גחלי אש מא

סימן כב מבאר זמן התמידין והמוספין. איתא במגילה (פ"ד מ"ה) כל היום כשר למוספין, ולוידוי פרים, ולוידוי יום הכפורים, לסמיכה. לשחיטה, לחנופה, לקבלה ולהזייה וכו' עיי"ש, ע"כ. מה דתנן לוידוי יום הכפורים קאי בודאי על שלשה הודוים שמתודה ביום זה, ולאו דוקא של שעיר המשתלח אלא ג"כ על וידוי הפר שמתודה עליו ביום הזה שתי פעמים, דמאי שנא, ומה דתנן לוידוי פרים אינו קאי על פר יום כפורים אלא על וידוי פר כהן המשיח ופר העלם דבר של צבור מ"מ וידוי הפרים הנאמרים למדנו ג"כ מכפרה כפרה דאיתא ביו"כ דכתיב ביום הזה יכפר עליכם, וכפרה דאמר ביו"כ היא כפרת דברים דהיינו וידוי בלא דם שאיתא אצל שעיר המשתלח, ולמדנו מזה וידוי של פר יו"כ הראשון הוא בכפרת דברים ג"כ בלא דם כדאיתא ביומא, אבל כפרת הפרים של פר ע"ז ופר העלם דבר אף דצריכין וידוי מ"מ לא מצינו שיכפרו בלא דם, א"נ אף דלמדין מהדדי מ"מ לאו לכולי מילתא שוין הן כדאמרן. כן נ"ל לפרש. ומה דתנן עוד במשנה למוספין, כתב החויו"ע בשם הר"ן אע"ג דתמיד של שחר קדים ואין לך ג"כ מאוחר לתמיד של בין הערבים, מ"מ כיון דבדיעבד כשרין שפיר מצי למיתני כל היום. ובהגהות רעק"א ז"ל מוסיף לפרש עוד בזה"ל, הכשר מוספין כל היום הוא, אלא דדבר אחר מעכב עליהן, או אפשר דבדיעבד אם הקדים המוספין לתמיד של שחר, או שהקריב אחר תמיד של בין הערבים כשר, כן איתא בחדושי הרשב"א ז"ל, עכ"ל. ול"נ להוכיח דע"כ צריך לומר כפירוש הראשון דהכשר מוספין כל היום אלא דדבר אחר מעכב, ולא נוכל לדייק מכאן הדין דבדיעבד כשרין קודם תמיד של שחר, ודלא כהר"ן והרשב"א בתירוצם האחרון, ראשית דרש"י פירש בתמורה (דף י"ד) שכל היום כשר למוספין, וז"ל, ובלבד שיקדימו מוספין לתמיד של בין הערבים, עכ"ל, הרי בפירוש דס"ל ג"כ ז"ל דהפירוש הכשר מוספין, ועוד אני אומר דמוכרחין אנחנו לפרש כך, דהנה הרמב"ם בעבודת יו"כ (פ"ה ה"ג) פסק, איל ושעיר של מוספין [פי' של יו"כ] שעשה אותן קודם עבודת היום לא עשה ולא כלום, עכ"ל, והוא מוכרת מגמרא יומא (דף ס') כל מעשה יו"כ האמורין על הסדר אם הקדים מעשה לחבירו לא עשה ולא כלום כדפירש בכ"מ שם, אבל שם לא תנן בפירוש ומפורש שם (דף ס"ב ע"ב) דשעיר ראוי למוסף ופריך הא מחוסרי עבודת היום ופרש"י כל מעשה עבודות היום של מתן דמים וכו' הראוין ליקדם למוספין הרי לא ראוי כלל קודם לעבודת היום, הרי בפירוש דבדיעבד פסול חלק המוספין כלומר איל ושעיר קודם עבודת היום, אלא צריך להקדים להן עבודות היום, א"כ ה"ה דצריך להקדים להן התמיד, ואולי אפילו בדיעבד פסול וכמו שיתבארו עוד פרטי הדברים בזה לקמן, מ"מ אינו ראיה דמוסף אחר ג"כ כשר בדיעבד קודם התמיד כיון דלאו דוקא הוא, ותו דתנן עוד במשנה דאמרן וידוי יו"כ כשר כל היום, ואיך אפשר לומר דאם התודה קודם תמיד של שחר וקודם ההגרלה על ראש השעיר המשתלח שיהיה כשר, אלא בודאי פסול, לא מבעיא לר' נחמיה דס"ל דכל