גחלי אש לז

הדשן ותרומת הדשן אינם שוים ועדיפא היה לו להקשות, ועוד דבגמרא שם פליגי ר' יוחנן ור"ל, ר"ל ס"ל כמחלוקת בהוצאה כך מחלוקת בהרמה, ור' יוחנן ס"ל מחלוקת בהוצאה אבל בהרמה ד"ה עבודה היא לענין בעלי מומין וידוע דהלכה כר' יוחנן לגבי ר"ל ור' יוחנן הלא ס"ל דאף לר"א יש חילוק ג"כ לענין בעלי מומים בין תרומה להוצאה ולרבנן בודאי חמורה הרמה מהוצאה, א"כ תרווייהו מודו שהרמה חמורה א"כ יש לו לפסוק כרבנן ג"כ לענין זה וכש"כ לר"א דמתיר בבעלי מומין לפי דעת ר"ל בהוצאה אבל בהרמה מודי דחמירא דיש לו דין כשאר עבודות דבעינן בגדים יקרים, וצ"ע. אכן בתירוצו של הכ"מ והריטב"א שם וגם לתירוץ לחם משנה יתישב גם זאת והכ"מ לא חש להאריך בזה. כן נ"ל:

סימן יז ראיה לדעת רמב"ן שתרומת הדשן לא היה בכ"ג וגם שהיו פייסות ביו"כ ג"כ. הרמב"ן בספר מלחמות הקשה על דעת בעל המאור שס"ל שתרומת הדשן היה דוקא בכ"ג וכן איתא בתוס' יומא בשם ה"ר אלחנן, והרמב"ן ז"ל הקשה ע"ז דאי אפשר שיטעו כל הגאונים והפייטנים שהביאו הפייסות ג"כ ביו"כ והביא ראיה שלא שנה בסדר יומא כ"ג עד אתר שהאיר פני מזרח וסדור שני המערכות הלא היתה קודם לכן, ועוד שאם כ"ג היה תורם את הדשן א"כ צריך לטבול מקודם א"כ נפישי להו טבילות ואנן חמש טבילות גמרינן, ועוד דאיתא בפירוש ביומא שבשעה שהיה טובל לתמיד היה פושט בגדי חול ומשום הכי לא בעי קדושין אפשיטה, ש"מ שהוא לא תרם את הדשן ולא סדר המערכה, עכ"ל. שתי הראיות האחרונות נ"ל דיש לסתור דכבר בארתי לעיל דהלכה היתה בעת שמשנה מעבודה לעבודה צריך לטבול ולקדש שתי פעמים, לא פחות מחמש פעמים אבל יותר לית לן בה דהרי לדעת הירושלמי אם רצה שוחט בבגדי לבן, ועוד י"ל דעיקר כפרת יו"כ ביממא הוא וגמרינן דביום צריך ה' טבילות ועשרה קדושין חוץ מהלילה, שהלילה איננה נכנסת בחשבון, כדכתיב כי ביום הזה יכפר וכדאיתא במגילה. הראיה השניה ג"כ יש לדון ע"ז דאפילו אם נאמר דכ"ג תורם בחצות הלילה את הדשן הלא ישנן הרבה פוסקים דס"ל דאסור ללכת בכלאים שלא בשעת עבודה וא"כ כשגמר עבודתו לבש בגדי חול וכשהאיר היום צריך לפשוט אותם. אכן נ"ל ראיה אחרת דאיתא במשנה שפרחי כהונה מתעסקין עמו היינו עם כ"ג עד שהאיר השחר והגיע זמן שחיטה, ואם נאמר כדברי בעל המאור ז"ל שכ"ג בעצמו תורם את המזבח וכן היה מסדר שתי המערכות, מערכה גדולה, ומערכה שניה של קטורת, א"כ היה עליו טורח גדול ועבודה רבה ולמה יראו לנפשם פרחי כהונה שלא יישן אלא ודאי שהיה בכהנים אחרים, כן נ"ל:

ועוד ראיה לדברי הרמב"ן ז"ל שס"ל שהיו פייסות ביו"כ דחשב הוא ז"ל שני פייסות, מי מדשן מזבת הפנימי ומי מדשן המנורה וכתב זאת מצד הסברא מפני שהן מכשירי עבודה נינהו וכשרין של הדיוט, עכ"ל. ול"נ ראיה לזה דפסק הלכה של סדר המערכה הוא כמבואר ברמב"ם בתמידין, וכן פירש בפירוש המשניות לתמיד שבשעת שחיטת התמיד היו שני כהנים נכנסים להיכל שאחד מהם מדשן מזבח הפנימי והשני מדשן את המנורה בתוך זמן זה ששוחטין את התמיד א"כ כיון שכ"ג בעצמו שוחט את התמיד הוא לא יכול לעשות את הרשון א"כ ודאי היה על זאת פייס, ועוד בשעה שמתעסקין בהטבת חמש הנרות מתעסקין כהנים אחרים בנתות התמיד והבאת אבריו לכבש ולמלתן כמבואר ג"כ שם ברמב"ם וא"כ כיון דכ"ג בעצמו נכנס להיכל להטבת הנרות כדאיתא במשנה ביומא, צריכין ע"כ כהנים אחרים לעשות עבודות הללו ובודאי היה ע"ז פייס, וא"כ צ"ע על בעל המאור דנראה בודאי דהסדר עצמו לא שינה ביום הזה, כן נ"ל. וכן מה שכתב בתפארת ישראל לדבר פשוט שלא היה פייס למירוק השחיטה שהיה נמי ע"י אחר אפילו הכי לא הפיסו עליו דהיה צריך המירוק שיהא סמוך ומיד לשחיטה עשה הסגן או הראש בית אב שהיה עמו תמיד, ובנו ר' ברוך ז"ל הוסיף לבאר ולתת טעם לדבריו אי משום דמירוק בדיעבד אינו מעכב או משום דכשרה בזר, ואע"פ דהשחיטה ג"כ כשרה בזר מ"מ בכל יום הפיסו על השחיטה היינו משום דהוא תתלת עבודה דיממא היא, כן הוא פשוט לדעתו ז"ל, ולהגר"א ז"ל באדרת אליהו איפכא מסתברא ליה דכתב בפירוש דהיה על מירוק השחיטה פייס, ע"כ, וגם מה דפשיטא ליה לר' ברוך הנ"ל שמירוק השחיטה כשרה בזר, ואף דסברא גדולה היא דלא יהא הטפל חמור מן העיקר ואנן פסקינן דאפילו שחיטת פרו של כ"ג כשרה בזר כש"כ מירוק השחיטה, מ"מ יש לדון בזה, חדא דאמוראי פליגי בזה וס"ל לרב ביומא (דף מ"ב ע"א) דשחיטת פרו של כ"ג פסולה בזר וא"כ אליביה יהיו פייסות על מירוק השחיטה וזאת לא מצינו, דהלא בעיקר דינן של פייסות דתנן בסדר יומא אין כאן מחלוקת, וזאת לא שמענו ועוד דאעיקרא דדינא מסופק אני בזה הרבה, דעד כאן לא כתבו התוס' דשחיטה אינה עבודה כיון דאיתא ג"כ בחולין אבל מירוק השחיטה כיון דאינה בחולין אפילו למצוה ובקדשים ישנה למצוה א"כ ה"ל מצוה מיוחדת בקדשים איכא למימר דמירוק השחיטה פסולה בזר, כן נ"ל. ומה שכתבתי שלא יהא הטפל חמור מן העיקר י"ל דמירוק השחיטה אינה טפילה לשחיטה אלא טפילה לזריקה דצריך לקבל כל הדם לזרוק מ"מ מידי ספקא לא יצאנו לפע"ד והדבר צריך אצלי עוד תלמוד כמו שיתבאר. וז"ל התוס' יומא (דף ל"ב ע"א) וי"מ משום דמירוק צורך קבלה ולא נהירא דמי עדיף מיעוט סימן בתרא מרוב קמא, ועוד י"מ כיון דהא דאמר שחיטה לאו עבודה היינו כמו שפירש רבינו יעקב מאורליינש לפי שנוהגת אף בחולין והאי מירוק אינו מעכב בחולין א"כ הוי עבודה ולא יהא כשר אלא בו, עכ"ל, כלומר בשביל זה פריך הגמרא א"כ הוי ליה עבודה באתר ותנן כל עבודות יו"כ אינן כשרות אלא בו ומתרץ הגמרא יכול יהא פסול מדרבנן לכך שנינו רוב אמר בעוף ורוב שנים בבהמה וכי מאחר דאפילו פסולא מדרבנן ליכא למה לי למרק ומתרץ מצוה למרק, עכ"ל הגמרא. ומעתה לתירוץ השני שבתוספות נוכל לומר דבאמת מירוק צורך קבלה מ"מ כיון דאינה אלא משום מצוה בעלמא מותרת בכהן אחר דלא חשיבא כקבלה ממש ומשום חולשא דכ"ג לא עשה זאת הוא בעצמו אלא כהן אחר מסייע על ידו, והרבה עבודות מצינו ביום הזה לדעת רוב רבוותא שאין כ"ג עושה, מ"מ