גחלי אש לג

מזקני ב"ד, וכל הסדר שם במשנה, משמע שהיו עושין זאת הב"ד של לשכת הגזית והם של שבעים ואחד, דאי לאו הכי ה"ל לתנא לפרש שהמלך ואחיו הכהנים הפרישו אותו והתקינו לו כהן אחר תחתיו, אלא ודאי הדבר תלוי בב"ד כנ"ל, ומב"ד מזכיר שמה בכל הסדר וגם השביעוהו על דעת ב"ד ושפיר נדע במי תלוי הדבר:

עוד מענין הנ"ל הנה אנחנו קייל"ן כחכמים דמה שמתקינין כהן אחר הוא משום שמא יטמא, כדפירש"י במשנה ומזמינין כהן אתר להיות כ"ג אם יארע בו פסול קרי או שאר טומאה המעכבין אותו לבוא למקדש, עכ"ל, ודלא כר' יהודה דחייש למיתה ומתקינין לו אשה אחרת, וכן פסק הרמב"ם בפ"א מהלכות יו"כ הלכה ג', והחכם צבי בתשובה ק"ו תמה על הרמב"ם שפסק כאן דלא חיישינן למיתה, ובהלכות קדושין פסק דכהן הנותן גט לאשתו סמוך למיתה אסורה לאכול בתרומה מיד, ש"מ דחיישינן למיתה, והניח בצ"ע. ונ"ל לתרץ, דבשלמא ביו"כ הלא מ"מ מתקינין לו כהן אחר שיעבוד עבודה, ונהי אם נאמר דאם תמות אשתו אסור לעבוד עבודה דכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו, או אם ימות הוא, הלא יש כאן כהן אתר ויכנוס הוא שיש לו אשה ויעבוד עבודה ולא נפיק מינה חורבא שיבוא לעבור על ד"ת, אבל בגרושין, אם ימות ואשתו תאכל תרומה שהוא במיתה ודאי יפוק מינה חורבא, כן נ"ל. ועוד י"ל כמו שכתבו התוס' לתרץ (יומא דף ב') דאע"ג דלמיתה דחד חיישינן. א"כ הכי נמי ניחוש למיתה דחד כמו דאיתא ביבמות לענין יבום, ותירצו דה"ק הכא נמי דחיישינן למיתה דחד לזמן מרובה הכי לא הוי לן למיחש למיתה לזמן מועט, ועוד דאינו אלא מעלה בעלמא, ועיין שם בתוס', אף כאן נאמר אם נותן גט על שעה אחת סמוך למיתה הלא זמן מרובה הוא ובודאי חיישינן כנ"ל, ואפילו לפי מה שפסק הרמב"ם דפרישת כ"ג קודם יו"כ מהלממ"ס הוא ולא משום מעלה בעלמא מ"מ חזינן דכך נאמרה הלכה דאינו אלא לכתחלה דאת הכהן השני מתקינן ולא מפרשינן, דבדיעבד הפרשה לא מעכבת כדאיתא ביומא (דף י"ג) א"כ לא נפקא מינה חורבא, וא"ש, כן נ"ל:

סימן יב מענין הזאת כ"ג קודם יו"כ ומתרץ דעת תפארת ישראל. איתא בגמרא יומא (דף ת') דר' יוסי ור' חנינא סגן הכהנים ס"ל דמזין על כ"ג בשלישי ובשביעי לפרישתו, והכי קייל"ן, וכן פסק הרמב"ם בפ"א מעבודת יו"כ הלכה ד', ובגמרא שם (דף י"ד) איתא על המשנה שכל שבעת ימים קודם יו"כ הוא עושה כל עבודת היום, ואמרינן עלה בגמרא מאן תנא כלומר דס"ל דאף שנפל עליו ההזאה של מי חטאת ויכול לעבוד עבודה ולא נטמא דלא כר' עקיבא, דאי ר"ע הא אמר טהור שנפלה עליו הזאה טמאתו היכי עביד עבודה אלא ודאי אתיא כחכמים דס"ל דאם נפלה מי חטאת עליו אינו מטמא אותו, ואיתא עוד שם אביי אמר אפילו תימא ר' עקיבא דעביד עבודה כולי יומא ולפניא מדי עליה ועביל ועביד הערב שמש, ע"כ בגמרא. והנה ידוע שהלכה כר"ע מחברו דוקא ולא מחבריו, ובשביל זה פסק הרמב"ם בהלכות פרה כחכמים שאינו טמא אם נפל על הטהור הזאה שלא לצורך, וממילא בשביל זה מביא בהלכות יו"כ סתם שמזין עליו בשלישי ובשביעי, ולא כתב שההזאה תהיה דוקא לעת ערב אחר שעשה עבודת היום, ופשוט, אבל בתפארת ישראל בהלכתא גבירתא מביא הוא ז"ל להלכה שמזין עליו אתר שעשה עבודת היום וטביל ועביד הערב שמש, א"כ יש לתמוה על תפארת ישראל הלא לא קייל"ן כר"ע. ונ"ל לתרץ דאיתא עוד ביומא (דף י"ט) אמר רב פפא שתי לשכות היו לו לכ"ג לשכת פרהדרין ולשכת בית אבטינס ולא ידענא אי לשכת פרהדרין בצפון ולשכת בית אבטינס בדרום או להפך, ומסתברא דלשכת פרהדרין בדרום הוי מאי טעמא מקדים קאי ומסיך את רגליו וטביל ואזיל לצפון וגמר חפינה ואתי לבית המקדש ועביד עבודה כולי יומא לבהדי פניא מדו עליה והדר אזיל לדרום וטביל ונייח דאי אמרת לשכת פרהדרין בצפון מקדים קאי ומסיך רגליו ואזיל לדרום וטביל יגמר חפינה ואתי לבית המקדש ועבד עבודה כולי יומא להדי פניא מדו עליה והדר אזיל לדרום וטביל ובעי ומיהדר ומיזל לצפון ומינח ומי מטרחינן ליה כולי האי ע"כ, ובהדי פניא מדו עליה פירש"י כר"ע דאמר לעיל טהור שנפל עליו הזאה טמאתו עכ"ל רש"י, הרי ראינו בפירוש דרב פפא ס"ל בזה דעבדינן בכ"ג קודם יו"כ כר"ע דשתי פעמים מזכיר בסוגיין לבהדי פניא מדו עליה אמר רב פפא לאשמעינן דהלכתא הכי, וכן אביי מוקי ליה למתניתין ג"כ כר"ע וכיון דאמוראי בתראי ס"ל הכי בודאי כן קיי"ל, ואף דבעיקר הדין להלכה אביי ורב פפא ס"ל דהלכה כחכמים דאם נפלה ההזאה על טהור שלא לצורך לא נטמא בזה, אבל לענין קדושת כ"ג ולעבודת בית המקדש התמורה כיון דנוכל לתקן שיעבוד עבודה גם שיהיה טהור אליבא דכ"ע ודאי הכי עבדינן, ויפה פסק התפארת ישראל, כן נ"ל ברור סימן יג קושיא על הריטב"א. הריטב"א ז"ל ס"ל דכל עבודות היום שהן בכל השנה כגון תמידין ומוספין אינם מן התורה בכ"ג אלא דוקא עבודות המיוחדות ליום הזה הן בכ"ג, וקשה לי ע"ז הלא אנן חמש טבילות ועשרה קדושין גמרינן לכ"ג אי מקראי אי מהלממ"ס, כדאיתא ביומא (דף ל"ב). ואם יעשו שאר העבודות מן התורה בכהן הדיוט, הלא אין מחליף כלל את הבגדים, דבעבודת פנים הכל בבגדי לבן ואנה מצינו הטבילות והקדושין, ועוד דאיתא בזבחים כ"ג שלא קידש ידיו ורגליו בין עבודה לעבודה אינו חייב מיתה דכתיב ורחצו ממנו אהרן ובניו דבר השוה באהרן ובבניו, ואם מן התורה אינו בכ"ג אין כאן חילוף בגדים, ונאמר דקרא מיירי אם אירע מקרה שכ"ג עבד ע"ז נאמר הקרא בודאי דוחק גדול, ועוד דכתיב ויצא ועשה את עולתו ואת עולת העם עולת העם מאי ניהו עולת העם איל שמקריב למוסף הרי דצריך להקריב את המוספין, וצ"ע