גחלי אש כז

שם בגמרא מי מקבל, שוחט מקבל, דאי אמרת זורק מקבל אגב חביבותיה לא מקבל ליה לכולא דם, או דילמא זורק מקבל דאי אמרת שוחט מקבל זימנין דשחיט זר, ע"כ פשיטא ליה להגמרא כיון דצריך לקבל כל הדם ותיכף בשעת שחיטה דם הנפש יורד ושותת ואין שהות, צריך לקבל או שוחט או זורק, בשלמא אי אמרינן דבשעת הפייס היו לבושין כל הד' בגדים וגם האבנט של כלאים, שפיר אמרינן זימנין דשחיט זר ואתיא לידי תקלה דזר ששימש במיתה, אבל אי אמרינן כמו שחפץ שם לומר השאגת אריה בלא אבנט היה לבוש מה לי זר מה לי כהן, דגם כהן השוחט אם לא היה לבוש אבנט ויקבל הדם ג"כ חייב מיתה משום איסור בגדים כמו שכתבתי לעיל וכי תימא דהאבנט יוכל ללבוש בקל, ליתא, כמו דאיתא בירושלמי פרק בא לו ופסקו הרמב"ם דא"ר לוי האבנט היה ארכו ל"ב אמה והיה עוקמו מכאן ומכאן, ורוחב אדם אמה היא וצריך ל"ב פעמים לחתול על בשרו שיהא כמדחו שלא יהיו מרושלין אלא לכבוד ולתפארת, א"כ ישהה זמן הרבה ויזוב דם הנפש לארץ ולא יוכל לקבל כל הדם, אלא ודאי דהיה לבוש גם האבנט דבגדי כהונה מותרין הם במקדש כדעת הראב"ד ותוס' ישנים, לכן שפיר אמרינן דזר יפוק מניה חורבא אבל כהן לא יפוק מניה חורבא, כנ"ל ברור. ואין צריך למה שכתב השאגת אריה דסתם בגדים ד' הן והאבנט בכלל וכפי שכתבתי לא מן הסתם הוא זה אלא מוכרח. כנ"ל ברור בעזה"י:

ובהגהות לשאגת אריה מביא ג"כ ראיה לפסק הראב"ד, בשם הגאון ר' יעקב מאיר נ"ע, מן הירושלמי מן ההלכה שאנו עוסקין בה דכ"ג בעת קריאת הפרשה ר' יוסי בשם ר' יוחנן אומר רצה עובד בבגדי זהב רצה עובד בבגדי לבן, הרי ברצה תליא מילתא, ולדעת הרמב"ם למה נתיר לו ללבוש כלאים בחנם, ודחה זאת הראיה בהגהות שם וכתב אך י"ל דבאמת גם הרמב"ם לא קאמר אלא היכא שלובשם שלא לצורך כלל, עכ"ל, הראיה באמת טובה היא, ומה שדחה אינו כלום, דודאי הקריאה אין בה עבודה כלל, ואפילו אם נאמר שהוא מן התורה כדעת רש"י מ"מ אינה עבודה, דעבודה אינה אלא בקרבן, וזאת צורך עבודה, ולאו עבודה שידחה ל"ת דכלאים. אכן לפי שכתבתי אני למעלה דגם הרמב"ם לא אסר כלאים אלא בבגדי כהן הדיוט אבל לא בבגדי כהונה גדולה ליכא ראיה כלל מזה שקורא בבגדי זהב, דלכ"ג תמיד מותר. וכן נ"ל ברור בדעת הרמב"ם בעזה"י:

השאגת אריה נתן שלשה טעמים, למה נשתנה בגדי כהונה שמותרין אפילו שלא בשעת עבודה, ובציצית בלילה עובר על ל"ת ואינו דוחה אלא בשעת לבישתן. (א) דכלאים בבגדי כהונה שרי לגמרי דלא נתנה תורה למלאכי השרת שיהיו זריזין להפשיט עד גמר עבודה לכן שרי לגמרי, אבל כלאים בציצית אפשר להזהר שאין לובשין אלא בשעת מצותן, וכן בר חיובא שלא במקום מצוה אסור. (ב) משום דכלאים בבגדי כהונה אינו בעידנא דמיעקר לאו מקיים העשה, דמקודם לובש ואח"כ עובד העבודה, לכן לא שייך כאן הטעם דעשה דוחה ל"ת אבל בציצית כיון דבעידנא הוא, דוחה מ"ע דציצית ל"ת דכלאים, אבל אח"כ לא. (ג) מטעם הואיל, הואיל ושרי בשעת עבודה שרי ג"כ שלא בשעת עבודה כמו דאמר רבה הואיל ומיקלעי ליה אורחים חזי ליה, אף כאן אמרינן הואיל ואי מיקלע ליה בההיא שעתא לעבוד עבודה מותר לו ללבוש בגדי כהונה של כלאים, השתא נמי שרי. והנה כל הטעמים הללו יש לעיין בהם. א) מה דכתב לא ניתנה תורה למלאכי השרת, הלא השאגת אריה בעצמו כתב בסימן כ"ט דמשום זה מותר ליהנות מבגדי כהונה, כיון דלא ניתנה תורה למלאכי השרת לב ב"ד מתנה עליהן, אבל הכא כיון דבידי שמים האיסור, בע"כ צריך לפשוט את הכלאים בכל מאי דאפשר, והמוצא כלאים בבגדו פושטו ואפילו בשוק, ואין עצה ואין חכמה ואין תבונה. ב) משום דאיכא בעידנא ג"כ ליתא, כמו דאיתא בהגהות שם בשם הר"ן ז"ל דהיכא שמתעסק בקיום המצוה ומתחיל בה ואינו גומרה ואי אפשר להתקיים באופן אחר הוי שפיר בעידנא, וכן כתב הטורי אבן בעצמו שהוכיח מכלאים דבגדי כהונה היכא דאי אפשר באופן אחר שפיר הוי בעידנא. ג) מטעם הואיל, כבר דחה ז"ל הוא בעצמו דהא תינח לרבה דא"ל הואיל, אבל לר"ח דלית ליה הואיל מאי איכא למימר לכן נראה לפענ"ד כמו שכתבתי, דודאי עיקר הטעם משום לא ניתנה תורה למלאכי השרת, וסברא היא דהתורה שצותה לזכות בקרבן ולעשות מצוה, ולבא דאנשי אנשי, ובלי ספק משתלי ליה, לא אמרה תורה שלח לתקלה, אלא כיון שצותה התורה ללבוש בגדי כהונה לעבודה, בלי ספק כל זמן שהם בבית המקדש, עוסקים בעבודה קרינא בהו, דאם יטרחו ויתיגעו אחיהם הכהנים, יעזרו אלו שלא יביאו קדשי שמים לידי בזיון ונותר, וסברא טובה היא ואמת, דדרכיה דרכי נועם. עוד מביא שם בשאגת אריה התוספתא, דהובא בתוס' מנחות מסוף מסכת כלאים דתניא בגדי כהונה ובגדי כ"ג אין בהם משום כלאים, בגדי כ"ג שיצאו למדינה חייב, במקדש בין לשרת בין שלא לשרת פטור, ומגיה הוא ז"ל דבסיפא דברייתא הגירסא בגדי כהונה ובגדי כ"ג שיצאו במדינה חייב ופשוט הוא, עכ"ל, ואני אומר ותסברא דמתרצתא היא דברישא כבר אשמועינן דאין בהם משום כלאים במאי קמיירי, אי במדינה הא פשיטא שהוא חייב, אי במקדש כבר אשמעינן בסיפא. ועוד למאי דס"ל לשאגת אריה דאין חילוק בין בגדי כהן הדיוט ובין בגדי כהן גדול למה חלקו לשנים, הו"ל לומר בקצור בגדי כהונה, ואנא ידענא כשם שיש אבנט של כלאים בבגדי כהן הדיוט, כן יש כלאים בבגדי כהן גדול חוץ מאבנט היינו חושן ואפוד, ולמאי נפקא מינה צריך לאשמעינן בגדי, בגדי ? ולולא דמסתפינא נ"ל דצריך להגיה ברישא דתוספתא בגדי כהונה אין בהם משום כלאים בשעת שירות, בגדי כ"ג שיצאו למדינה חייב, במקדש בין לשרת בין שלא לשרת פטור, ועתה א"ש נמי מה שפסק הרמב"ם דבגדי כהן הדיוט כיון דצריך פייס ואינו עושה עבודה בכל שעה שירצה אסור לו ללבשן אלא בשעת עבודה כדפסק הרמב"ם, ולא צריך למימר דבמדינה חייב דאפילו במקדש חייב שלא בשעת עבודה, אבל כ"ג דהוא כבן בית ועושה תמיד העבודה בלי פייס מותר לו לשאת בגדיו כל היום ואין בהם משום כלאים כמו שפירשתי לעיל, והמדרש בפרשת חקת גם הוא מסייעני, דאיתא שם והלא אם יצא כ"ג חוץ להר הבית סופג את הארבעים, וקשיא לי למה נקיט כ"ג, אף דמעשה דהיה שם שאהרן הלך להר ההר בבגדי כ"ג וכ"ג היה, מ"מ