גחלי אש כב

בתחלת ברכות כתב, שבזמן הבית, הוא יתברך לנו בגדר מלך, ע"ד אין שמו שלם ואין הכסא שלם, ובעת החורבן בגדר אב כי בית המקדש כסא מלכותו הוא, עי"ש. והנה בזמן שאין בית המקדש קיים, העוסק בקרבנות ובסדר עבודה יוצא בזה. כמאמרם ז"ל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה, וכן כל הקרבנות. ועכשיו נפרש כך, אנו מתפללין השיבנו אבינו לתורתך ונבוא לעומק התורה שנבין סוד כל הקרבנות ונקיימם בלמוד התורה שחשוב כאלו הקרבנו כל הקרבנות ע"י הלמוד, וקרבנו מלכנו לעבודתך כלומר שיבנה בית המקדש ב"ב ויהיה השם שלם והכסא שלם, ויהיה הוא יתברך לנו בגדר מלך על כסא כבודו הוא בית המקדש, ונקיים את עבודתך היינו עבודת הקרבנות בפועל ממש, במהרה בימינו אמן:

פירוש על פסוק ועשו לי מקדש (שמות כ"ה ח') כתוב בתורה ועשו לי מקדש, יש לדקדק מהו לי, ואי לי לשמי הלא כבר כתיב ויקחו לי לשמי, ועוד כתיב את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו אני ה', ורש"י בכל מקום מבאר למה מסיים אני ה'. ונראה לי לפרש עפ"י דברי הרמב"ם בהלכות בית הבחירה דמ"ע לעשות בית המקדש למדנו מהכתוב ועשו לי מקדש, דמשכן היה לשעה וזה הוא לדורות. ועוד פסק שם הרמב"ם קדושה ראשונה שקדשה שלמה קידשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא, אבל שאר א"י לענין קדושת הארץ לא קדשה לעתיד לבוא. ומפרש שם עוד וכתב וז"ל למה אני אומר במקדש וירושלים קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא, וקדושת שאר א"י לא קדשה לעתיד לבוא, לפי שקדושת המקדש וירושלים הוא מפני השכינה ושכינה אינה בעלה, והרי הוא אומר והשמותי את מקדשיכם ואמרו חכמים אעפ"י ששוממין בקדושתן הן עומדין, ואיתא עוד שם את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו מה שמירת שבת לעולם אף מורא מקדש לעולם, שאעפ"י שחרב בקדושתו הוא עומד עכ"ל. ומעתה הכי פירושו, ועשו לי מקדש כלומר כשם שאני קיים לעולם ולעולמי עולמים, כך בית המקדש שתעשו תקדשו קדושת עולם, וכן את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו אני ה' כשם שאני קיים לעולם כך קדושת המקדש לעולם, אעפ"י שהוא תרב, דשכינה אינה בטלה, כדברי הרמב"ם, וא"ש בעזה"י:

סימן ד דרוש לפרשת אמור ובתוכו יתבאר אימתי בגדי כהונה מכפרין אם דוקא בשעה שהכהן היה לבוש בהם או אפילו בשעה שאינו לבוש בהם. במדרש פ' אמור איתא בזה"ל, א"ר יהושע דסכנין בשם ר' לוי, מלמד שהראהו הקב"ה למשה דור דור ושופטיו, דור דור ומלכיו כו', והראהו שאול ובניו נופלים בחרב, אמר לפניו מלך ראשון שיעמוד על בניך ידקר בחרבו ? אמר לו הקב"ה, ולי אתה אומר, אמור לכהנים שה"ג שהן מקטרגים אותו, שנאמר ויאמר ה' אל משה אמור אל הכהנים בני אהרן, עכ"ל המדרש:

