גחלי אש נ

החמה, ובשנת הלבנה נשאר בע"כ תמיד י"א מנים של י"א יום היתרים ימות החמה על ימות הלבנה, וצריך בע"כ לתרומה חדשה קטורת חדשה, לכן לא קדשו לכתחלה אלא מה דצריך ולא המותר, כמו בתמידים, אעפ"י שבודאי הטלאים המבוקרים במספר ששה שהיו בלשכת הטלאים ונשארו בכל שנה בודאי קדושת הגוף הן, מ"מ נפדין תמימים משום דלב ב"ד מתנה עליהן, וה"נ דכותה, אלא הספק הוא, דתניא חדא נתנה במכתשת נפסלה בטבול יום ותניא אידך במעילה שדוקא שקדשו בכלי הוכשרו ליפסל בטבול יום ובלינה, פירש"י וז"ל ע"כ מתניתין לעיל גבי קדושת מכתשת תנא נפסלה בטבול יום ולא נפסלה בלינה והכא תנא לינה, ש"מ קדושת כלי דהכא לאו מכתשת היא אלא כלי אחר בשעת הקטרת הקטורת דומיא דקומץ ולבונה ושאר השנויים שם, אלמא מכתשת לא מקדשא לה קדושת הגוף, ומתרץ הגמרא לינה קאמרת הואיל וצורתה בכל השנה כולה, פירש"י הואיל וצורתה אינה משנה את מראיתה, הלכך אע"ג דקדושת הגוף לא מיפסלא בלינה ומיהו משקדשה בכלי ליקרב גזור בה רבנן פסול לינה דלמא אתי לאכשורי בשאר המתקדשים בכלי, ע"כ. נמצא לדעת רש"י אפילו בשקדשה אח"כ בכלי אחרת כמו הכף והבזך אינו פסול מדאורייתא אלא גזירה דרבנן בעלמא היא, ובודאי שדין זה פלא גדול הוא, דאיתא ברמב"ם והוא מהתוספתא ובירושלמי שמביא הכ"מ שם, כתיב קודש היא שתהא הויתה בקודש ולחד גירסא שם קדש קדשים היא, וכן בפ"ק דכריה"ת נמי תנן, קודש היא קודש תהיה לכם כל מעשיה א יהא אלא בקודש ואיך יעלה על הדעת דכל הפסול הזה לא יהא אלא מדרבנן אפילו אתר שנתקדש פעם ז בכף ובבזך, והתוס' הקשו שם על רש"י קושיא אחרת ופירש"י וז"ל דלאחר קדוש כף אפשר דמיפסלא מדאורייתא כשאר קרבנות, וגם על התוס' קשה לי מה או שר היא ? דאפילו אם נימא דמכתשת לאו כלי שרת היא כמו שנבאר לקמן הלא בפירוש איתא בבבלי וירושלמי ותוספתא, שכל מעשיה לא יהא אלא בקודש, כלומר בכלי שרת ובעזרה כמו שמפרש הרמב"ם שם, ובכלי תולין פסולה דודאי אתר שנתנה בבזך או בכף בודאי פסול מדאורייתא, וצ"ע. ולקמן יתורץ שיטת רש"י מה שנלפע"ד בזה:

