גחלי אש לח

פסולין בזר וצריכין דוקא כהן, כגון דשון מזבח הפנימי והטבת חמש נרות והולכת האברים והרבה כיוצא בזה דאלו מכשירי עבודה נינהו וכבודו של כ"ג בכך שיסייעו אותו כהנים אחרים ואולי מירוק השחיטה ג"כ פסולה בזר, כן נ"ל, דמידי ספקא לא יצאנו בזה:

סימן יח הערה בסדר המערכה. בתמיד (פ"ב משנה ג') איתא, החלו מעלין בגזרין לסדר אש המערכה, ופירש הרע"ב שני עצים ארוכין ומושפין היו נותנין לתוך אורך המערכה דכתיב (ויקרא ו') ובער עליה הכהן עצים בבוקר בבוקר מלמד שטעונה שני עצים, עכ"ל. וכתב התויו"ט ע"ז וקשיא לי לישנא דהחלו מעלין שהוא לשון רבים, ובגמרא יומא איתא דמדכתיב ובער ילפינן דשני גזרי עצים דבבוקר כהן אחד מעלה אותם, ובדברי הרמב"ם משמע דגזרין דהכא לאו שני גזרים הם אלא בכל עצי המערכה מיירי, ובחבורו פ"ב מהלכות תמידין כתב, וז"ל, בבוקר עורכין עצים ועורכין בראש המזבח מערכה גדולה של אש שנאמר ובער עליה הכהן עצים בבוקר בבוקר, וכן מצוה להעלות בשני גזרים של עץ עם תמיד של שחר יתר על עצי המערכה שנאמר ובער עליה הכהן עצים בבוקר, עכ"ל. ולשני הפירושים קשה המשנה, לדברי הרע"ב קשה דהתחיל בשני הגזרים ומפרש מערכה גדולה, ועוד דדין סדור המערכה קודם ואח"כ סדור שני גזרי עצים כדאיתא בסדר המערכה של אביי, וכן לדברי הרמב"ם קשה, הלא שנים צריך להיות, סדור המערכה וגם שני גזרי עצים, ואם נאמר דהחלו מיירי במערכה, איך לא תנא במתניתין הדין של שני גזרי עצים דמצותן שתי פעמים ביום כמבואר ברמב"ם הלכות תמידין פרק ו', וז"ל, כסדר שעושין בכל יום בבוקר כן עושין בין הערבים חוץ מהרמת הדשן ממזבח החיצון והפייסות וסדור המערכות, הרי דסדור המערכות פעם אחת ביום היה, וסדור שני גזרי עצים שתי פעמים ביום, א"כ קשה למה לא אשמעינן התנא הדין של שני גזרי עצים. ובתוס' ישנים יומא הקשו ג"כ זאת למה לא אשמעינן דין שני גזרי עצים במשנה. ונראה ג"כ מדבריהם ז"ל שהן מפרשין המשנה דלא כהרע"ב אלא כהרמב"ם דהמשנה לא מיירי אלא מסדר המערכה, ועיין עוד בלחם משנה (תמידין פ"ב ה"ב) שתמה שמביא הרמב"ם חד פסוק לשני הדינים, הלא היה להביא מפסוק אש תמיד תוקד, ותירץ כיון שאין נפקא מינה לדינא לא קפיד בזה, ועיי"ש. ועוד קשה לי על רש"י יומא (דף ל"ט ע"א) דאיתא שם ארבעים שנה קודם שמת שמעון הצדיק היה אש של מערכה מתגבר ולא היו צריכין כהנים להביא עצים למערכה, חוץ משני גזרי עצים כדי לקיים מצות עצים, ופירש"י שהיה אש של מערכה מתגבר ודולק מאליו בלא הוספת עצים ולא היו צריכין להביא עצים משסדרוהו שחרית חוץ משני גזרי עצים של בין הערבים שהן תובה, עכ"ל, ובודאי פשעות הגמרא בלי פירש"י הוא דכפי המבואר בגמרא דבבוקר היו שתי מצות, סדור המערכה וגם סדור שני גזרי עצים, ולערב לא היה סדור המערכה כי אם סדור שני גזרי עצים, אלא בזאת מחולקין של שחרית משל ערבית, דבשחר שני גזרי עצים בכהן אחד, ובערבית בשני כהנים כמבואר ביומא (דף כ"ו) א"כ הפירוש דלא סדרו אלא את שתי המערכות דכשרין בלילה