הנה המדרש הזה בודאי אומר דרשוני, כי בפרשת אמור צותה התורה לא תעשה שהכהן לא יטמא למת, וזאת היא האמירה לכהנים, ואיזה המשך ושייכות יש לזה עם המעשה של שאול ובניו ? ונ"ל לפרש בעזה"י. דהנה שאול המלך אמר לנושא כליו עמוד עלי ומותחני, כי אחזני השבץ, ואיתא במדרש על זה, עון נוב עיר הכהנים הלובשים כתנות תשבץ, ופירש בפרשת דרכים למה לא אמר שהם לבושים בגדי כהונה אחרים כמו אבנט ומצנפת לכן פירש עפ"י גמרא ערכין (דף ט"ז) דאיתא שם אמר רבי ענני בר ששון למה נסמכה פ' בגדי כהונה לפ' קרבנות לומר לך כשם שקרבנות מכפרין כך בגדי כהונה מכפרין, כתונת מכפרת על שפיכות דמים שנאמר ויטבלו אח הכתנת בדם, ע"ש, ואיתא שם ה"ד כגון במזיד ולא אתרו ביה הכתונת מכפרת, ואיתא במכות שכ"ג שהרג, וההורג כ"ג אינו יוצא משם לעולם (מערי מקלט), וטעמא של דבר מפני שחטא במכפר אין לו תקנה. והשתא אתי שפיר, דלכאורה למה נהרג שאול מפני שהרג את הכהנים, הלא בגדי כהונה מכפרין אכן בשביל שהרג את הכהנים הלובשים כתונת תשב שמכפר על שפיכות דמים והוי חטא במכפר, לכן לא הוה לו תקנה. ע"כ בפרשת דרכים. ויש לחקור, דהנה מה שבגדי כהונה מכפרין, אם נאמר שמכפרין דוקא בשעה שהכהן היה לבוש בהם, או אולי מכפרין תמיד אפילו בשעה שאינו לבוש בהם דוגמא שמצינו אצל כהן גדול פלוגתא עודנו על מצתו מרצה או אינו מרצה (ביומא דף ז' ע"ב פלוגתא של ר"ש ור' יהודה). והנפקא מינה, דאם נאמר דבגדי כהונה אינן מכפרים כי אם בעת שהכהן לבוש בהם כמו דאמרינן בעלמא אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם, הנה אם הרג אותם שאול בעת שלא היו לבושים בהם יכולים היו בגדי כהונה לכפר עליו, דאז לא שייך לומר דחטא במכפר כיון שעתה אינן מכפרין כלום, אכן אם נאמר שבגדי כהונה מכפרין תמיד אפילו בשעה שאינם לבושים בהם א"כ הלא חטא שאול במכפר. ולבאר זאת אימתי הרג אותם נלמוד מדברי הרמב"ם ז"ל מהלכות כלי המקדש (פרק י' הלכה י"ג) וז"ל שם. זה שאתה מוצא בדברי הנביאים שהכהנים היו חוגרים אפוד בד לא היו כהנים גדולים, שאין האפוד של כ"ג אפוד בד, אלא מכלאים, וכו', אלא אפוד זה היו חוגרין אותו בני הנביאים ומי שהוא ראוי שתשרה שכינה עליו ורות הקודש, להודיע כי הגיע זה למעלת כ"ג שידבר עפ"י האפוד והחושן ברוה"ק, עכ"ל. ופירש בכ"מ וז"ל כתב כן כי היכי דלא תקשי לן האיך כתוב גבי אחימלך בן אחיטוב חמשה ושמונים כהנים נושאי אפוד בד, עכ"ל, פירוש לפירושו כלומר כי אין לנו אלא כ"ג אחד ואיך יעלה על הדעת שיהיו פ"ה כהנים לבושים אפוד בד, אלא ודאי שאיננו בגדי כהונה, כן כונתו. והנה איתא בשמואל (א' כ"ב י"ת) שהמלך שאול צוה לדואג שיהרוג את הכהנים וימת ביום ההוא שמונים וחמשה איש נושא אפוד בד, הרי בפירוש ששאול הרג את הכהנים בעת שלא היו לבושים בגדי כהונה, כי אם בעת שהיו לבושים אפוד בד שאינם בגדי כהונה, והדרא קושיא לדוכתה לנה