גחלי אש נא

ושבע מדות של יבש היו תמיד בבית המקדש, ואע"פ שמדת ההין לא היה נצרך אח"כ אלא מפני שבו מדדו פעם אחת את שמן המשחה בימי משה, ושמן אחר מחדש לא עשו מ"מ נשאר שם הואיל והיה מתחלה בימי משה כדאיתא ברמב"ם (שם הלכה י"ח), ואף אם נעשו כלי שרת חדשים שיצטרכו אח"כ כיון שבתחלה לא נמשחו אף עכשיו עבודתן אינה מחנכתן, ושבתי אל לבי ותפשתי בתורה ולא מצינו בתורה שימשחו הכלים שהיו צריכין לקטורת. דהנה בפ' פקודי שהביאו כל הכלים למשה כתיב אצל מזבח הנחשת וכל כליו, ואצל מזבח הזהב אין כתיב כלים, וכן כתיב בפ' פקודי ומשחת את מזבח העולה ואת כל כליו ואצל מזבח הזהב אין כתיב כלים, וכן בפ' כי תשא כתיב לעשות את שמן המשחה ומשחת וכו' את מזבח הקטורת ואת מזבח העולה ואת כל כליו, הרי שלא הוזכר משיחה אצל כלי מזבח הזהב, אף דבודאי היו שם כלי שרת לשרת בקודש למזבח הקטורת כמו המחתה והכף והבזך, לכן נ"ל דבשביל זה ס"ל לרש"י שבאמת מן התורה אינן צריכין לכלים, ולפ"ז יצא לנו דבר חדש, אם יקח בחפניו את הקטרת ויקטיר אותה על מזבח הזהב יצא, אלא כל הטעם שאינו עושה כן הוא משום דלאו אורח ארעא בלי כלים כמו דאיתא ביומא אצל הקטורת דלפני ולפנים כמו שנבאר אח"כ, לכן מדרבנן צריכין כלי קדש לשרת ונפסלה בלינה מדרבנן גזרה משום שאר המתקדשים בכלי כמו שפירש"י ז"ל, וכל דבר שאינו מחויב מן התורה אין כלי השרת מתפיס אותו בקדושה, ובאמת צ"ע שלא מצאתי בפירוש דין זה בשים מקום והדבר צריך תלמוד. דוגמא לזה בגחלים אם נותן ד' קבין גחלים ואינו צריך אלא שלשה אין הכלי מקדש את היתרון דאינו צריך כלי:

וכי תימא הלא איתא בפירוש בכריתות (דף י' ע"א) שר' יוסי בר' חנינא ס"ל קדש קדשים תהיה דכתיב אצל הקטורת שכל מעשיה לא יהיו אלא בקודש, אפשר דאינו הלכה לדעת רש"י. ונ"ל טעם הדבר דשם הקשו בגמרא הרבה קושיות ע"ז ותרצו בדוחק, ומביא ג"כ סייעתא לדבריו מהא דאין מכניסין מי רגלים במקדש מפני הכבוד, אע"פ שהן יפין, ש"מ שקדושים הן ונעשו בקודש, איכא למימר דאין ראיה כ"כ כמו שפרשו התוס', דאפילו אם נאמר שתחלת עשייתה לא היתה בעזרה ולא היתה בקודש ובכלי קודש, ג"כ אסור לערב בו מי רגלים דלא גרע משופר, דמדינא תשמישי מצוה נזרקין ואין בו קדושת הגוף מ"מ אסור לצחצחו במי רגלים מפני כבוד, כ"ש קטורת שסוף כל סוף יכנסו לפנים להיכל וביו"כ לפני ולפנים, אלא רבותא נקט דאפילו להכניסם לפנים אסור כ"ש לשרותו במי רגלים, והפירוש לפ"ז שאין מכניסין מי רגלים בעזרה מפני הכבוד לאו על עשייתה קאי אלא על סוף דסוף כל, סוף יכניס אותה בפנים וביו"כ לפני ולפנים, כן נ"ל לתרץ דעת רש"י בדוחק. ואיתא בירושלמי שר' יהושע בן לוי לא ס"ל שצריך לעשות הקטורת בקודש ולמד מן הפסוק קדש קדשים שצריך לקנות את הקטורת מתרומת הלשכה, ואפשר שרש"י ז"ל עליו סמך וכן פירש ודו"ק. ואיתא שם עוד דריב"ל ס"ל כר' יוחנן ולפי זה ראוי להכשיר כריב"ל וכר"י מ"מ מאחר דגמרא דידן לא ס"ל לא פסקה הרמב"ם, כן כתב בכ"מ, אבל רש"י ז"ל יוכל להיות דס"ל הכי להלכה. כן נ"ל:

סימן כד עוד מפרטי הקטורת של חוץ מה דאיתא בגמרא ותוס' ורש"י שם (בריתות דף ו'). מסממני הקטורת לא נאמר בפסוק בתורה בפירוש רק ארבעה סמים, נטף, שחלת, וחלבנה, ולבונה, יתר הסממנים מהלממ"ס הן, בורית, ויין ומעלה עשן, לאו סממנים הן, מלת סדומית פירשו התוס' דאם אין לו יין קפריסין מביא במקומו חוריין ומלח סדומית לשרות בהן הצפורן, השוחק אומר היטב הדק הדק היטב שתי פעמים שהדבור יפה לבשמים, והממונה הוא שהיה אימר כך, דהכי גמירי שהבל הקול מועיל בשעת שחיקה. מה שעושין שס"מ מנים דהכי סליק חושבנא, ובע"כ נשאר שלשה מנים יתירים לעיו"כ, ובשנת הלבנה שהוא שנ"ד ימים נשאר מותר י"א מנים שהיו מחליפין על שכר אומנין בשכרן, אכן אם נתעברה השנה הלא יחסר על ערך כ' יום ולא נתפרש הדין מה לעשות, וליכא למימר שמפטמין מחדש כל השעור של שס"ת מנים דא"כ ישאר בא' בניסן לתרומה החדשה שמ"ד מנים ואיך יפרישו תתלה למותרות סך גדול כזה, אלא ודאי שאין עושין כי אם על כ' ימים הללו, וכדרבא דאמר קטורת שפטמה לחצאין כשרה, וכן חכמים אמרו בכל יום מתקן במתכנתה והיה מכניס, פירש"י אם היה רוצה לפטם הקטורת דבר יום ביומו עושה, אם חיסר אחת מכל סממניה חייב מיתה, פירש"י דוקא ביו"כ, וז"ל, כי עייל ביו"כ דכתיב ואל יבא בכל עת וגו' ולא ימות, וכי מעייל קטורת שלא כהלכתה ביאה ריקנית היא וחייב מיתה, דלרש"י היה קשה, איך מצינו דכל השנה כולה שיהא חייב מיתה אם שינה בקטורת, אלא ודאי דאיו"כ קאי, אבל לפירש"י קשה הלא ביו"כ חייב אם חסר אפילו לא היתה ביאה ריקנית כמו שאיתא ביומא דהגמרא הקשה ע"ז ותיפוק ליה דקא מעייל ביאה ריקנית, ותירץ רב ששת כגון ששגג בביאה והזיד בהקטורת, ור' אשי תירץ כגון דעייל שתי הקטרות, אחת חסרה ואחת שלמה, אביאה לא חייב דהא עייל ליה שלמה, אהקטרה מחייב דהא מקטיר קטורת חסרה, הרי בפירוש דיש מיתה לחודא על ביאה ריקנית ויש מיתה לחודא על קטורת חסרה שחיסר אחת מכל סממניה. כן הקשה הגאון רעק"א ז"ל בהגהותיו לש"ס והניח בצ"ע. ועוד יתבאר מזה לקמן בעזה"י:

סימן כה במאי מחולק קטורת דיום הכפורים משאר כל השנה. (א) קטורת של חוץ דיו"כ שמקריב ג"כ כ"ג שתי פעמים ביום הזה לדעת הרמב"ן עפ"י התוספתא היתה כמו בכל יום ויום ונעשית בשני כהנים אחד נכנס במחתה והיה ע"ז פייס והכ"ג נכנס עם הקטורת ומקטיר, אבל לדעת בעל המאור וסייעתו דכל עבודת היום הזה דוקא בכ"ג בעצמו, וכן דעת הרמב"ם דכתב בהלכות עבודת יו"כ שהכ"ג מכניס המחתה, נ"ל שאינו יכול להכניס המחתה הגחלים והקטורת ביחד דא"כ צריך לקחת את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו, ושמאל בכל התורה כולה פסול מלבר בקטורת