ואש המערכה היה מתגבר והולך כל היום כולו ואינו צריך לשום גזרי עצים בין בשחרית ובין בין הערבים, אבל מ"מ קיימו בכל יום מצות עצים בין בשחר בין בין הערבים ולמה כתב רש"י דוקא דזו של בין הערבים קיימו ולא כתב שגם בשחר קיימו את מצות שני גזרי עצים. אח"כ מצאתי שהקשה כן הב"ח בהגהותיו לש"ס וצ"ע. ועוד קשה לי דבגמרא יומא (דף כ"א ע"ב) תניא כתיב ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח אע"פ שאש ירדה מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט ומסיק שם הגמרא דבין במקדש ראשון בין במקדש שני אש היה מן השמים אלא מה דתניא שאש לא היה בבית שני מיהוה הוה סיועי לא מסייעא, ע"כ בגמרא, ובודאי במקדש ראשון צריך ג"כ לקיים מצוה מן התורה, אעפ"י שאש ירדה מן השמים מ"מ בודאי צריכין לסדר שתי המעכרות דג"כ למדין מקראי כדאיתא ביומא (דף מ"ה ע"א) דכ"ע מיהת תרתי אית ליה, מנלן דאמר קרא היא העולה על מוקדה על המזבח זו מערכה גדולה ואש המזבח תוקד בו זו מערכה שניה של קטורת הרי דשתי המערכות מן התורה, ושני גזרי עצים ג"כ מן התורה כדאיתא ביומא (דף כ"ו ע"ב) שנאמר וערכו עצים אם אינו ענין לתמיד של שחר תנהו ענין לתמיד של בין הערבים, ע"כ, הרי דשניהם מן התורה, והשתא קשה דכפי המבואר לעיל בימי שמעון הצדיק ג"כ לא היו צריכין להביא יותר עצים כי אם שתי פעמים הללו דאמרן, ושמעון הצדיק היה בבית שני א"כ מה חילוק בין ראשון לשני, ובגמרא דרש מן הקרא שחסרו בבית שני, הלא אידי ואידי לא היו צריכין יותר עצים, ולשון חסרה דאיתא בגמרא לעולם משמע דכל עת בית שני לא היה אש של שמים מסייע כלום. ואולי בזה י"ל דבזמן בית ראשון בכל הכהנים היה הנס ואש של שמים היתה שורפת ואוכלת לחין כובשין ושאר דברים דאיתא שם בגמרא רבוצה כארי וברה כחמה ויש בה ממש ואינו מעלה עשן, אבל במקדש שני דאף דאש של מערכה מתגברת מחמת סדור המערכה של הדיוט אם זכה הכהן בו נעשה הנס אבל אש מן השמים לא היתה מסייע וגם שלא היה בהאש המעלות דחשבינן למעלה, כן נ"ל. ודעת רש"י ז"ל נ"ל לתרץ שלא פירש משני גזרי עצים בבוקר דס"ל כהרע"ב דזאת היתה המערכה בבוקר דהיו נותנין שני גזרי עצים משופין אורך כל אחד אמה ורחבו אמה ועוביו כמחק של גדיש (כזבחים דף ס"ב ע"ב) וזאת היא המערכה, ומתורץ הכל. ולעת ערב צריך עוד להוסיף שני גזרי עצים בשני כהנים אף דבשעת הנס היה עוד אש של שחרית ע"י הנס כדאמרן או בטבע, מ"מ לא קשה לרש"י דלא מביא מהשני גזרי עצים של בוקר כיון דכתב אחר שסדרו המערכה והמערכה היא היא שני גזרי עצים ואחת היא היא עיקר מצות עצים אבל למערכה בגחלת סגי, לכן נקיט דוקא של בין הערבים דלא צריכין עוד כיון שהיתה האש מתגברת אבל צריכין למצוה, ולא קשה ג"כ להרע"ב דלא תנן במשנה מסדור המערכה הלא תנן המערכה ותנן שני גזרי עצים דדבר אחד הן כדאמרן, ודברים אלו לעכב דתניא אף שאש ירדה מן השמים מצוה להביא מן הדיוט ומעכב, אבל מערכה שניה של קטורת אף דיש לו רמז בהרת מ"מ אינו לעכב כדאמרינן