גחלי אש מה

תורה בשבת וכן נתנה התורה בשבת והכל מרמז לאחד, כן נ"ל בעזה"י ופירש יה"ז ע"י בדקה מן הדקה ס' י"ח. סימן כב דיני הנחלים. שני מיני גחלים יש, א) ישנם גתלים שנתאכלו בלב האש, וקרובים להיות דשן, ב) ישנם גחלים בוערות ולוחשות. והנה לתרומת הדשן כתב ברמב"ם ה' תמידין שהיה חותה גחלים שבלב האש שנתאכלו, אבל בקטורת לא הזכיר בלב האש, פירוש לתרומת הדשן היו צריכים גחלים שקרובים להיות דשן, אבל בקטורת צריך להיות אדרבא גחלים בוערות מאד מאד היינו לקטורת של כל יום ויום, אבל בקטורת של לפני ולפנים שהיתה דקה מן הדקה ועוד משום חולשא דכ"ג לא הטריחוהו לחפש אפילו אחר מאוכלת לבד, אבל בתוס' זבחים (דף ס"ד) השוו המדות דבין הכא ובין בקטורת דכל השנה לא גרסינן הפנימיות דצריך בהן גחלי אש בוערות, וכן כתב התויו"ט פ"ד מ"ז וכן כתב בבאר שבע וכן כתב המאירי שביו"כ צריך דוקא גחלים גסות ובוערות כדתניא בתוספתא גחלי אש יכול עוממות ת"ל גחלי אש:

וכן ישנן שני דינים בגחלים, גחלים של כל יום ויום אם נגע טבול יום במקצתו לא פסל את כולו, אבל גחלים דיו"כ אם נגע טבול יום במקצתו פסל את כולו, וכן איתא בירושלמי וכן איתא בתוס' חגיגה (דף כ"ג ע"ב), וטעם הדבר של כל יום ויום אינם קדושים ואין הכלי מצרפם, ומכבד מהן לאמה מפני שהוא חותה במחתה של כסף שאינן כלים לא מצרפן ואינן קדושים עוד אבל בנחלים של יו"כ בכלי שהוא חותה בו הוא מכניס להכי הכלי מצרפן. והר"ר ברוך פירש שהכלי מצרף מה שצריך לבו ביום, לכן ביו"כ שכולן צריכים להכי כולן קדושים אבל בכל יום שאינו צריך לד' קבין היותר אינו קדוש. ובבאר שבע מסתפק שהכלי שרת אינו מקדשן אלא לדעת אם מחתה של כסף של כל יום היה לו דין כלי שרת אבל של יו"כ היתה בלי ספק כלי שרת דכתיב ולקח מלא המחתה גחלי אש ע"ש. וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ח מה' טומאת אוכלין ה"ח שיש חילוק בין גחלים של יו"כ לגחלים של כל יום וכתב וז"ל בד"א דגחלים שחותה במחתה ביו"כ שהמחתה שחותה בה נכנס להיכל אבל גחלים שחותה בכל יום כשהוא מערה במחתה של כסף לשל זהב אם נתפזרו מן הגחלים אין בה קדושה אלא מכבדן לאמה, ולפ"ז לדעת הרמב"ם דס"ל דגם בקטרת חוץ דיו"כ תיכף מערב במחתה של זהב יהיה ג"כ הדין הנ"ל, וכן כתב המאירי והב"ש, אבל הראב"ד ז"ל שם חולק וס"ל כל זמן שלא עירה אפילו שבכל יום אם נגע במקצתן פסל את כולן מפני שנזקק לכלים מתחלה קודם שעירה אותן ובאמת פלוגתא היא בירושלמי והתוס' כתבו בשם רבינו נסים גאון כדברי הרמב"ם וכדברי ר' בון בירושלמי, והכ"מ כתב הטעם לפסק הרמב"ם כיון דהכלי מצרף אינו אלא מדרבנן פסק כדברי המיקל ואין להאריך בזה, ודו"ק:

כשהיה נוטל הגחלים מעל המזבח להכניסן לפני ולפנים היה לוקח מן הגתלים של צד המערב וכן כשנותן אותם בקדשי קדשים על המחתה נותן אותם בצד המערבי וכן איתא בפיוט אתה כוננת, וכן איתא בפירוש בתו"כ גחלי אש מעל המזבח לפני ה' מצד המערב כלומר מצד שהיא לפני הפתח והוא צד המערבי, ובאמת במשנה יומא לא הזכיר זאת בפירוש שיקח מצד המערב ותמהו הלא אין חולק בדבר ? אכן פירש הגאון מוהר"ר ברוך יצחק ז"ל בתפארת ישראל דמה דאיתא במשנה מן המאוכלות הפנימיות נוכל לפרש היינו הסמוך למערב שהוא צד פנים דק"ק ובזה מתורץ קושית הכ"מ על הרמב"ם ז"ל שלא כתב שהיה לוקח מהמאוכלות הפנימיות כבמשנה מפני שכתב מצד המערב והיינו פרושא דהמאוכלות הפנימיות ודוק ועיי"ש. הגחלים צריך שיהיו תיכף משעת לקיחה ניהוי גחלים דכתיב ולקח וגו' גחלי אש, ולא יביא מחצה גחלת ומחצה שלהבת (פסחים דף ע"ה ע"ב:

כתב הרמב"ם שהיה נוטל מן הגחלים לצד מערב, הקשה ע"ז בלחם משנה דבזבחים (דף נ"ח) משמע דבין גחלים דכל יומא בין דיו"כ לכתחלה בעינן מכנגד הפתח דאמר ר' יוסי שם הנוטל בחוץ ליתנן בפנים אינו נוטל אלא בסמוך שאין לפנים הימנו ? ותירץ דהרמב"ם מפרש שאין לפנים שהוא מצד המערב אבל כנגד הפתח דוקא לא דה"ה מהאי גיסא ומהאי גיסא עכ"ל. ובאמת לשון הרמב"ם הוא ממש לשון תו"כ דאיתא שם מעל המזבח יכול כולו ח"ל אשר לפני ה' הא כיצד סמוך למערב, ע"כ. וכתב בקרבן אהרן וז"ל ביומא כתיב קרא אחד מעל המזבח וכתיב לפני ה' ומשני דאי כתב רחמנא מלפני ה' ה"א דוקא מלפני ה' כנגד הפתח ממש מהאי גיסא דפתח היכל ומהאי גיסא אע"פ שהוא צד מזרח לא, להכי כתב רחמנא מעל המזבח להכשיר כל רוח מערב. ופירושו בתוס' דוקא בדיעבד כשר מהאי גיסא ומהאי גיסא אבל לכתחלה בעינן כנגד פתח ממש ומעל המזבח לאו לעכובא אלא למצוה. וצריך קרא דלא מיעכבא, דאף דלא שנה עליו הכתוב לעכב מ"מ ה"א דצורך פנים כפנים דמי ומעכבא קמל"ן דלא מעכבא. עכ"ל קרבן אהרן בקצור בשם התוס' סימן כג דיני הקטורת אמרתי לסדר כאן דיני הקטורת כמו שקבצתי מגדולי הפוסקים וביחוד מהמשנה למלך שמפוזר ומפורד, להלכה ברורה. והערות שלי בזה:

(א) יחיד אינו יכול להקדיש קטורת ולתת אותם בנדבה שיקריבו בשבילו, לא במזבח החיצון ולא במזבח הפנימי, וקטורת זרה היא זו, חוץ מהנשיאים שהקריבו יחיד על מזבח החיצון בחנוכת המזבח, והוראת שעה היתה (רמב"ם הלכות כלי המקדש):

(ב) כשם שהיחיד אינו מביא קטורת בנדבה, גם הצבור אינו מביא קטורת בנדבה, כי אם את הקטורת שהם חובה על הצבור, אבל בנדבה בין על המזבח החיצון ובין על המזבח הפנימי אסור, וקטורת שהקטיר בעדת קרח, וכן שהקטיר אח"כ בעת שהיתה מגפה כולן הוראת שעה היו ואין למדין ממנה] (מל"מ שקלים פ"ג):

(ג) יחיד שהתנדב אחד מסממני הקטורת למסרו לצבור מ"מ אין בו קדושת הגוף כי אם קדושת דמים, ויכול לעשות זאת, כדאיתא בשקלים בהמקדיש נכסיו והיו בהן קטורת, ומוקי לה בכריתות.