גחלי אש כח

כך היה צריך לומר, הלא אם יצא כהן סופג את הארבעים, דמה לי כ"ג ומה לי כהן הדיוט, אלא כך נ"ל, דכהן הדיוט פשיטא שסופג, דאפילו במקדש שלא בשעת עבודה ג"כ סופג כמו שפסק הרמב"ם, אלא אפילו כ"ג דמותר לו כל היום במקדש בין בשעת עבודה ובין שלא בשעת עבודה, מ"מ אם יצא מחוץ להר הבית בודאי סופג ארבעים. ואיה מצינו זאת אלא ודאי דהמדרש למד זאת מהתוספתא דגרים כ"ג שיצא למדינה חייב ולא כמו שהגיה השאגת אריה דצ"ל בגדי כהונה ובגדי כ"ג, דליתא כמו שכתבתי, כנ"ל ברור. ועל אותה תוספתא סמך הרמב"ם שפסק דוקא בכהן הדיוט, ע"כ:

עוד כתב השאגת אריה, דלהטעם שפירש משום הואיל דאילו מקלע ליה עבודה מותר אפילו שלא בשעת עבודה, נ"מ אם לובש בגדי כהונה בליל שבת ויו"ט, דקיל"ן בפ"ב דשבת (דף כ"ד) עולת שבת בשבתו ולא עולת חחול בשבת ולא עולת חול ביו"ט, ואין אברים ופדרים של ע"ש ועיו"ט קרבין בשבת ויו"ט, דלה"ט קמאי משום דאשתרי שרי ללבוש בגדי כהונה בלילי שבת ויו"ט, ולה"ט אסור ולוקה, דהא ליכא למימר הואיל ומקלע ליה עבודה, דהא אין שום עבודה בלילי שבת ויו"ט שדותה אותם, עכ"ל. וכן בתוס' מנחות מסופק ג"כ אי לילה דימה למדינה, כלומר כיון דבלילה אין שום עבודה, דומה למדינה, דגם שם אין עבודה. ולהשאגת אריה פשיטא ליה דגבי בגדי כהונה בשעה שאינו ראוי לעבודה, כגון בלילה דליכא למימר הואיל, אסור ללובשן כמקדש. ואני תמה ע"ז, דהאיכא תרומת הדשן דצריכה בגדי כהונה כדאיתא ביומא (דף כ"ג ע"ב) בהרמה ד"ה ס"ל דעבודה היא, ואיתא עוד ביומא (דף כ' ע"ב) דפירש ר' יוחנן מדכתיב כל הלילה איני יודע שהוא עד הבוקר, ופירש"י ז"ל הילכך דכל הלילה כשר להרמה קבעו חכמים זמנה הכל לפי השעה כו', מ"מ ראינו בפירוש דיש עבודה דכשרה כל הלילה, ואית בה משום הואיל אפילו בשבת ויו"ט דהעבודה הזאת של תרומת הדשן והגחלים שישנו שם מאברי העולה דוחין שבת ויו"ט, א"כ יש כאן משום הואיל, ובודאי דצריך לקחת בתרומת הדשן גחלים מאברי העולה ואי אפשר שלא יכבה ודוחה שבת, א"כ בודאי שעבודה גמורה היא. וכן הדין בשתי המערכות של אש אי בעי עביד ביממא ואי בעי עביד בליליא, והוא ג"כ עבודה וצריכה בגדי כהונה ודוחה שבת ויו"ט ויש בה משום הואיל ואינה צריכה פייס דמי שזכה בתרומת הדשן הוא היה מסדרן. ואפילו תאמר כיון שלא היה עוד פייס לא יכול לעשות זאת, מ"מ בודאי כל זה מדרבנן הוא, אבל אם עבד שלא בפייס עביד, וחמצן מקרי מ"מ מן התורה לפי סברת השאגת אריה איך ילקה הלא הואיל וחזי לתרומת הדשן אם יזכה בפייס הואיל קרינן ביה ואינו לוקה. כן נ"ל ברור בעזה"י:

תמצית כל הדברים אשר בררנו פה להלכה, נ"ל דגם הרמב"ם מודה לשאגת אריה בזה דדחית הל"ת של כלאים בבגדי כהונה לא שוה לשאר הדחיות, דע"כ לא יחלוק הרמב"ם על כל הקושיות שמביא שם השאגת אריה מהגמרא, וכולן פוסק הוא ז"ל להלכה כל אחד במקומו, ומה שכתב דוקא בעידן עבודה לישנא דגמ' בערכין נקיט, אבל באמת כל שהוא לצרכי עבודה כגון לפייס בד' בגדים או לתקוני גברא כגון בחטאת העוף טל הספק צריך ללבוש בגדי כהונה, וכן שאר ההלכות דמקשה מהם השאגת אריה להרמב"ם כגון אברי חטאת שנתערבו באברי עולה, וכן שנתערבו באברין בעלי מומין, ודם תמימים בדם בעלי מומים או מתן א' במתן ד', כיון דהוא לתקוני קדשי שמים שלא ישרפו או שלא ישפכו לאמה מותר ללבוש את בגדי הכהונה, כי צורך עבודה אמרה רחמנא וגם הם צורך, לא נחלקו אלא בשלא לצורך כלל, כגון בכהן הדיוט שאינו בית אב שלו ואינו משמר שלו, ולא חזי הפעם לעבודה אלא דילמא יטמאו אתיו הכהנים, אסור לו ללבוש את בגדי הכהונה ולוקה משום כלאים, אבל לשאגת אריה אינו לוקה אי משום דהותרה, אי משום הואיל, אולי יטמאו אתיו הכהנים חזי ליה, גם עתה פטור, ואפילו בלילי שבת ויו"ט, אפילו אי לא אמרינן הואיל, לא לקה, כמו שהבאתי ע"ז ראיה לעיל דמותר להיות לבוש בגדי כהונה להיות עומד ומצפה לתרומת הדשן, ומה לי תיכף קודם פייס ומה לי שעה מקודם, כיון דכל הלילה ראוי לכך, ולובש ג"כ כל הד' בגדים קודם פייס כדברי שאגת אריה וכפשטות הגמרא, מיהא כ"ג כיון שהוא כבן בית ותמיד ראוי לעבודה מותר לו אפילו להרמב"ם להיות לבוש בגדי כהונה גדולה של כלאים, כיון שתמיד ראוי לעבודה. וכן נראה לי ברור, דאין צורך להגיה בתוספתא כמו שהגיה השאגת אריה, אלא כפשטא בגדי כהונה ובגדי כ"ג אין בהן משום כלאים, בגדי כ"ג שיצאו למדינה חייב, במקדש בין לשרת בין שלא לשרת פטור, ופירושא הוא כך, ברישא כללא כייל, דאין בשניהם דין כלאים, כלומר בבגדי כ"ג במקדש לעולם אין בהם משום כלאים, ובגדי כ"ה דוקא בשעת עבודה או דצריך לעבודה לפייס או לתקוני גברא או קרבן, ג"כ אין בהם משום כלאים,, וסיפא מפרש דבבגדי כ"ג ליכא חיובא כלל כי אם בשיצא למדינה, ובמקדש בין לשרת בין שלא לשרת פטור והוא דוקא בכ"ג, ומינה דבכהן הדיוט שלא בשעת עבודה כגון דאינו בית אב שלו ואין המשמר שלו ואינו צורך קרבן כלל ולבש בגדי כהונה, דלוקה אף במקדש משום כלאים:

ודעת המאירי נראה דפסק כרב אשי דבגדי כהונה קשים הם, וכתב מפני שבגדי כהונה קשים הם, הואיל ותושן כפול ששה, והרי הם כלבד קשה העשוי בנרש שהתירוהו, דלא נאסרה אלא העלאה שיש בה חימום או הנאה לגוף, עכ"ל. ורש"י ז"ל סותר את עצמו, דביומא פירש רש"י דקשין שרי בין להצעה ובין להעלאה, ובפ"ק דביצה כתב להיפוך גבי דקשין שרי דהיינו דוקא לישיבה, וכן פירש בהדיא גבי נמטא דנרש דהיינו דוקא לישיבה, וכתב ע"ז הבאר שבע בפ"ק דתמיד ולכן אין דעתו של רש"י ז"ל ידוע לנו עד שיבוא מורה צדק, ובעל המאור יש לו בזה שיטה אחרת בפ"ק דביצה, דכי אמרינן דבגד"כ מותרין משום דקשים הם היינו דוקא באבנט שהיה קשה מפני שהיו חוגרים בו מתניהם וכלאים של פרתי כהונה אינו אלא באבנט דכ"ה ליכא גביה כלאים אלא באבנט ודאמרינן בערכין דאשתרי כלאים לגבייה גם אם קשין הן לא צריכין היתר דמותרין ועומדין היינו לגבי כ"ג בשאר בגדים כגון תוא"פ שהם רכים לפי שעשויין ללבישה. וכתב עוד הבאר שבע דרב דאמר בקידושין כתנות אין בהם מעילה לפי שלא ניתנה תורה למלאכי השרת, ופירש"י שיהיו הכהנים זריזים כמלאכים לפושטן