גחלי אש לא

דעות, ולמאירי דעה שלישית, דאפילו בגדי כהונה אינם משתנים לקרבן צבור כי אם לקרבן יחיד, וכש"כ הקרבנות בעצמן. דעה רביעית היא דעת התוס' דדוקא כ"ג שגדול בתורה מותר לו להתנדב בגדי כהונה אבל לא אחר. דעה חמישית היא לפירוש רש"י בפירוש ראשון אפילו כ"ג לא יכול להתנדב בגדי כהונה אלא לעבודת צבור שאינה צריכה כ"כ כגון הוצאת הכף והמחתה שאינו אלא לפנות מקום. ונ"ל דה"ה לתרומת הדשן, שצריכה ג"כ בגדי כהונה אבל אינה ג"כ אלא לפנות מקום מותר להתנדב, או להוצאת דשון מזבח הפנימי, והמנורה, ולהרמת הדשן דכולא חדא טעמא נינהו. דעה ששית היא הפירוש השני של רש"י דדוקא קריאת הפרשה דאינה אלא צורך עבודה ולא עבודה ממש סותר, אבל לשום עבודה אחרת לא. ובשומרי ספיחים פסק גם הרמב"ם והרע"ב כרבנן שאסור להתנדב חנם מפני שחביבה וטעם הדבר אי משום דבאין פעם אחת בשנה כפירוש התוס' ועוד כיון שיש להם בע"כ חלק בהם לא מהני מה שב"ד אומרים לו דדלמא לא ימסרם יפה. ונ"ל דאפשר עוד לומר דר"ה דס"ל דביו"כ דוקא לעבודת יחיד מותר לכ"ג אבל לא לקרבנות צבור, דלעולם ס"ל לר"ה דבכל השנה כולה מותר לו ליחיד להתנדב אף קרבן ציבור וכש"כ בגדי כהונה, אבל ביו"כ אסור כדעת התוס' כיון דבא פעם אחת בשנה חביבה ליה ודלמא לא ימסרם יפה, ועוד דילמא הצבור לא ניחא להו כמו שפירש לעיל במשנה למלך כיון דעבודת יו"כ חביבה להן לישראל מאוד וכפרתו כולה תלויה בה לא ניחא להו שיביאו ממעות כ"ג, כן נ"ל. ונ"ל לפרש הסברא של רבוואתא ז"ל, כמו דהרמב"ם ס"ל דאף קרבנות מותר ליחיד להתנדב ולאו דוקא בגדי כהונה, ולפירוש הירושלמי בתירוץ ראשון דס"ל דוקא מכשירי קרבן כגון בגדי כהונה ועצים אבל לא בגופו של קרבן, ולשאר רבוואתא דס"ל דאף בגדי כהונה אינן משתנין מקרבן יחיד לשל צבור כמו דעת המאירי כמו דס"ל הכי ודעת רש"י שהבאתי לעיל. ונ"ל דבהא פליגי, דאיתא ביומא (דף ל"ב ע"א), מה לבישה טעון קדוש אף פשיטה טעון קדוש, דהקשו בתוס' בשם ר"ת והא לבישה גופא בק"ו אתיא כמו דאיתא שם ומה במקום שאין טעון טבילה טעון קידוש, מקום שטעון טבילה אינו דין שטעון קידוש, ובעיא היא בזבחים (דף כ"א ע"א) למ"ד בתר למד אזלינן אי דבר הבא בק"ו חוזר ומלמד בהיקש בקדשים, וכן כתוב בתוס' ישנים שם וז"ל פירש בקונטרס כדאמר בק"ו דלבישה טעון קידוש, ואין נראה לרבינו שמואל דדבר הלמד בק"ו אינו חוזר ומלמד בהיקש, אלא ה"פ מה לבישה של שחרית טעון קידוש מקרא וכו' אבל אי הוה למד בק"ו אפילו בגדי כהונה שאינן קרבן ממש דין קדשים יש להם שאינו למד בק"ו וחוזר ומלמד בהיקש, אבל ר"ת ז"ל חירץ דכל אותם שאומר שם בתלמוד זבחים (דף נ') אינו אלא בקדשים ממש דוקא ולא בבגדי קודש, עכ"ל. ומעתה אומר אני דבהא פליגי רבוואתא ז"ל, דאותו דס"ל שבגדי כהונה דין קרבן יש להן ולא יכול למוסרם לצבור כמו קרבן ממש, ס"ל כרבינו שמואל דלענין ק"ו שיחזור וילמוד בהיקש ג"כ דין קרבן יש להם, אבל שאר רבוואתא ס"ל כר"ת שבגדי כהונה אינן קרבן, לענין למד ה"ה דאינן קרבן ויכולים היחידים למסרם לצבור ושפיר דמי, אבל קרבנות ממש אין משתנים משל יחיד לשל צבור. כן נ"ל לפרש בעזהש"י וא"ש:

עוד אפשר לומר דר"ה דס"ל דדוקא עבודת יחיד עובד ולא עבודת צבור בהכתונת דעשתה לו אמו, ס"ל בהיפך דלעולם כל השנה כולה בודאי אין יחיד מתנדב משלו שישתנה קרבן יחיד לשל צבור כדס"ל לרבנן דאסור לשמור חנם שלא יהיה קרבן צבור בא משל יחיד אבל ביו"כ כיון דפר כ"ג ג"כ בא משלו מ"מ מתכפרין בו הכהנים, דרחמנא הפקיר מעותיו לגבי אחיו הכהנים שיתכפרו בו, וכש"כ שאם נותן להם לישראל משלו ס"ד אמינא בודאי יתכפרו, קמ"ל ר"ה דליתא, דכמו בכל השנה כולה אין קרבן יחיד משתנה לשל צבור, אף כאן כן דדוקא עבודת יחיד מותר לעשות בהם אבל לא קרבן צבור, כן נ"ל:

מיהו יש לדקדק מהמשנה הזאת בעצמה דאיתא שם ביומא (דף ל"ו ע"ב) דבגדי כ"ג ביו"כ היו בל' מנה ואם רצה להוסיף מוסיף משלו, א"כ חזינן שמוסיף משלו ומסרם לצבור ועובד בהם עבודת צבור של כל היום, וצ"ל דדוקא אם הצבור נתנו כל המעות מתרומת הלשכה אף שמוסיף משלו אין בכך כלום כיון דעיקר החיוב בא משל צבור, אבל אם נתן הכל משלו אסור, ומזה ראיה לרב הונא דמתניתין נמי דיקא כותיה דתנא אם רצה להוסיף מוסיף משלו, ומשמע אבל אם נתן הכל לאו כל כמינה לתת משלו מיחיד לקרבן צבור, וראיה לרב הונא שדוקא עבודת יחיד עושה ולא קרבן צבור, ולפ"ז יקשה על אותן דס"ל דמותר להתנדב לקרבן צבור כמו שמפורש בהרמב"ם שהבאתי לעיל, דכתב ויחיד שהתנדב בגד מבגדי כהונה מוסרם לצבור ומותר, א"כ למה נקיט אם ירצה מוסיף משלו ה"ל לאשמועינן רבותא יותר דיכול להתנדב הכל, וי"ל דאינהו יפרשו המשנה בדרך אחר שעד ל' מנה מחוייב הצבור לחת, זאת עיקר הרבותא, אבל באמת אם התנדב הכל שפיר דמי ותבוא עליו ברכה. או זאת קמ"ל כיון דהחיוב על של צבור בל' מנה ולא יתנה הסיפא שיוכל להוסיף, ה"א דשעור חכמים כך הוא ואסור לו להוסיף דרחמנא חסה על ממונן של ישראל ואסור להוציא יותר מן הדין, קמ"ל דבשביל כבוד עבודת יו"כ יוכל להוסיף כל מה שחפץ ואין שיעור למעלה. והכי תניא בברייתא דאמו של ר' ישמעאל בן פאבי עשתה לו כתונת של מאה מנה, ושל ר"א בן חרסום שעשתה לו אמו כתונת משתי רבוא, ומה התם דלעבודת יחיד מותר לעבודת צבור כ"ש דמותר, כן נ"ל:

ובתוס' ישנים הסכים לפירוש הראשון של רש"י דעבודת יחיד משמע הוצאת הכף והמחתה, וכתבו והא דקתני במשנה אלו משל צבור היינו אם הוא אינו רוצה אבל אם רוצה עושה משלו לכבוד ולתפארת, עכ"ל. ונמצא לפ"ז המשנה לצדדין קתני מה דמסיים אלו משל צבור ואם רצה להוסיף כלומר דבשל שחרית דוקא להוסיף מותר אבל שיהיה כולו, משלו אסור, ובשל ערבית להוצאת כף ומחתה אפילו כולו שלו מותר, ולפ"ז הפירוש כיון דאיתא בגמרא דכ"ע מיהא של שחרית עדיפא ולמדנו מהקרא זאת ולבשו בגדים אחרים. ורש"י פירש עוד הטעם לפי שעבודה הראשונה חשובה ומכפרת וזו אינו אלא לפנות מקום לפיכך שינה הכתוב בבגדים לפחות, עכ"ל. ואם עשתה לו אמו לשל ערבית של מאה מנה או של שתי רבוא כדאיתא בגמרא צ"ל בע"כ שהוסיפו ג"כ לשל