גחלי אש מז

להרמב"ן שתי מצות נינהו:

(כב) אע"פ שהדין הוא שיפטם את הקטורת ביחד כל השס"ה מנין, מ"מ אם פטמה מעט מעט במתכנתה כלומר מכל מין ומין לפי חשבון שס"ה כשרה אפילו פיטם פרס בשחרית ופרס בין הערבים:

(כג) המפטם קטורת להריח, שהוא חייב, לדעת רש"י שעורו דוקא במנה אף דלא עביד כי אם פרס בשחרית ופרס בין הערבים מ"מ צריך שעור של כל היום כולו, דוגמא דחביתין שמקריבה לחצאין ומקדש ועושה הכל בבת אחת, אבל להרמב"ם ולשאר פוסקים נראה כמו שאם עשה פרס בשחרית ומפטם אותו יצא ידי חובתו, כן אם פטמה פרס ג"כ חייב (כן כתב המשנה למלך שם בכלי המקדש, אבל בתוס' כריתות (דף ו' ע"ב) כתב דהאי שעורא פרס בשחרית ופרס בין הערבים הלממ"ס הוא, ואם לא הקטירו אלא כזית שחרית וכזית ערבית יצאו, כדמשמע בפ' השוחט, עכ"ל):

(כד) כשם שהקטרת הקטורת הוא מ"ע כך עשייתה ג"כ מצות עשה כלומר לעת הצורך (רמב"ם כלי המקדש), וכמו דאמרינן לעיל דאינה באה בחשבון:

(כה) סממני הקטורת במספר י"א ידעינן משתי תורות, ארבעה מהן נתפרשו בחורה שבכתב, נטף, שחלת, חלבנה ולבונה, ושאר סממניה הלכה לממ"ס מתורה שבע"פ (שם), אבל בפירוש המשנה להרמב"ם ע"פ הירושלמי ד' מקרא וז' אחרים וגם משקלן הלממ"ס:

(כו) לרמב"ן ולכ"מ לא בא רשב"ג לחלוק על ת"ק, אלא לפרש שהצרי אינו אלא שרף והוא השרף הוא מסממני הקטורת, אבל להרמב"ם פליג הת"ק שדוקא באילן צרי עצמו יוצאין אבל לא מן השרף דפסק כת"ק, כן פירש בכ"מ ויתבאר עוד לקמן:

(כז) כל אחד מסממנים היה שוחק בפני עצמו הדק ואח"כ מערב הסממנין עוד הפעם יפה ושוחק, וטעמו שצריך שתי פעמים להדקו ולערבו מדכתיב בד בבד (כן פירש הכ"מ הל' כלי המקדש):

(כח) לרש"י מה דתנן אם חיסר אחד מסממניה או מעלה עשן חייב מיתה היינו דוקא ביו"כ משום ביאה ריקנית, אבל לרמב"ם הפירוש משום דנעשית קטורת זרה וחייב כל השנה, כן פירש בבאר שבע דעת הרמב"ם, אבל לפי דעתי דבריו תמוהין, דאפילו אם נאמר דלא כרש"י דחייב משום קטורת זרה וג"כ משום ביאה ריקנית מ"מ הרמב"ם לא הביא שחייב מיתה על מעלה עשן כי אם ביו"כ מדכתבה בהלכות עבודת יום הכפורים, דאי לא תימא הכי בהלכות כלי המקדש היה צריך להביא:

(כט) הממונה הוא שאמר היטב הדק הדק היטב מפני שהבל הקול היוצא מן הפה בעת ששוחק יפה לבשמים ומתפטמין בזה יותר טוב:

(ל) נ"ל אף דבכל השנה כולה כשרוצה לפטם עושה שס"ת מנים שס"ה כמנין ימות החמה ושלשה מנים יתרים ליו"כ, היינו משום דסליק חושבנא המשקל של כל הסממנין, אבל אם נתעברה השנה וצריך לעשות בניסן תיכף קטורת חדשים אינו עושה יותר כי אם על כ' או כ"א יום כמה ימים שיחסר עד כלות השנה, ובלבד שיעשה משקל כזה כמתכנתה. דהנה הדין הוא אם פטמה מעט מעט במתכנתה כשרה, אכן בתחלת השנה עושה הכל אבל בסוף השנה כשנתעברה למה לעשות סך רב כזה שיהא הרבה מותר, כן נ"ל, ולא כנראה לכאורה מבל המפרשים דודאי צריך לחדש ולהביא מתרומה חדשה:

