גחלי אש כד

סימן ו פירוש על מדרש שבני אהרן מתו ע"י שהיו מחוסרי בגדים במדרש איתא שבני אהרן מתו על ידי שהיו מחוסרי בגדים וכתיב בהם מיתה, ומה היה, חסרון מעיל שכתוב בו מיתה שנאמר והיה על אהרן לשרת ונשמע קולו וגו' ולא ימות. והקשה בתשובות הרא"ש והלא כהנים הדיוטים אינם משמשים כי אם בד' בגדים ואין בתוכם מעיל, ואיך שייך לומר שמתו בשביל שהיו חסרים מעיל ? ונדחק מאד לישבו. והידי משה בשם הראב"ד תירץ שכהנים הדיוטים בעת משיחתם דינם ככהנים גדולים, ועיי"ש מה שתירץ הוא, וכל זה הוא דוחק גדול, ונ"ל לתרץ עפ"י מה דאיתא שם ברבה ועוד מן הדא, ואל משה אמר עלה אל ה' מלמד שהיו משה ואהרן הולכין תחלה, ונדב ואביהוא אחריהם, וכל ישראל אחריהם, ואומרים מתי ימותו ב' זקנים הללו ואנו נוהגין שררה טל הצבור, ר' יודן בשם ר' איביא אמר בפיהם דברו זה לזה, ר' פנחס אמר בלבם הרהרו. והנה איתא בזבחים (דף פ"ת ע"ב) ובערכין דף ט"ז) מעיל מכפר על לשון הרע, מנין אמר ר' חנינא יבוא דבר שבקול ויכפר על קול, ומקשה הלא קטורת ג"כ מכפר על לשון הרע, ומתרץ בגמרא בפרהסיא דהוי דבר שבקול זגי המעיל שיש להן קול מכפרין, בצנעא דהוי דבר שבחשאי, קטורת מכפרת דהוי ג"כ דבר שבחשאי, כלומר שבהקטורת פרשו העם, עיי"ש. ואיתא במכות ההורג כ"ג אינו יוצא משם (מערי מקלט) לעולם, ופירש בפרשת דרכים משום דחטא במכפר משום זה אין לו כפרה. ואיתא עוד במדרש, לשון הרע הורגת שלשה, מי שאומר עלי, והאומרו, והמקבל. ועתה א"ש, ר' יוחנן דס"ל דחסרי מעיל היו ס"ל כר' יודן שאמרו בפיהם, א"כ הו"ל רול רע אין להן תקנה אלא בזגי המעיל שמכפר על קי', אכן במד"א אילו אמרו לשון הרע על אחר, אבל כאן שאמרו על הכהן הגדול בעצמו, על אהרן שהיה כ"ג, וכן משה היה כ"ג כדאיתא בזבחים, וה"ל כאלו הורג כ"ג שחטא במכפר לכן אין להם תקנה, וכך פירושו מה היו חסרים מעיל, דכתיב ונשמע קולו וגו' כלומר חסרי כפרה של המעיל. ואליבא דר' פנחס דס"ל דבלבם הרהרו, חפצו לתקן להקטיר קטורת, אכן כיון שחטאו במכפר, לא הועיל הקטורת ומתו וא"ש:

סימן ז פירוש בתורת כהנים שבני אהרן נכנסו לפני ולפנים בתורת כהנים דרשו שנדב ואביהוא נכנסו לבית קדשי הקדשים להקטיר קטורת מדכתיב ויקחו. איש מחתתו ויתנו בהן אש וישימו עליה קטורת. ותמוה, מנא לן, דלמא הלכו להקטיר קטורת בהיכל. ועיינתי במפרשים על התו"כ ולא מצאתי. ונ"ל לפרש בעזה"י לאמיתה של תורה. דהנה הרע"ב במסכת תמיד פרק ו' משנה ב' פירש וז"ל, שהקטורת של חוץ היה צובר את הגחלים ע"ג המזבח ממש ועליו היה מקטירן, אבל בקטורת של יום הכפורים היה מנית את הגחלים בתוך המחתה ועליה היה מקטירן, ולא היה שם רדיד גחלים ביו"כ, עכ"ל. וכן איתא בתוס' ישנים דפשוט הוא דלא היה מקום