ובתוס' ד"ה מיהו קשיא איתא עוד שם תימא אי מכתשת מיקדשא קדושת הגוף א"כ היכי אמר בערכין (דף י') גבי מכתשת שניקבה ונשברה ושלחו אומנין מאלכסנדריא של מצרים ותקנוה ? הא אמרינן בזבחים כלי שרת שנשברה ושניקבה אין מתקנין אותה ליתן לתוכה אבר דאין עניות במקום עשירות וי"ל דמכתשת של משה שאני שהיתה מפטמת ביותר, וי"מ דודאי לא היתה כלי שרת אלא שהקטורת היה קדוש קדושת הגוף בדבורו של הגזבר שהוא אומר יהא זה לקטורת היה תל עליה קדושת הגוף אתר כתישה במכתשת שהיה ראוי להקטיר, כמו הבהמה שהיא נקדשת כשאומר תהא זו לעולה יהא זה לחטאת, וכי משני לעיל דקדושת דמים ה"ק דכשאומר יהא זה לקטורת לא חייל עליה קדושת הגוף ועתה לתירוץ הא' דוקא המכתשת של משה תקנוה, דכל טעם הדבר שאין מתקנין משום דאין עניות במקום עשירות, אבל של משה לא יכלו לקנות אחרת והיתה יקרה מאוד מזהב דאלו בכל מכתשת שבעולם לא היתה יכולה לתת ריח טוב כזה כמו במכתשת של משה כמו דאיתא בערכין, לכן היה זה הכבוד לקודש שיהא להם מכתשת כזו ולא גזרו רבנן לכלי לתקנה, ולתירוץ הב' שהקטורת קדוש קדושת הגוף בלי שום כלי כי אם בדבור בעלמא נ"ל טעם הדבר למה נשתנה הקטורת מכל הקרבנות כמו מנחה ודומיהן שאין להן קדושת הגוף בקדושת פה בעלמא שיפסל עד שיוקדש בכלי? י"ל דהנה מותר לעשות לנו מנחה של חולין כמתכנתה בקודש ולא נראה מצד עצמו שיהא קודש עד שמשים אותה בכלי שרת אז ניכר היטב שקודש היא ומקבלת אח"כ קדושת הגוף, אבל הקטורת מצד עצמה כיון שאסרה תורה באיסור כרת לעשות כמתכנתה דכתיב ובמתכנתה לא תעשו לכם, הרי בודאי אין אדם שיעשה זאת לחולין דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן, לכן אם אמר יהא זה לקטורת גם כן קדוש הוא:

והמל"מ פ"א הי"ד בכלי המקדש, תירץ קושית התוס' באופן אתר, וז"ל, וי"ל דהא דאמרינן דאין מתקנים אותם מיירי בכלים שאין עושין מעין מלאכתן, וכיון שכן לא מהני לכלי שרת, לכן אין מתקנים משום אין עניות וכו', אבל כלים שעושין מעין מלאכתן דקייל"ן במקדשים אם רצו לסתום הסדק או הנקב משום כבוד בעלמא שפיר דמי, ואותה מכתשת אף שנפגמה מ"מ היתה עושה מעין מלאכתה, דהא תניא התם נטלו את תקונה והיתה מפטמת כמו שהיתה, ונפקא מינה לתירוצו של התוס' ולתירוצו של מל"מ בעלמא היא, דלפי דברי התוס' אפילו עושין מעין מלאכתן אין מתקנין אותה ואותו של משה שאני כדאמרן שהיתה מפטמת ביותר, ולפי דברי המל"מ מתקנין אותן כמו שפסק הרמב"ם בכלי המקדש (פ' ה'), ועוד מביא שם בהגה על מ"ש תוס' דמכתשת לא היתה כלי שרת איתא בירושלמי עשו אותה ככלי שרת לקדש ע"כ, ודעת רבינו הרמב"ם נראה דס"ל דמכתשת יש בה קדושת כלי, ומאי דלא נפסלה בלינה כדאמרן בגמרא דצורתה מוכתת עליה, או משום דלב ב"ד מתנה עליה ואין מקדשין אלא הצורך על שנה זו, לכן אף שיש בה קדושת הגוף יוצאת בפדיון דוגמא דתמימים שלא נצרכו לצבור, ומה שתקנו אותה של משה מפני שהיתה עושה מעין מלאכתה כדתירץ המל"מ, וא"ש:

ולפי דעת רש"י בשקדשה בכלי בכף או בבזך אינה נפסלת מדאורייתא, יש לדקדק אם הכלים הללו שעושין בה הקטורת היו צריכין משיחה לכתחלה כשעשה משה כל כלי המקדש אם לאו, דאם נמשחו מתחלה בודאי היתה להן קדושת הגוף, ואם לא נמשחו אזי אין להן קדושת כלי שרת להיות נתפס בתוכו הקטורת להתקדש קדושת הגוף מן התורה, דהנה כל הכלים שעשה משה היו יסוד לעולם דכתיב וכן תעשה כמו שפירש"י ז"ל בחומש שמא תאבד אח"כ אחת מן הכלים היו עושין בדמות הכלים הללו ואין משנין לעולם לעשות אחרת, ובתחלה כשעשה משה את הכלים הללו לא נתקדשו אלא במשיחתן, ודבר זה אינו נוהג לדורות אלא עבודתן מחנכתן, כדאיתא בשבועות (דף ט"ז) וברמב"ם (כלי המקדש פ"א הי"ב) וז"ל, ושתי מדות של לח