עבודות של יו"כ בבגדי לבן מעכבין את הסדר דחוקה כתיב דודאי פסולין דצריך לעשות כל סדר יו"כ כמו דאיתא ביומא זה אחר זה ואם לאו לא עשה ולא כלום, ואפילו לר' יהודה נהי דסדרן לא מעכב, אבל ס"ל דהגרלה מעכבת, ואפילו התודה על ראש שעיר האחד משני השעירים קודם הגרלה ואח"כ עלה עליו הגורל לעזאזל בודאי לא מהני, ראשית דבכל התורה כולה בדאורייתא אין ברירה, ועוד דכאן שנה עליו הכתוב לעכב דכתיב תרי זימני אשר עלה אשר עלה דאפילו בדיעבד מעכב, וכתיב ג"כ חוקה לבלי להקדים המאוחרין, וצריך בודאי להתודות עליו עוד הפעם, והוידוי נקרא כפרה וכמו כפרת דם איתא בפירוש דאם הקדים דם לחבירו לא עשה ולא כלום אף כאן כן, וא"כ איך תנן כל היום כשר לוידוי יום הכפורים הא צריך להקדים שחיטת הפר וזריקתו קודם הוידוי, אלא מאי אית לך למימר הכשר וידוי קתני אלא דבר אחר גרם להן אף כאן לענין מוספין הכשר מוספין קתני אלא דבר אחר גרם להן, כן נ"ל ברור ועוד תמה שם בתויו"ט דלמד שם בגמרא דמוספין כל היום דתיפוק ליה מביום צוותו, כבר תירץ הטורי אבן דאתי לאפוקי מדר' יהודה דאמר דוקא עד ז' שעות קמ"ל דכשרין כל היום כולו, דמדאיצטריך למעוטי אם עבר יומו בעל קרבנו ש"מ דכל היום כשר, עכ"ל, והובא ג"כ זאת בנמוקי הגרי"ב. ואגב אורתא אבאר כל דין הזה דהקדמת תמידין וממילא נלמוד ג"כ זאת דלאו דוקא קתני, וכפי אשר למדתי תמצית הדינין ממל"מ בהלכות תמידין דעת התוס' דאין שוחטין שום קרבן אחר תמיד של בין הערבים, ואם עבר ושחט בדיעבד לא מיפסל בין בשחר ובין בין הערבים, ובתוספתא דתנן כל הקדשים שהקריבן קודם תמיד של שחר פסולים מיירי דוקא בשזרק, אבל אם שחט ולא זרק לא מיפסל ומיהו אם זרק מיפסל. אבל לאחר תמיד של בין הערבים אפילו אם שחט לבד מיפסל, וליכא שום צד היתר אחר תמיד של בין הערבים אלא בין זרק ובין לא זרק, בין הקטיר בין לא הקטיר, בכל גונא מיפסל, פירוש הקרבן האחר, ומיהו דוקא לא מיפסל אלא לאחר הקטרת התמיד אבל קודם הקטרתו אפילו אחר שזרק דם התמיד לא מיפסל, ואיסור נמי ליכא אפילו מדרבנן, כן מפרש המל"מ. וכ"ת כיון דליכא איסורא אלא בהקטרה, הלא הקערה אינה מעכבת, הני מילי אם לא הקטיר כלל לא מעכב, אבל הקטרה באיסור ודאי מעכב והזבח נפסל, כן מפרש הוא ז"ל. מ"מ למדנו מזה שמשכחת לה שאפילו בדיעבד יפסל המוסף אם הקריבו אחר הקטרת התמיד אלא ודאי כל היום לאו דוקא כדאמרן. כן נ"ל ברור בעזה"י:

ועוד למדתי מהמל"מ, דדעת התוס' דבעלים נתכפרו אם שחט אחר תמיד של בין הערבים, אבל הבשר מיפסל, וכן בתמיד של שחר אם הקריבו קרבן קודם, הבשר מיפסל מדרבנן אבל הבעלים נתכפרו דחד דינא אית להו, ולהרמב"ם לא מיפסל הבשר כלל בין בתמיד של שחר בין בתמיד של בין הערבים, דליכא אלא מצוה בעלמא, ואף שאסור לזרוק או להקטיר מ"מ בדיעבד, אם שחט או זרק או הקטיר, לא מיפסל, וגם דקדק הרמב"ם לכתוב בתמיד של שחר לא נאסרה השחיטה דלאו עבודה היא, אבל בתמיד