היא והמחשבה פוסלת בה, וכן חתיית הגחלים לקטורת נפסלה במחשבה שמכשירי קרבן כקרבן דמי, עכ"ל הרמב"ם בעבודה ומשמע דלדעתו ז"ל שאינו נוהג אלא בקטורת דלפני ולפנים מפני שהביא זאת בעבודת יו"כ, וצ"ע למה:

(כב) חפן בראשי אצבעותיו או מן הצדדין או ממטה למעלה או שחפן בידו זו ובידו זו והקריב זו לזו או שנתפזרה קטורת מידו על הארץ, או שחפן חברו ונתן לתוך חפניו או שחפן ומת ונכנס שני במה שחפן ראשון, כל אלו ספק ולא יקטיר, ואם הקטיר הורצה, עכ"ל שם, וזאת ודאי דוקא בקטורת יו"כ:

(כג) פסק התויו"ט דאף דהולכה בשמאל פסולה מדאורייתא בכל העבודות, אבל הולכת מחתה של גחלים דאינה אלא מכשירי הקטורת מן הדין כשר אף בשמאל עכ"ל ולפ"ז ביו"כ אף דלוקח המחתה בימין והכף בשמאל אם הפך ולקח המחתה בשמאל והכף בימין דודאי כשר, דמן הדין היה צריך ליקח כף בימין דהוא עיקר המצוה שצריכה להיות בימין, אלא לפי שהיא כבדה וחמה וכף הקטורת קלה הימנה, לכך מחתה בימינו משום חולשא דכ"ג והתורה התירה שמאל ביו"כ לכך שפיר דמי, אבל בכל השנה כולה אף דמצוה של הקטורת בשני כהנים מ"מ אם עשה היחיד בעצמו והכניס את הכף והמחתה לית לן בה, אבל אם לקח את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו כדרך שעושה ביו"כ, ודאי פסול, דהולכה בשמאל פסול, אלא דוקא הכף בימינו והמחתה בשמאלו, וכן בקטורת של חוץ ביו"כ, דדעת הרמב"ם כמו שדקדק התויו"ט (יומא פ"ב מ"ב) דכתב והיום חותה כ"ג במחתה של זהב ובה נכנס להיכל, הרי שדוקא בכ"ג בעצמו הדין אם נכנס במחתה לחוד ואח"כ עם הקטורת, דהבאה שתי פעמים בקטורת של חוץ מותר יוכל להכניסו בימין, אבל אם נכנס ביחד עם הכף בודאי צריך לקחת את הכף בימינו ואת המחתה בשמאלו, דדוקא בפנים כשר שמאל, אבל בחוץ הולכה בשמאל פסול, ופשוט, מ"מ בודאי הדין כן כמו שבארתי לעיל ובפירוש כתב הרמב"ם שהולכה בשמאל פסול בדם ובשאר העבודות מ"מ ביו"כ כשר וכו'. מ"מ קשה כיון דביו"כ צריך בע"כ להקטיר את הקטורת בפנים על המחתה כי אין שם מזבח, איך נוכל לומר כי המחתה היא ממכשירי עבודה הלא בלא מחתה אין כאן עבודה כלל והיא עבודה שאי אפשר לבטלה ואיך נאמר שהוא ממכשירי עבודה ולא עבודה ממש, וצ"ע. ואף כי אין נפקותא לדינא כלל, ואף כי דבגמרא יומא דף מ"ח) קרי לה מכשירי מצוה היינו בשעת תחייה שמכשיר לעבוד אבל בשעת ההולכה צ"ע, ועוד כיון דבגמרא לא איפשטא איך פסק ותנא התיו"ט שמכשירי עבודה קילא:

(כד) כשם שאם חסר אחד מסממני קטורת חייב מיפה, בן אם יתיר אחת ג"כ חייב מיתה, וכן אם השרה אותו שלא כתקונו ג"כ חייב, כן כתב הגאון מהריעב"ץ ז"ל בסדור שלו:

(כה) בית אבטינס היו בקיאין בעשב אחד דממנו הקטורת מתמר ועולה ואינו מעלה עשן אלא עשב אחד מ"מ ביון דלתקן היה המעלה עשן אין משום יתור אחד מסממניה, ולאו דוקא שלא חייב עליו מיתה אלא דליכא בה רק משום מצוה בעלמא משום בל פעל ה' למענהו (יומא לח), כן פירשו התוס' ישנים (שם דף ל"א) אבל ברמב"ם בפי' המשניות כפשוטו, שלא היו בקיאין כלל בעשב מעלה עשן, עכ"ל. וצריך לפרש דבשביל יו"כ החזירו אותן דבכל השנה אינו מעכב. אבל הב"ח הקשה למ"ל הטעם כל פעל הלא ה"ל ביאה ריקנית בלי מעלה עשן וצ"ע שלא ראה דברי תוס' ישנים אלו ועוד נראה שהוא ס"ל דבכל השנה חייב מיתה על מעלה עשן והרבה חולקין ע"ז כמו שנתבאר:

(כו) אסור לעשות מדה לחפניו בהקעודת של לפני ולפנים, וכיון דלא נפשטא האבעיא בגמרא יומא (דף מ"ז) צ"ע למה לא הביא הרמב"ם את הדין הזה דאף בדיעבד לא הורצה דמלא חפניו מן התורה:

(כז) הכף שחפן ממלא חפניו לתוכו פירשו בתוס' יומא טפי ניחא לן שלא יהיה כמדתה של כהן וגדולה יותר, דאי שוה למלא חפניו היתה א"כ כשמערה מחפניו לתוכה אי אפשר שלא יתפזר ויפול לארץ מעט:

(כח) אם נתן דבש אי שאור בקטורת פסלה, כמו דאיתא בברייתא דפטום הקטורת, ופסקו הרמב"ם בפ"ה מאיסורי המזבח וז"ל נפל מהם כל שהוא בקטורת נפסלה, ואם הקטיר ממנה בהיכל לוקה ואין הקטרה פחותה מכזית עכ"ל, ופירש בכ"מ דחוץ מההיכל אינו עובר משום מקטיר דבש, ואני מסופק בזה, כיון דאם נתן בה דבש והוא אינו ממיני הקטורת למה לא יהיה לו דין כמו קטורת זרה שהרמב"ם חייב עליו מיתה בהלכות כלי המקדש, והלא אין חלוק בין חסר בין יתיר, ועוד למה לא נתייב אותה ג"כ אם הקטיר במזבח החיצון, ואף דאסור להקטיר קטורת במזבח החיצון בלאו זאת אבל מ"מ ליחייב עליו שתים, והלא בתוס' ישנים (יומא דף מ"ז) פירשו דקטורת דנדב ואביהוא היה. על המזבח החיצון ונקראה קטורת זרה. אף כאן ג"כ קטורת זרה היא, משום דהוי במזבח החיצון ועוד משום הקטרת שאור או דבש. ונ"ל דהא פשיטא דאם הקטיר על המזבח החיצון שאור או דבש ג"כ חייב מלקות דעיקר קרא גביה כתיב, ואפילו הקטיר הקטורת עם מעט שאור או דבש ג"כ לוקה, והרמב"ם לא נתכוון לדברי הכ"מ במה שכתב במקום המיוחד לו כלומר אם לא הקטיר על המזבח אולי אינו לוקה וצ"ע עוד, וצריך תלמוד, דהלא מזבח שנעקר מקטירין במקומו א"כ ליחייב ? והנה אם הביא מהקטורת הזה לפני ולפנים שהיה מעורב בו שאור או דבש ביון שפסול בודאי חייב מיתה משום ביאה ריקנית, אכן אם שגג בביאה והזיד בהקטרה אף שלא פירש הרמב"ם בדבש כי אם בהיכל בודאי קדשי קדשים לפני ולפנים לא גרע מזה, ואם נאמר שקטורת זרה היא בודאי חייב מיתה, ואפילו אם נאמר שאינו אלא בל"ת עכ"פ לא גרע מהיכל, ולא מיעט הרמב"ם שדוקא בהיכל אלא ודאי אפילו בקדשי קדשים, ועוד אפילו אם נאמר