גחלי אש כט

בגמר העבודה ולא ישהם עליהם אחר העבודה כהרף עין, משמע דמיד שהיו יכולין לפושטן היו מחוייבין לפושטן, א"כ ש"מ בגדי כהונה לא ניתנו ליהנות בהן, ושמא י"ל דרב תנא הוא ופליג על הך ברייתא, עכ"ל. ול"נ דאין צריך לומר שפליג אלא סברא היא, כיון דאי אפשר תיכף ומיד לפשוט מעליו את בגדי הכהונה בגמר עבודה במקום קדוש כזה שישאר ערום, וגם שישא עמו בגדי חול למזבח להחליפם תיכף זה דבר שאי אפשר, סברא הוא שמותרין תמיד כדפירשנו לשאר רבוותא, וגם לב ב"ד מתנה עליהן, ורש"י כתב לרווחא דמילתא כיון שדבר שאי אפשר, לכן מותרין לגמרי, דכל היכא דאפשר לתרץ לא אמרינן תנא הוא ופליג. כן נ"ל בעה"י:

סימן ט הערה בדברי מל"מ בענין בגדי הבד המל"מ בהלכות כלי המקדש פ"ת כתב וז"ל אע"ג דאבנט דוקא נשתנה, דאבנט שהיה לובש עם בגדי כהונה בבגדי זהב היה של כלאים, ואבנט זה של בגדי לבן היה של פשתן, אבל כתונת ומכנסים ומצנפת אין הפרש ביניהם בין בגדי זהב לבגדי לבן מ"מ צריך שיהיו בגדי לבן אלו מיוחדים ליום הצום, ולא מהני הבגדים שלובש כל השנה כולה, אע"פ שהן שוין בעשייתן. גדולה מזו כתב רבינו לקמן דארבעה בגדי לבן שעובד בהם ביום הצום אינו עובד בהם פעם שניה לעולם, וכש"כ וק"ו שבגדים שעובד בהן כל השנה אינו עובד בהם ביום הצום בעבודה הצריכה בגדי לבן, וזה פשוט, עכ"ל. אעפ"י שהדין דין אמת דבודאי צריך חדשים כמו שאבאר בזה לקמן, מ"מ נ"ל דהק"ו הזה פריכא הוא, דאיתא במגילה (דף כ"ו) מכרו ספרים לוקחין תורה אבל אם מכרו תורה לא יקחו ספרים מפני שמעלין בקודש ואין מורידין, ואיבעיא להו שם אם מותר למכור ס"ת ישן ליקח חדש בו, כיון דלא מעלי אסור או דלמא כיון דליכא עלויא אחרינא שפיר דמי, ולא נפשטא האבעיא, מ"מ פסקו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש כר"ג דס"ל שאין מוכרין ס"ת ישן ליקח בו חדש, א"כ לפ"ז ליכא ק"ו דנוכל לומר דבגדי כ"ג של כל השנה כולה מותר לשמש בהן לפני ולפנים כיון שמעלין בקודש א"כ מותר להעלותן, אבל בגדים ישנים של יו"כ העבר אסור דומיא דס"ת ישן שאסור ליקח בו חדש דאין מעלין, ודלמא גם כאן דהתורה צוחה על יו"כ דוקא להעלות הבגדים אבל בבגדים ישנים של יו"כ העבר דאין בהם העלאה אסור, ומשום זה באה גזה"כ והניחם שם שלא ישמש בהן עוד ביו"כ אחר דודאי אסור, אבל כאן עוד לא שמשו בהם ביו"כ והיום מעלה אותן לקדושה יתרה מותר להעלותן, אבל מ"מ הדין דין אמת ולא מטעמיה, אלא כיון שאמרה תורה ופשט ולבש את בגדיו כלומר בגדים אחרים המיוחדין לעבודת כל השנה בשעה שמשנה לעבודת חוץ, איך יעלה על הדעת שיפשוט את בגדי בד אלו של לפני ולפנים וילבשם עור הפעם הן בעצמן, כיון דהתורה קראה לראשונים בגדי בד ולשניים את בגדיו ויהיו אלה בגדי בד בעצמן, ועוד כיון שצריך להחליף מבגדי לבן לבגדי זהב א"כ עשה בהם מקודם עבודה של לפני ולפנים ואח"כ יעבוד בהן עבודת ההיכל א"כ בודאי יהיה הורדה מקדושה חמורה לקדושה קלה, וזאת אי אפשר, אלא ודאי שצריך חדשים, וברור בעזה"י:

