גחלי אש לב

שחרית שיהיו ג"כ יקרים יותר דחיוב תורה היא, אבל אם נאמר כפירוש השני של רש"י דקאי על קריאת הפרשה וזה אינו שייך לעבודה לא היו צריכין להוסיף על של שחרית. הן אמת דדין הזה דאיתא בפירוש בגמרא דמן התורה של שחרית יקרים יותר השמיט הרמב"ם, וכבר תמה במל"מ בכלי המקדש למה והניח בצ"ע. ונ"ל לתרץ דעת הרמב"ם משום דאיתא שה בגמרא בדף הנ"ל אמרו עליו על ר' ישמעאל בן פאבי שעשתה לו אמו כתונת של מאה מנה ולובשה ועובד בה עבודת יחיד ומסרה לצבור, אמרו עליו על ר' אלעזר בן חרסום שעשתה לו אמו כתונת משתי רבוא והוא להוצאת כף ומחתה כפירוש רש"י. ויש לתמוה כיון דרצתה הגמרא להפליג שהוציא כל כך מעות על בגדי כהונה הללו וכמו דאמרן דשל שחרית יקרים יותר צריך היה להביא יותר רבותא דלא זאת דשל ערבית היו יקרים אף זאת דשל שחרית היו עוד יקרים יותר מזה, אלא ודאי דמעשה רב והלכה היא דמותר לעשות גם של ערבית יקרים יותר. וכעין זה כתב הר"ן במגילה אצל חייב אדם לבסומי, עיי"ש, כן נ"ל ברור:

סימן יא הערה בענין הסגן שמכינין לו חחתיו. הנה במשנה איתא ומתקינין לו כהן אחר תחתיו, ואם מת כ"ג הסגן נכנס תחתיו וזה הדין כשמת כ"ג ביו"כ, ואפילו מת כ"ג אחר יו"כ סגן זה יש לו קדימה על כל אחיו הכהנים להתמנות כ"ג תחתיו וכתב השער המלך בשם הרא"ש דאף דדינו של כ"ג להיות גדול מאחיו בחכמה וכו', ואם בעת הזאת נתחכ כהן אחר ובעת שמת כ"ג היה האחר תכם יותר מ"מ יש לו קדימה להסגן, עכ"ל. ונ"ל לפרש טעם הדבר, דהסגן ה"ל כמו כ"ג ממש תיכף מעת אשר נתמנה לסגן הרי הוא כמו כ"ג בעצמו, וכמו דאמרינן דבשעת התמנות כ"ג צריך הוא להיות גדול מאחיו בכל דבר, ואם נתחכם באותו זמן כהן אחר האם יעלה על הדעת שיעבירו את הכ"ג ונקח אתר היותר גדול ממנו, בודאי לא, דכיון דבעת התמנותו היה גדול כבר זכה לעולם, כן עם הסגן ג"כ הדין כך ופשוט. אכן מסופק בשער המלך דאם מת כ"ג ויש לו בן, ובן יש לו ג"כ קדימה מד"ת, כמו שכתוב בתורה והכהן המשיח תחתיו מבניו, והכי פסק הרמב"ם בכלי המקדש, למי יש לו קדימה, אם להבן או להסגן, והניח בצ"ע ובספקא דדינא. ול"נ פשוט שהסגן זכה כמו שאמרתי דהרי הוא כ"ג ממש וכבר הוא כ"ג ואיך יבוא הבן לזכות מתורת ירושה, דה"ל כמו שנתן אביו בחייו כל ממונו לאתר, האם יבוא הבן לירש, בתמיה ? אף כאן ב"ד מינו אותו לסגן וכבר הוא כ"ג, כן נ"ל. מ"מ יש לדקדק למה לא מינו באמת את בנו לסגן, ואם ימות כ"ג יזכה מד"ת מצד שני חזקות, בן וסגן, ולא ליתו אח"כ לאינצויי, דחזינן דהרבה תקנות תקנו חז"ל מדרכי שלום, ובפרט לשער המלך ה"ל ג"כ ספקא דדינא, וכ"ת ה"נ הלא זאת לא מצינו, וכ"ת במשנה סתמא קתני ובנו בכלל, ליתא, הלא נפקא מינה טובא לדינא, וכל כי האי מלתא ה"ל לפרושי, שלסגן ג"כ דין קדימה לבן אם הוא יותר ראוי לכהן אחר, כמו שיש לו קדימה לאחרים במיתת כ"ג בעת דליכא סגן, בשלמא לר' יהודה דס"ל דאפילו אשה אחרת מתקינין דחייש למיתה לא קשיא, דאיכא למימר כיון דחייש למיתה אפילו בחד, ואם ימות אביו יהא בנו אונן, ומוטב שיתמנה אחר, ואף אם נאמר כיון שהוא מוכן להיות כ"ג אינו חל עליו אנינות, כמו שיתבאר מזה עוד לקמן, מ"מ מי לא מיטרד, כמו דאיתא בגמרא אליבא דר' יהודה לענין אם מתה אשתו, וקאמרה הגמרא (יומא דף י"ד) נהי דאנינות לא חייל עליה אטרודי מי לא מיטריד, עכ"ל הגמרא, ונהי דרש"י פירש שם דקאי לענין אכילת קדשים דבעינן שמחה גדולה דכתיב למשתה, ונראה ודאי דכל שכן לעבודת יום כפור דצריך להקביל פני השכינה ואין השכינה שורה אלא מתוך שמחה, דודאי צריך להיות בשמחה, ונהי דר' יהודה סבירא ליה באמת לדינא דאם מתה אשתו ביו"כ עובד עבודה ולא חייש דלמא אחי למיכל כיון דיום כפור הוא, דדוקא בכל השנה כולה גזר כדאיתא שם בגמרא, מ"מ בודאי מוטב למנות אתר ולא בנו שלא יהיה מוטרד, מ"מ באם קרה שמתה אשתו עובד עבודה, כיון דאין לנו עצה אחרת, אבל לתקן לכתחלה תקנה כל מה דאפשר צריך לעשות שלא יבוא לידי טרדא, כן נ"ל ברור, אבל לרבנן דלא חיישי למיתה אלא מתקינין כהן אחר שאם יטמא כ"ג, למה באמת לא מהדרינן שהבן יתמנה ויהיה לו קדימה כדאמרן ? ונ"ל לפרש, דאיתא בגמרא שם דעבדינן לכ"ג צרה כדי שיזדרז טפי ולא יבוא לידי טומאה, אכן בכל אדם מתקנא חוץ מבנו, ולא יהיה זריז לכן לא ראו חכמים לתקן תקנה זו, כן נ"ל ברור. מ"מ אני מסופק אפילו לרבנן דלא חיישי למיתה, ואף דבן אין ממנין לסגן כמו שביארתי, אבל זאת מסופק אני אם ממנין אחיו לסגן, ונראה ודאי דמותר אליבהו, ואם אירע שמת אחיו הכ"ג ביו"כ, א"כ אנינות וכ"ג חלין עליו בבת אחת, ויש להסתפק מי קדים, דכ"ה אנינות דוחה אותו מעבודה וכ"ג דוחה אנינות, וכאן ששניהם חלין בבת אחת מי דוחה את מי ? ונ"ל כמו שפירשתי לעיל דבעת אשר נעשה סגן תיכף חלה עליו קדושת כ"ג ע"י התמנות שלו, ותיכף דין כ"ג יש לו לזה אם ימות הכ"ג, וה"ל כמו שחלה אנינות בעת היותו כ"ג, ועוד דאי אפשר שקודם מיתה בעת אשר הוא גוסס ג"כ אינו ראוי לעבודה ואי אפשר לצמצם, מ"מ קדושת כ"ג קודמת, כנ"ל. ובשביל זה הטעם נ"ל דדינו של כ"ג הוא עפ"י הרמב"ם כמו שפסק בכלי המקדש שיתמנה עפ"י ב"ד של שבעים ואחד, ולתוס' עפ"י הירושלמי עפ"י מלך ואחיו הכהנים, סגן זה נ"ל דמתמנה ג"כ כדין כ"ג לכל מר ומר כדאית ליה, דאי לא תימא הכי, אם מת כ"ג ונכנס זה לשמש תחתיו ביו"כ דאינה כשרה אלא בכ"ג, והדיוט העובד ככ"ג חייב מיתה, כמו שהוכיח בשער המלך מגמרא דיבמות דמוקי ליה דחייב שתים בשחיטת פרו של כ"ג אליבא דמ"ד דדוקא בכ"ג הוא, א"כ איך יעבוד ? אלא ודאי דממנין אותו ככ"ג עפ"י ב"ד של שבעים ואחד או עפ"י המלך ואחיו הכהנים כדאמרן, כן נ"ל ברור. ובשביל זה נ"ל פסק הרמב"ם כהתוספתא דהכ"ג ממנין עפ"י ב"ד של שבעים ואחד ולא כהתוס' יומא (דף י"ב ע"ב) דעפ"י הירושלמי דממנין את הכ"ג עפ"י מלך ואחיו הכהנים כדאמרן, משום דאיתא בריש יומא מפרישין כ"ג מביתו ומתקינין לו כהן אחר תחתיו, מסרו זקנים