גחלי אש מ

עולה לרמ"א לא חילקו בין טבילה ראשונה ליתר הטבילות, לענין להפיג צינתן בטבילת כהן גדול, וצ"ע:

ובסנהדרין (דף י"ח ע"ב) איתא אין מושיבין כ"ג בעבור השנה משום צינה, ופירש רש"י ז"ל וז"ל כ"ג אינו רוצה שתתעבר השנה מפני הצינה שצריך לטבול ולקדש ביום הכפורים חמש טבילות ועשרה קדושין ואם תתעבר השנה הרי תשרי במרחשון וצינת מרחשון תהיה בתשרי עכ"ל, וכתבו התוס' ולא נהירא דמשמע ביומא (דף ל"א) שהיו מחמין לו קומקום של תמין ביו"כ, לכן נראה לפרש משום קרירות הרצפה שכל היום עובד יחף, עכ"ל התוס'. וקשה לי ע"ז הלא בין יום הכפורים לסכות אינן אלא ד' ימים וברגלים היו כל המשמרות שוות לעבוד עבודה במקדש והתחילו עבודתם עוד קודם כ"ג, דאלו כ"ג אף אם נאמר כדעת בעל המאור שהוא בעצמו היה תורם הדשן היה מחצות הלילה, ולדעת רבוותא דפליגי עליו לא היה עובד עבודתו כלום אלא משהאיר היום, אבל ברגלים התחילו לעבוד משליש הלילה ולא היו פנוים כולם מרוב הקרבנות שהקריבו ברגל, הלא לא היתה קריאת הגבר מגעת עד שהיתה עזרה מלאה מישראל כדאיתא ביומא, ועיקר המצוה להביא קרבנות הרגל מיום ראשון, ואף דבדיעבד יש לו תשלומין כל ימי התג, מ"מ אם מאתר, עליו הכתוב אומר נוגי ממועד כדאיתא ברמב"ם להלכה בהלכות חגיגה, ובודאי כל הכהנים לא נחו מהעבודה כל היום כולו, א"כ לפירוש התוס' קשה למה דוקא כ"ג אינו יושב בטבור השנה משום קרירות הרצפה, א"כ לפ"ז לא ישב שום כהן בעבור השנה משום קרירות הרצפה, אלא ודאי נראה כפירוש רש"י ז"ל שהוא משום הטבילות והקדושין, וכן כתב הרמב"ם בהלכות קדוש החודש (פ"ד הלכה י"א) שמא לא תהא דעתו נוטה לעבר כדי שלא יבוא תשרי בימי הקור והוא טובל ביו"כ חמש טבילות, ורש"י מוסיף עוד העשרה קדושין כדאמרן, ומימי הכיור בודאי לא הוחמו, וריבוי הקדושין במים הקרים, והם לא הוחמו, בודאי אינו נות לו, משא"כ שאר הכהנים שלא קדשו אלא פעם אחת ופעם אחת טבלו. ועוד כפי אשר כתבו לעיל הפר"ת והגרע"א דבטבילה ראשונה לא הוחמו חמין למקוה אפילו היה כ"ג אסטניס או זקן בודאי נות לו. וחוץ מזה יש לתרץ קושית התוס' דדוקא אם היה כ"ג אסטניס או זקן עשו זאת, ולשאר כ"ג לא התירו, א"כ יהיה חילוק דכ"ג אסטניס ישב בעבור השנה ושאר כ"ג לא ישבו, ולא ראו חכמים לחלק בזה בין כ"ג לכ"ג, ואף דהכל תולים אצל צינה כדאיתא בשבת, מ"מ לא התירו חכמים אלא לאיסטניס, ובודאי אינו לכבודו לכ"ג שיחממו לו תמין, ונוח לו בודאי שתהיה העת תמה, כן נ"ל. וכ"ת כיון דכ"ג גדול בתורה איך נאמר עליו דמשום הנאת עצמו יקדים את יום הכפורים ? ליתא, כיון דהדין הוא אתם אפילו מזידין, ואם עברו ב"ד עברו, אין כאן קלקול ליום כפור ונוח שתהיה העת תמה. כן נ"ל ברור בס"ד:

עוד מענין זה:

