גחלי אש מב

של ערב אפילו השחיטה שאינה עבודה אסור, לפי שאינו יכול לכתחלה לזרוק או להקטיר אח"כ. ע"כ תמצית דבריו. ומה דתנן עוד במשנה כל היום כשר לסמיכה, כתב עוד שם בהגהת רעק"א ז"ל, ואף דממילא ידעינן הא, אחרי דוידוי כשר כל היום והוידוי הלא היה בשעת סמיכה, מ"מ ה"א דוידוי זה אינו כוידוי דשאר סמיכות ואינו כשר כל היום, ויגרום נמי לסמיכה זו שלא תהא כשר כל היום, עכ"ל. וזה קאי דוקא על וידוי פר העלם דבר ופר ע"ז, דליו"כ לא צריך, דודאי אינן כשרין אלא על הסדר, וא"כ ג"כ ה"נ לאו דוקא כל היום כדאמרן, אלא דדרך התנא לפרש בדרך לא זו אף זו, דלא זה דסמיכה דשיירי מצוה היא ובודאי אינה מעכבת כדאמרן אלא דמעלה עליו הכתוב כאילו לא כפר, וכפר, מ"מ ודוי יו"כ בודאי מעכבת כיון דרחמנא קרייה כפרה, והוידוי הוא כמו דם וכמו דם מעכב כן ודאי הוידוי מעכבת, דשני וידוים הן על הפר והראשונה מכפרת כפרה בפ"ע והשניה בפ"ע, כדאיתא בשבועות, א"כ אם לא התודה לא כיפר, כדאיתא ביומא (דף מ' ע"ב) שצריך שיעמוד חי עד שעת וידוי דברים, ע"כ, א"כ לא זו דסמיכה דאינה מעכבת כשרה כל היום, אלא אף וידוי דמעכבת ג"כ כשרה כל היום, אלא ביו"כ על הסדר ובשאר וידוים אפילו שלא על הסדר, מ"מ בוידוי פרים הנשרפים מסופק אני ג"כ כיון דגמרינן מיו"כ, כמו דביו"כ מעכבת כן גם הכא מעכב, או דילמא כיון דכאן אצל פרים הנשרפים עיקר הכפרה בדם, אולי אפילו בלא וידוי ג"כ מכפרת, והדברים צריכים עוד תלמוד לפע"ד:

וזמן הקרבת הקרבנות הוא כך, דין תמיד של שמר, פסק הרמב"ם בתמידין פ"א, אימתי זמן שחיטתו, של בקר שוחטין אותו קודם שתעלה החמה משיאיר פני כל המזרח, ופעם אחת דחקה השעה והקריבו בארבע שעות. תמיד של בין הערבים שוחטין אותו משיאריך הצל ויראה לכל שהאריך והוא משש שעות ומחצה ומעלה עד סוף היום, א"כ מדינא כשר כל היום, אלא שהיו שוחטין אותו בכל יום בשמנה ומחצה כדי שיוכלו להקריב עוד קרבנות אחרים לפי שאסור להקריב אחר תמיד של בין הערבים, לכן בכל ערב פסח מקדימין, ואם תל ערב פסת בשבת מקדימין עוד כדאיתא בפסחים בפרק תמיד נשחט, אבל בתוס' ברכות ובזבחים כתבו דהא דדם נפסל בשקיעת החמה דאמרן בזבחים, י"ל דמשקיעת תמה ואילך אין זמן זריקת הדם של תמיד של בין הערבים היינו תחלת שקיעת החמה, ואיכא עדיין שהות כדי הילוך ד' מילין עד צאת הכוכבים שהוא סוף שקיעה, דאי בלילה ממש תיפוק מביום צוותו, אלא ודאי מתחלת שקיעה. והשאגת אריה בסימן י"ז האריך להקשות על דברי תוס' הללו, ומסיק לדינא עפ"י דברי הרמב"ן ז"ל בפ' בא דבין הערבים דכתיב בתמיד ובפסח, ופליגי בזה ר' יהודה ורבנן בדין מנחה אימתי הוא, רבנן ס"ל עד הערב ור' יהודה ס"ל עד פלג המנחה, דלמדנו תמיד מפסח בפסח כתיב ג"כ ושחטו וגו' בין הערבים תעשו אותו מ"מ לא קפיד קרא אלא על השחיטה שתהא בין הערבים ולא אח"כ, אבל שאר עבודותיו אפילו זריקת דמו כשרה עד צה"כ, דר' יהודה ס"ל כל העשיות בכלל תעשה בין הערבים דתמיד ואפילו זריקה, אבל רבנן ס"ל דמה להלן לא הקפיד אלא על השחיטה דכתיב ושחטו אותו וגו' אף כאן כן, לכן תפלת המנחה עד הערב, ולפ"ז בשחיטה הכל מודים דשחיטת התמיד דוקא עד פלג המנחה, אבל בזריקה ושאר עבודות פליגי כדאמרן. ותפלת המנחה היא כנגד זריקת דם התמיד לכל מר ומר כדאית ליה, ולפ"ז להלכה בתמיד של שחר קיי"ל כרבי יהודה הואיל ונשנה בבחירתא כותיה כן הלכה בודאי, אבל בתמיד של בין הערבים וכן גבי פסח דכתיב ג"כ בין הערבים השחיטה דוקא צריך להיות בין הערבים אבל שאר עבודות כשרין עד הלילה, כיון דבגמרא ברכות מסופק אי הלכה כרבי יהודה או כרבנן, וראוי להחמיר בשל תורה ולעשות השחיטה אליבא דכ"ע עד פלג המנחה דאפילו בדיעבד מעכב, ולענין הזריקה כיון דמספקא לן ראוי עכ"פ להחמיר לעשות לכתחילה עד פלג המנחה. ותמה על הרמב"ם דמשמע מינה דכל היום כשר לשחוט את התמיד של ערב אפילו לכתחלה, והניח בצ"ע, ע"כ דבריו. ומזה נלמוד לפענ"ד ג"כ דמוספין דתנן כל היום כולו לאו דוקא אלא קודם תמיד של בין הערבים, דהרי אפילו תמיד דכתיב בו בין הערבים אפילו בדיעבד מעכב השחיטה אחר פלג המנחה, כש"כ המוספין דכתיב בהו ביום, וביום משמע בעוד היום בהיר בשמש כמו שפירש"י ביומא (דף ל"ד) וז"ל, ולשין ביום משמע באור עצם היום ולא בבקרו, עכ"ל, וכמו שממעט בוקר דלאו עצם היום ההוא כן בודאי ממעט ג"כ בין הערבים דודאי לאו עצם היום הוא, א"כ נראה לפ"ז להלכה דמוספין דינן כל היום כסתם מתניתין ודלא כר' יהודה דס"ל עד ז' שעות וכרבנן בברכות ובלבד שיקדים אותן לתמיד של בין הערבים, כרש"י דס"ל הכי, ואף לשאר מפרשים דבדיעבד כשר היינו דוקא קודם הקטרת התמידין אבל לאחר הקטרת התמידין אפילו בדיעבד פסול. ועוד אני מסופק דאפילו אם נימא כפשט דברי הר"ן והרשב"א דכל הקרבנות ששחטן אחר תמיד של בין הערבים כשרים בדיעבד, אבל במוספין יש להסתפק טובא כיון דכתיב בכל הקרבנות של מוספין ביום ביום הרבה פעמים ודאי שנה עליו הכתוב לעכב, כדין קדשים, וביום משמע כפירש"י באור עצם היום, ואף דבכל הקרבנות כתיב ביום צוותו שאני התם דלא שנה עליו הכתוב לעכב. וביומא (דף ל"ד) איתא דחד מ"ד ס"ל דמוספין קודמין לבזיכין לאו מי אמרת בבוקר בבוקר להקדים הכי נמי ביום ביום לאחר, מ"ט דמ"ד בזיכין קודמין למוספין גמר חוקה חוקה מחביתין, פירש"י בחביתין כתיב חק עולם ובבזיכין כתיב חק עולם, ופריך אי מהתם גמר ליגמרוה כולה מילתא מהתם פירוש אף להקדימן לנסכים להכי איהני ביום ביום לאתר, עכ"ל הגמרא. והשתא לפ"ז דהרמב"ם פסק כאביי דמוספין קודמין לבזיכין ובבזיכין הרי בפירוש שתי פעמים ביום ביום, אם הבזיכין שהם אח"כ צריכין להיות בעוד אור היום חזק ובהיר בשחקים, כש"כ המוספין של שבת גופא איך נוכל לומר שכשרין אחר תמיד של בין הערבים, אלא ודאי נ"ל ברור דמה דתנן במשנה מוספין כל היום אתי לאפוקי מדר' יהודה דוקא דס"ל עד ז' שעות וכשר אליבא דרבנן דוקא עד פלג המנחה דמאותו זמן נקרא בין הערבים ואינו ביום, ודאי נ"ל דלאי דוקא אם שחטו את התמיד פסול להקריב המוספין משום עשה דעליה השלם כל הקרבנות כולם, אלא אפילו לא שחטו עוד את התמיד