גחלי אש לו

ע"ז) דליכא תנא דשמעת ליה דאמר טומאה הותרה בצבור אלא רב יהודה, ואמרינן שם עוד דרב חסדא סבר טומאה דחויה וכן ר' יצחק עכ"ל הכ"מ. ועוד נ"ל ראיה כמו שכתבו התוס' פסחים שם (דף ע"ז) דר' יוסי דנימוקו עמו ג"כ ס"ל טומאה דחויה, ועוד דהו"ל שנים לגבי ר' יהודה, דר' שמעון ור' יוסי תרווייהו ס"ל טומאה הותרה, והשאגת אריה מביא ג"כ עוד ראיה מדאיתא בזבחים (דף ל"ג) מכלל דאביי ורבא תרווייהו ס"ל טומאה דחויה היא בצבור ובתראי נינהו, והכי קיי"ל, כן כתב בסימן ל"ח, ע"כ, ולענין פסק השני שפסק כר' יהודה ג"כ יפה פסק כיון דלא פליגי בזה אלא ר' יהודה ור' שמעון. הדרן לכללא ר' יהודה ור' שמעון הלכה כר' יהודה, ולענין קושית ר' שמעון מכ"ג ביו"כ יש לתרץ דלעולם לר' יהודה לשיטתו עדיפא משני ליה דטומאה הותרה אליביה ואין צריך ציץ לרצות, אבל לר"ש דלא ס"ל זאת י"ל אף דמהדרינן אטהרה תמיד אם יש לנו עצה לאשכחא בבית אב או במשמר אתר, ואם לא אפשר עבדינן בטומאה, אף כאן כן דאם לא אפשר עבדינן בטומאה בלי רצוי ציץ, וכן נראה מדברי התוס' יומא (דף ו' ע"ב) דכתבו וז"ל היינו טעמא דכיון דאי אפשר להיות על מצחו ולרצויי דחיא טומאה, כיון דקרבן צבור הוא דאתי בטומאה, מידי דהוה אטומאת גברא דלא מרצה ציץ עלה ודחיא טומאה, וא"ש בעזה"י:

וכ"ת הלא מקריב ביום כפור ג"כ קרבן יחיד מ"מ לא קשיא דכן מצאתי בשער המלך משם תוס' ישנים כתב יד וז"ל אפילו אם נאמר דטומאה דחויה בצבור וצריכה ציץ, מ"מ לא קשיא מכ"ג ביו"כ, דאילו אף כי הוא קרבן יחיד מ"מ מקריב אותו בשמונה בגדים ונושא עליו הציץ, ואפילו בפרו דליכא ציץ, מ"מ כיון דעבודת הצבור התלויות בשעיר שהוא ודאי קרבן צבור תלויות בפר א"כ הואיל והותרה בשעיר הותרה נמי בפר, עכ"ל:

סימן טו עוד מענין פרישת כ"ג קודם יום כפורים. איתא ביומא (דף י"ח) ערב יו"כ עם חשכה לא היו מניחין אותו לאכול הרבה מפני שהמאכל מביא את השינה, ואיתא שם בגמרא שמונעין ממנו כל דבר מאכל המביא לידי טומאה, ובירושלמי פריך למה היו יראים שמא יראה קרי הלא זה מעשרה נסים שנעשו בבית המקדש ולא אירע קרי לכ"ג ביו"כ ? ומתרץ אמר רבי אבין ב"ש לא תנסו וכו', ור"י בר בון תירץ כאן במקדש ראשון כאן במקדש שני, ע"כ, והובא ג"כ במהרש"א, אכן התויו"ט כתב התירוץ הזה בריש דמאי שאין סומכין על הנס מסברא דנפשיה, וצ"ע שלא הביא זאת מהמפורש בהירושלמי. ובמס' אבות תירץ התו"י בשם מדרש שמואל דאף שהיה כ"ג בקדושה וטהרה עוד ז' ימים קודם יו"כ ושומרין אותו מ"מ היו צריכין לנס, וז"ל והתשובה כי יצ"ט ויצה"ר מתקוטטים זה עם זה כשני אויבים, וכשאחד מהם קרוב להיות מנוצח יתחזק על חברו בראותו כי כלתה אליו הרעה וכו' ולזה קרוב מאד להיות הכהן בעל קרי, עכ"ל. ול"נ ע"ד כי הגדול מחברו יצרו גדול הימנו לכן צריכין לנס, ועוד נ"ל כיון דהחטא תלוי בבחירה של אדם וקרי באה מקלות ראש, ואף שנעשה נס מ"מ הבחירה תלויה בידי האדם וחפשי הוא בבחירתו ויכולין העונות לגרום שיבוא לידי כך, לכן אין סומכין על הנס וצריך הוא בעצמו לשמור את עצמו מכל דבר המביא לידי כך בכל מה דאפשר והבא לטהר מסייעין לו, ע"כ. אכן נראה לי לדקדק על זה, דהנה בפסחים (דף ס"ד ע"א) איתא אצל הפסח נשחט בשלש כתות, אתר שנכנסה כת ראשונה ננעלו דלתות העזרה, אביי אמר ננעלו תנן כמה דעיילו מעלי וסמכינן אניסא, רבא אמר נועלין תנן ולא סמכינן אניסא. וקשה מזה על אביי הלא ראינו כאן בפירוש דלא סמכינן אניסא ומונעין מכ"ג כל דבר המביא לידי טומאה. ונ"ל לתרץ, דודאי על ר' אבין פליג דכתיב לא תנסו וכללא הוא דלא סמכינן אניסא בשום מקום, אבל כר"י בר בון נוכל לסבור, ואף דנראה מפשטות גמרא פסחים דהיה במקדש שני שננעלו דלתות העזרה וסמכו על הנס, י"ל כיון דבבית שני היו הכ"ג אינם ראוים כדאיתא בגמרא אולי לא יזכה לנס, ועוד דתלוי בבחירתו כדאמרן לעיל לכן צריכין להזהר, אבל בפסחים כיון דתלוי בכל ישראל, וישראל ודאי ראויין הן תמיד לנס, ועוד י"ל דהמשנה יומא מיירי ג"כ במקדש ראשון, אלא כיון דכפרת כל ישראל תלויה בו לא חפצו לסמוך על הנם, אבל שם אם ראו דלא נעשה הנס ולא ננעלו הדלתות מאליהם היו יכולים תמיד לנעלם, כן נ"ל:

מיהא יש עוד להקשות מהא דאיתא ביומא (דף כ"א ע"ב) דנם גדול נעשה בלחם הפנים שסילוקו כסדורו שנאמר לשום לחם תם ביום הלקחו, כלומר שהיה חם וטוב כמו שרדה אותו היום מהתנור ונאפה זה ח' ימים לכל הפחות, מ"מ איתא במנחות דמסדרין הקנים על הלחם כדי שלא יתעפשו, הרי דלא סמכו על הנס, וצ"ע לכאורה. ונ"ל דשאני התם דדרשינן ומנקיותיו אלו הקנים, וכיון שהתורה צותה לתת הקנים אין כת ביד חכמים לבטלם ולסמוך על הנס, כן נ"ל כיון דהתורה אמרה בזה שלא לסמוך על הנס. ואף שלקמן אכתוב עוד מזה שנראה לי דהדרשה מהמנקיות אינו אלא אסמכתא בעלמא. מ"מ יש לו סמך מן התורה וחמירא כנ"ל:

סימן טז הערה על הרמב"ם בענין תרומת הדשן. הרמב"ם בהלכות תמידין (פ"ב הלכה י') פסק שבין בתרומת הדשן ובין בהוצאת הדשן בשניהם בעינן שחקים, כלומר בגדים בדמים קלים שאינם יקרים כמו בגדים של שאר עבודות. והקשה בכ"מ הלא בתורה אחר שהרים את הדשן כתיב ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים הרי דדוקא להוצאת הדשן בעינן שחקים ולא להרמה וכדעת רש"י בגמרא, ועיי"ש מה שתירץ בשם הריטב"א ועיין עוד שם בלחם משנה. ולי קשה עוד ע"ז דאיתא ביומא (דף כ"ג ע"ב) דמאי דכתיב אצל הוצאת הדשן ופשט את בגדיו מה להלן בגדי קודש אף כאן בגדי קודש, ומה ת"ל אחרים פחותים מהן, ר' אלעזר אומר אחרים והוציא לימד על הכהנים בעלי מומין שכשרים להוציא דשן, הרי דרבנן ס"ל הכי ובודאי הלכה כרבנן כת"ק והם אמרו בפירוש שהוצאת