(לא) בכל יום היו לוקחין חדשים לקטורת מפני שהקטורת מעשרת, ולאו דוקא הקטורת בעצמה מעשרת אלא אפילו המחתה ג"כ מעשרת, וכמו שהיו חדשים לקטורת כן היו ג"כ חדשים למחתה, כמו דאיתא בירושלמי ברך ה' חילו זה המקטיר ופועל ידיו תרצה זה שנכנס עם המחתה, וכן כתב הרמב"ן ז"ל ששני כהנים נתעשרו בכל יום בשחרית ושני כהנים חדשים בערבית, ודלא כתוס' חרשים יומא שכתבו דשני כהנים אחד בשחר ואחד בין הערבים, דליתא, דבפירוש איתא שגם על המחתה קאי כנ"ל:

(לב) דין דקטורת לוקח האש ממזבח החיצון והיה ע"ז מערכה שניה של קטורת, מ"מ בדיעבד אם לא מצא עצים או אש על מערכה שניה, מעייל האש ממערכה גדולה, כן איתא בגמרא יומא (דף ל"ג ע"א) והרמב"ם השמיטו וצ"ע, מ"מ נ"ל מאש כירים או אש אחר אף בדיעבד מעכב כיון דגלי קרא, אף דלא שנה לעכב מ"מ סברא הוא דהוי קטורת זרה:

(לג) לכתחלה צריך להקטיר שתי פעמים בכל יום, מ"מ אם אירע אונס או אפילו היו מזידין ולא הקטירו הקטורת בשחרית מ"מ מקטירין אותו בין הערבים (רמב"ם תמידין פ"א ה"ב), דלא חיישינן שיפשעו בפעם אחרת כיון דמעשרת כן איתא בגמרא:

(לד) שעור הקטרה בכל יום מאה דינרים נ' בבקר ונ' בין הערבים (רמב"ם שם):

(לה) מזבח שנעקר מקטירין הקטורת במקומו, וקטורת שפקעה על המזבח אפילו קרטין שבה אין מחזירין אותה, פירוש אפילו קרטים שלמים וחשובים שבה כן פירש"י זבחים (דף כ"ו):

(לו) הקטורת שהיו מקטירין פרס בשחרית ופרס בין הערבים, לרש"י ז"ל השעור הוא מדרבנן, אבל שעור של מלא חפניו לפני ולפנים אפילו חיסר כל שהוא לא יצאו הצבור ידי חובתן, אבל בשעור פרס אפילו לא הקטירו כי אם כזית בבוקר וכזית בין הערבים יצאו הצבור ידי חובתן, אבל דעת התוס' ששעור זה של פרס הלכה למשה מסיני הוא, וכך נאמרה ההלכה דבדיעבד אם לא הקטיר אלא כזית יצא, כן מפרש אליבייהו המשנה למלך (בתמידין פ"ג). וכבר הבאתי דעת התוס' (לעיל בס"ק כ"ג):

(לז) אם הזידו הצבור ולא הקריבו קטורת בשחרית, ס"ל לר"ע במנחות שיקטירו את כל המנה בין הערבים, אבל הרמב"ם פסק כת"ק וכתב סתם יקטירנה בין הערבים פירוש חצי מנה, כן פירש בלח"מ מתמידין פ"ג:

(לח) אף דבדיעבד יצאו הצבור בכזית, מ"מ יחיד שפיטם כזית קטורת איננו חייב כרת לכ"ע, דבשעת עשייה בעינן שיעשה כשעור דהיינו מנה, כיון דלכתחלה אין מניחין אותו להקטיר קטורת ואומרים לו שיפטם עוד להשלים שעור דפרס, ולכן יחיד שפיטם פחות משעור זה פטור דלא קרינן ביה אשר תעשה, כן פירש במל"מ הלכות תמידין. (הבאתי זאת עוד הפעם