עוד תמה המל"מ דבגמרא איתא דכ"ע דשחר עדיפי כלומר יקרים יותר משל ערבית והרמב"ם השמיטה ונראה כיון דבגמרא מצינו דבשל ערבית עשו כתונת של מאה מנה, משמע דנדחה זאת דמעשה רב דאלת"ה היה צריך לומר דעשו גם לשל שחר יקדים יותר אלא ודאי דאינה הלכה יע"ש:

עוד מענין זה. ביומא (דף ל"ה ע"ב) איתא, אחר שכלתה עבודת צבור כהן שעשתה לו אמו כתונת לובשה ועובד בה עבודת יחיד. אמרו עליו על רבי ישמעאל בן פאבי שעשתה לו אמו כתונת של מאה מנה, אמרו עליו על ר"ע בן חרסום שעשתה. לו אמו כתונת משני רבוא. נ"ל לפרש למה עשתה לו אמו דוקא את הכתונת ולא הוא בעצמו ולא אחר, דאיתא שם ביומא (דף מ"ז ע"א) שבעה בנים היו לה לקמחית וכולן שמשו בכהונה גדולה, אמרו לה חכמים מה עשית שזכית לכך, אמרה להם מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי, ודרשו עליה כדאיתא ברבה אחרי מות, ובירושלמי הוריות כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה דבשכר שהיתה צנועה והיתה פנימה זכתה שבניה ילבשו בגדי כ"ג ממשבצות, הרי שצניעות אמו גרמה, לכן עשתה היא, כלומר להראות שהיא גרמה, ובשביל זה נ"ל הא דאיתא במכות שאמותיהן של כ"ג היו נותנין מים ומזון לרוצחים בשגגה שלא יתפללו על בניהם שימותו, ג"כ הוא בשביל הטעם הזה, כיון שהיא גרמה, ואם ימות בנה יהיה הלעז עליה לכן נתנו להם, וכן נראה דמות דיוקנו של אמו אצל יוסף כדאיתא ברבה פ' ויחי, כלומר כיון שצניעות אמו שיהיה יוסף הצדיק לכן באתה היא. כן נ"ל:

עוד מענין זה הערה בירושלמי. בירושלמי יומא (פרק ז') איתא בשם ר' יוחנן דשחיטה רצה עובדה בבגדי זהב רצה עובדה בבגדי לבן ע"כ. וקשה לי א"כ לר' יוחנן הלא הקבלה צריכה להיות דוקא בבגדי זהב ואם לאו הוה מחוסר בגדים ועבודת קבלה מחוסר בגדים חייב מיחה, והקבלה צריך להיות תיכף אחר השחיטה בבגדי זהב וא"כ צריך שיפשוט את בגדי הלבן וילבש בגדי זהב א"כ נפישי להו טבילות וקדושין ואנן חמש טבילות ועשרה קדושין גמירי לן ולא יותר. ונ"ל דמכאן למדנו דין חדש, דאם מוסיף קדושין דגמרינן מקרא בעת שיחליף את הבגדים צריך לקדש שתי פעמים וחלוק עבודות הן מהלממ"ס דצריך עכ"פ להחליף חמש פעמים ואם יותר אין בכך כלום, ובגדי כהונה מותר ליהנות בהן אפילו שלא בשעת עבודה, תדע דהרי קריאת פרשה ג"כ אינה עבודה וקורא בבגדי כהונה כדאמרינן שם בגמרא, וכיון דשחיטה לאו עבודה וכשרה בזר מותר ג"כ לעבוד בבגדי בד אבל בשאר עבודות החיצונות באמת יש בהן חיסור בגדים כנ"ל. וכן איתא בירושלמי אצל קריאת כ"ג אם רצה קורא בבגדי זהב אם רצה קורא בבגדי בוץ, פירוש משום דקריאת פרשה אינה עבודה מותר לעשותה באיזה בגדים שחפץ, אבל זאת שהיא עבודה אסור