גחלי אש מד

שפיר י"א הוא, מפני דלענין קדשים הלילה הולך אחר היום הקודם, אבל בתפארת ישראל פירש, וז"ל, היה יכול להאכילן לזכרי כהונה קטנים שאינן מתענים, עכ"ל. ותימה גדולה פירושו לפענ"ד, חדא דהא החלות אינן מתחלקות אלא לערב כדאיתא בפירוש במשנה ואיך יתן להם קודם חלוקה, דאם הוא בעצמו לא זכה עוד איך יהיה גוזל ומאכיל את בניו, ועוד דהרמב"ם פסק דאכילת המנחות מ"ע היא וז"ל בפ"י ממעשה הקרבנות, וכן אכילת שיורי המנחות מ"ע שנאמר והנותרת ממנה יאכלו אהרן ובניו ואיך יקיים העשה אם יתן מהן לקטנים ויברך ברכה, בודאי אם הוא קיים העשה מקודם מותר ג"כ להאכיל את בניו לחנכן במצות, אבל תחלת אכילת המנחה מה דאיתא במשנה ונאכל בודאי משמע לגדולים, אלא ודאי ברור כהרע"ב, וא"ש:

עוד מענין לחם הפנים, בגמרא מנחות (דף צ"ו) דר' יהודה היה נותן סימנים זד"ד יה"ז, ופירש"י ז"ל זד"ד על שתי הלחם, ארכן ז' רחבן ד' וקרנותיהן ד', יה"ז על לחם הפנים ארכו י' רחבו ה' וקרנותיה ז' עכ"ל. בן זומא אומר ונתת על השלחן לחם פנים לפני תמיד, ע"כ במשנה. בן זומא ודאי לא אתי לחלוק על ת"ק אלא מפרש הלשון של פנים, וכן פירש בתויו"ט, ופירש"י פנים דפנות, ל"א פנים זווות הן הן הקרנות, עכ"ל, ועוד נדרש מלשון לחם הפנים דעוביו טפח דאין פנים פתות מטפח, ועל הסימן של ר' יהודה תמה בתפארת ישראל מה סימן הוא זה. ונ"ל לפרש הדבר היטב מה שקראה התורה לחם הפנים נ"ל דהוא מלשון הכתוב לפני תמיד דדינה של לחם הפנים כמו שפסק הרמב"ם כת"ק דמשנה מנחות (דף צ"ט ע"ב) אלו מושכין ואלו מניחין וטפחו של זה כנגד טפחו של זה שנאמר לפני תמיד, ואפילו בשעה שנסעו ישראל במדבר כתיב על השלחן ולחם התמיד עליו יהיה, ואף דקדושת כל המשכן והקרבנות לא היו בשעה שנסעו מ"מ הלחם תמיד היה ונ"ל טעם הדבר דכל המזון והסעודות שבעולם נקראים בשם לחם כמו שפירש"י עבד לתם רב כלומר סעודה גדולה, א"כ כל המאכל שבעולם נקרא בשם לחם והכל ניזונין בעולם בזכות לתם הפנים, והקב"ה יתעלה זן ומפרנס כל העולם כולו ונותן לחם לכל בשר, לכן צריך להיות השגחתו תמיד כי הלחם נותן השפעה על כל העולם כולו ואם יקח הלחם מן השלחן אפילו על רגע כמימריה יגוע ת"ו כל בשר כי ההשפעה תחסר, ובשביל זה נ"ל נעשה נס בלחה"פ לשום לחם חם ביום הלקחו שהוא תמיד חם, להורות שהשגחת הקב"ה לטוב לנו לתת טעם וריח בכל המאכלים שלא יתעפשו וקדושת יום השבת מתפשטת על כל השבוע שלא יאמר אדם הלא בשבת שובת אני ממלאכה מאין נקח לאכול ? מראה לנו האות בשבת אדרבא בזה שאנו שובתים חל הברכה והקדושה כי בשבת לקחו הישנים וערכו את החדשים וההשפעה לא תחסר לעולם, ולא מצינו בתורה אלא שני קרבנות שהכהנים זוכין בבית המקדש מחלק גבוה ואין למזבח כלום בזה אלא שתי הלחם ולחם הפנים, להורות שהקב"ה נותן לנו ההשפעה ואין למזבח כלום בזה אלא לשומרי המקדש שעושין רצון הש"י, וכתב הרמב"ם סוף הלכות שמיטה, וז"ל. ולא שבט לוי בלבד אלא כל מי שנדבה רוחו לעזוב את העולם להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעבדו לדעת את ה' וכו' ה"ז נתקדש קודש קדשים ויהיה ד' חלקו ויזכה לו בעוה"ז דבר המספיק כמו שזכה לכהנים, ע"כ, הרי הכהנים נוטלים חלק בראש ומי שילמוד מהם יזכה ג"כ לזה. ועפי"ז נבין דברי הר"ן ז"ל התמוהים מאד דכתב בסוף מס' מועד קטן על מה דאיתא שם וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתות ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון, וכתב שם הר"ן, וז"ל, ליטול מנה יפה ראשון בחלוק לחם הפנים ובכל הקרבנות והמנחות הנאכלין, עכ"ל, ותמה ע"ז במהר"ם שם, וז"ל, איני יודע עם מי הכהן חולק בלחם הפנים והקרבנות הלא אינו חולק אלא עם הכהנים חבריו, עכ"ל, והניח בצ"ע, ובודאי הדבר תמוה מאד, דבשלמא אם היה נוטל מנה יפה ראשון כשבא לחלוק עם ישראל שפיר אמרינן דיש לו קדימה אבל כשחולק עם הכהנים חבריו מה שייך שהוא נוטל הלא כל הכהנים נוטלים חלק כחלק כמו דאיתא בתורה, ומה רבותא בכהן זה או אתר, ולהר"ן לא נראה בודאי לפרש בשעה שהוא חולק עם ישראל דלא מצינו אצל חולין אם יחלוק הכהן והישראל שיהיה הדין שיתן לו חלק קדימה או מנה יפה כיון ששניהם קנו בשותפות אין לו קדימה להכהן וזה ברור, אבל במה שכתבתי יובן שפיר והכי פירושא, דכל העולם אינו ניזון אלא בשביל הקרבנות ולחם הפנים כדאמרן, וכתיב לה' הארץ ומלואה וכתיב והארץ נתן לבני אדם, ומתרץ בגמרא ברכות כאן קודם ברכה כאן לאתר ברכה, כיון שנותנין חלק גבוה זכין אח"כ בני אדם, אף כאן כל העולם ניזון בשביל לתם הפנים אכן הכהנים נוטלין חלק בראש שהם לוקחים תיכף בלחם הפנים חלקם ואח"כ תבוא ההשפעה על כל ישראל שהותר להם ליהנות מן העולם מכל דבר מאכל אשר נברא ונתקיים בזכות לחם הפנים וכן משאר הקרבנות ומן המנחות כי כל חלב לה' והיו מקריבין תמיד מן המובחר כדאיתא במנחות ואח"כ זכו כ"ע ושפיר אמר ליטול מנה יפה ראשון מלחם הפנים ומשאר הקרבנות, וא"ש, כן נ"ל ברור. ובספר החינוך מפרש ג"כ בטעם לחה"פ על דרך זה, וז"ל, לפי שעיקר חיות האדם הוא בלחם ומתוך עסקיו בו לעשות רצון הש"י כן ע"ז תהיה הברכה מצויה בו שכלפי כל ענין ישים אדם מגמתו בו לעשות רצון קונו כן מעין הברכה שופע ונובע אליו, עכ"ל:

ועפי"ז נבין סימן של ר' יהודה יה"ז מרמז לפענ"ד שכל העולם נברא בשתי האותיות כמו שאמרו חז"ל כי ביה צור עולמים מרמז כי שתי עולמות נבראו בשתי האותיות הללו בזכות הז' כלומר יום השבת וכל ימי השבוע צריכין לפרנסה דוגמת עוה"ז, ושבת מרמז לעתיד לבוא שכולו מנוחה והכל נברא בזכות השבת, והלחם שנותנין על השלחן בשבת מראה שמאמין בשבת ומוקיר את השבת וזכות השבת מתפשטת על כל השבוע ומרמז ג"כ למן, כמו דזכות השבת מתפשטת על כל השבוע כן בזכות הלחם הפנים ניזון כל השבוע, וכמו שקדשו במן לחם משנה כן בלחם שני סדרים, וכמו במן ריחו לא נמר אף כאן לחם אם ביום הלקחו, וכמו שהמן לחם אבירים אכל איש ודרשינן לתם שמלאכי השרת אוכלים אותו דנבלע ברמ"ח אברים אף כאן לתם הפנים קדושתו כמו המן, ומרמז לשתי העולמות כן לחם