להניח הקטורת בפנים כי אין שם מזבח וצריך להניחו על המחתה ממש, א"כ א"ש, דעל כרחך היה בפנים כיון שנטלו מחתה ונתנו עליה קטורת, בודאי דלפני ולפנים נכנסו, דאלו לחוץ אין צריך מחתה ואין לוקחין כי אם כף ובזך, וא דלקטורת של חוץ היתה ג"כ מחתה שיתנו בה אש אבל לא נתנו עליה קטורת, כנ"ל ברור. והראב"ע ז"ל דייק שנכנסו לפני ולפנים מדהזהירה תורה לאחר מיתתן לאהרן ואמרה דבר אל אהרן אחיך ואל יבוא בכל עת אל הקדש, משמע שהן נכנסו לשם, ואהרן אל יבא שם בכל עת, והרמב"ן ז"ל הקשה עליו, ואני תמה הלא בפירוש בתורת כהנים איתא שנכנסו לפני ולפנים, כאמור. וצ"ע. סימן ח מבאר דיני מעילה וכלאים בבגדי כהונה בגמרא יומא (דף ס"ג ע"ב) איתא אם רצה לקרות בבגדי בוץ קורא, דבגדי כהונה נתנו ליהנות בהן אפילו שלא בשעת עבודה, דקריאת הפרשה לאו עבודה היא, מ"מ פירשו בתוס' דדוקא שיהא צורך עבודה קצת כגון קריאת הפרשה ואכילת הקרבנות במקדש, אבל בלאו הכי, נהי דאין בהם מעילה לפי שלא נתנה תורה למלאכי השרת, אבל ללובשן לכתחלה שלא לצורך עבודה אסור דבזה אפשר להזהר, אבל ברמב"ם הלכות כלי המקדש הלכה י"א פרק ה' כתב, בגדי כהונה לובשים ביום עבודתו אפילו שלא בשעת עבודה. ונ"ל דודאי דהכי פירושו, ביום שהוא בית אב שלו, או ביום טוב שכל המשמרות שוות היו הכהנים לובשים תיכף בשחר עוד טרם הפייסות, כדפסק הרמב"ם כרב ששת (יומא כ"ה) דגם הפייסות היו בבגדי כהונה, דהכל צורך עבודה הוא כדי שיהיה הכהן מוכן תיכף לעבוד עבודה ולא יצטרך להתמהמה כלל, וכן מותר לו באותו יום לאכול ולהלוך, אבל לצאת למדינה ודאי אסור, חוץ מן האבנט שהוא של כלאים (ובסמוך יתבאר דין הכלאים). וכן כתב המאירי אלא אף להלוך של חנם מותרין, וזה דלא כהתוס', דאי משום שלא נתנה תורה למלאכי השרת, הלוך של חנם מאי עבידתיה, הא כשיגמרו עבודתם יכולים לפשוט את בגדי הכהונה אלא טעם הדבר הוא שצריכים להיות מוכנים לעבודה ואין ביכלתם לפשוט וללבוש בכל פעם יותר מכ"ג ביו"כ, לכן מותר להן ללכת כל היום בשביל זה, ומעילה אין בהן דלב ב"ד מתנה עליהן כיון דלצורך עבודה הוא. וכעין זה כתב השאגת אריה ולא פירש טעם שלו דצורך עבודה הוא כמו שכתבתי, וכך כתב בסימן כ"ט, דודאי לא דמי איסור הנאה דבגדי כהונה שלא בשעת עבודה לאיסור כלאים, דגבי איסור הנאה תליא מלתא בקדושה הבאה ע"י אדם, והלכך מהני ביה לב ב"ד מתנה עליהן להוציא מעות הקדש לחולין כדאיתא ברפ"ב דכתובות שהרבה היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה אף שלא היה לצורך עבודה, עכ"ל לעניננו. וכעין זה כתב הריטב"א ומוסיף עוד וכתב, היאך אפשר לומר שיהיו קדושין לחצאין, דהא ע"כ בגדי קודש הם וי"ל דאשכחן כמה קדשים שאין בהם מעילה דלאו קדשי ה'