המל"מ בהלכות בית הבחירה (פ"א הי"ד) כתב, הא דאין שבות במקדש אפילו יש עצה אחרת כגון כאן אצל כ"ג להחם מים חמין בערב יו"כ ולתתם במקוה דאין כאן אפילו שבות מ"מ מתירין בעששית של ברזל אף דיש בה משום גזירה דמצרף, מ"מ לא מהדרינן דשבות במקדש היתר הוא. וכתב עוד ומכאן מוכח דלא ככ"מ שכתב דבליל שבת היו בודקין את העזרה מנרות הדולקות מע"ש, ואם כדבריו למה היו מלבנין עששית מבערב ולמחר מטילים אותם במים ועוברים על שבות, הלא אפשר בתקון אחר ע"י חמין מערב יו"כ דנם משום שבות אינו, והתוס' חדשים מביא ג"כ דבריו בתמיד, אבל תמוה לי דדרכו של המל"מ להביא תמיד דברי התויו"ט וכאן לא הביאם, דהתויו"ט כתב במקומו שם בתמיד דלאו כל השבותין שוין וכן איתא בעירובין שהרבה שבותים גזרו בבית המקדש, ובנרות בודאי שבות תמור הוא דבקל יוכל להטות, עכ"ל. וכן נ"ל דיש ראיה מתוס' שבת דכתבו לענין הדחת העזרה שאסרו, וכן כתבו בתוס' שבת (דף קכ"ג) ד"ה לא סידור קנים, וז"ל, אף דאין שבות במקדש מ"מ אשכחן כמה שבותים במקדש שפעמים גזרו לצורך, והתפארת ישראל כתב ג"כ במשנה תמיד פ"א דאין כל השבותין שוים, וכן איתא בירושלמי, אבל אין הטעם דבאפשר בלא שבות עדיף טפי דא"כ למה אין מטילין מים מבערב יו"כ למקוה של כ"ג כדאמרן. ואין לומר דהתם ה"ט כדי שלא יאמרו כ"ג טובל בשאובין כהירושלמי פ"ג דיומא, ליתא, דמה"ט לחוד לא סגי, דא"כ בכל חייבי טבילות ליחוש להכי, אע"כ מדהותר שבות במקדש בטעם כל דהו מותר, עיי"ש. וביומא כתב התפארת ישראל דאם יקחו חמין מטוטין לא יחממו את המקוה ואם יהיו מרובין יש כאן חשש דאורייתא, עכ"ל. אבל הרא"ש והרמב"ם בפירוש המשניות כתב וה"ה לתת מים תמין, ולא חילקו בין מרובין למעוטין, וכן משמע לכאורה מפשטות גמרא דיומא דמותר:

עור מענין הנ"ל. איתא ברמב"ם הלכות ביאת מקדש (פ"ה ה"ז), כהן שלא קידש ידיו ורגליו שחרית ועבד עבודתו חייב מיתה אבל כ"ג שלא טבל ולא קידש בין בגדים לבגדים ובין עבודה לעבודה עבודתו כשרה הואיל ואותן הטבילות והקדושין אינן שוין באהרן ובבניו, שנאמר ורחצו אהרן ובניו דבר השוה באהרן ובבניו מעכב, והוא קדוש ראשון עכ"ל, והוא מגמרא זבחים, אבל תמוה לי דשם בגמרא פליגי אמוראי בזה דחזקיה למד ממה שנאמר תק עולם לו ולזרעו לדורותם, דבר המעכב לדורות בזרעו מעכב בו, דבר שאינו מעכב בזרעו אינו מעכב בו, ור' יוחנן למד מהכא ורחצו ממנו משה ואהרן ובניו דבר המעכב בבניו מעכב בו דבר שאינו מעכב בבניו אינו מעכב בו. ור' יונתן מ"ט לא אמר מדחזקיה א"ל ההוא לדורות הוא דכתיב, ואידך מבע"ל לכדר' יוסי בר תנינא כל כיור שאין בו לקדש ד' כהנים אין מקדשין, א"כ לפ"ז קשה לי על הרמב"ם שפסק כר' יוסי ב"ר חנינא בפ"ה מביאת מקדש הלכה י"ג ומביא הפסוק של אהרן ובניו, א"כ ע"כ צריך ללמד מהפסוק לו ולזרעו לדורותם, אם כן היאך הביא כאן הפסוק של ורחצו, וצ"ע לפענ"ד דבפירוש ראינו בגמרא דהא בהא תליא וצ"ע: