גחלי אש כא

קדושת גופו, וישנן שלש מדרגות, מי שלמד כל התורה כלה לשמה אין צריך שום תקון ונגנז ונאסף למקום שהנשמות חצובות משם תחת כסא הכבוד, והניחם שם בעזרה, דוגמת בגדי הבד של כ"ג ביום הכפורים. בגדי כ"ג של כל השנה מרמזים למי שלמד כל התורה כלה אבל לא זכה עוד לגמור ולתקן הכל, מלבישין את הבגדים לכהנים אחרים, כלומר ע"י גלגול, אפילו חסר אות אחת עד שיתקן, ובגדי כהן הדיוט צריכין עוד תקון גדול למנורה ולשמחת בית השואבה, ואח"כ יזכה לשכר הצפון לעוה"ב, כלומר אש הגיהנם למי שלא למד כמו שאמרו חז"ל למה נקראו יורדי גיהנם רפאים שמרפין עצמן מד"ת:

(כג) ע"ה אינן עומדין בתחיית המתים, אבל יש להן תקנה להשיא בנותיהן לת"ח ולעשות פרקמטיא לת"ח ולהנות ת"ח מנכסיהן:

(כד) אשת חבר איננה צריכה לשום תקנה, דיין שטורחת בבנה ובבעלה שילמדו תורה, ונחשבת התורה גם לה, ונוטלת חלק כחלק בתורת בעלה ובניה ובתלמידים של בעלה ובניה, ועוד כמו שזכתה לידבק בת"ת גם עליה נאמר הפסוק ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום:

(כה) אשת איש פטורה ממצות כבוד אב ואם ומכל המצות, וכן אינה צריכה להתעסק בצרכי ת"ח אחרים, ואינה צריכה כי אם לעשות רצון עלה להיות תמיד בשעבוד שלו ולעשות המלאכות שאשה עושה לבעלה ואפילו הכניסה מעות או ד' שפחות שיושבת בקתדרא, מ"מ מוזגת לו את הכוס ומצעת לו את המטה, ואסור לה להתרחק מבית בעלה, כי כל כבודה בת מלך פנימה, ובזה תזכה לשכר עולם הבא:

(כו) מצאתי תקנה לאשת ע"ה, אם יש לה בנים שתגדל אותם לת"ת אין למעלה הימנה, אכן אם אין לה בנים וגם אין לה מעות משלה שתספיק צרכי ת"ח, ואסור לה ללכת ולקבץ ולעזוב את בעלה, וכל טצדקי צריכה למעבד לזכות לתחיה, נ"ל שתמכור כתובתה בטובת הנאה ותחלק לעניים תלמידי חכמים, וכי תימא הלא לא ימצא קונה ע"ז, כי כל לגבי בעלה ודאי מחלה והמוכר שט"ח לחברו וחזר ומחלו מחול, אכן תוכל לקבל על עצמה בנדר שלא תמחול, ואף שאסור לעשות תקנה שתקבל על עצמה נדרים, דהנודר כאילו בנה במה, מ"מ תקוני גברא שאני, לאשת ת"ת שיש לה עצה אחרת אסור הדבר, אבל לאשת ע"ה אחרי כי אין לה עצה אחרת מותר דוגמא שמצינו בשני נזירין שמת אחד מהן יביא אחד מן השוק וידור כנגדו, דלתקוני גברא שפיר דמי, ומה לתקן את חבירו מותר לקבל על עצמו נדר, לתקן את עצמה לא כש"כ ? ובעלה לא יוכל להפר לה את הנדר כי איננו מדברים שבינו לבינה ולא עינוי נפש, מפני שיש לה עצה שלא תמחול ולא תיאסר, וחכם פשיטא שלא יוכל להתיר לה, כיון דלדבר מצוה נדרה, ועוד שהדבר לתועלת חברו ולא יוכל להפר, וטוב לה:

(כז) יוסף הצדיק למד כל התורה כלה מיעקב אבינו, והיה בר חכים ליה, בן זקונים מלשון זקן שקנה חכמה, ואמו רחל היתה טורחת עליו שילמוד תורה, וזכות שניהם של אביו ושל אמו גרמו לו שינצל מן העבירה, כי התורה תבלין להיצה"ר, ונראו לו דיוקנו של אביו ודיוקנה של אמו, כלומר שע"י שניהם למד תורה וזכה להקרא יוסף הצדיק, דתורה מגנא ומצלא כמו שאמרו חז"ל (אבות פרק ו') בהתהלכך תנחה אותך בעוה"ז, בשכבך תשמור עליך בקבר. והקיצות היא תשיחך לעוה"ב. יהי רצון שתהא תורה אומנתנו בעוה"ז ותהא עמנו לעולם הבא. אמן:

סימן ב לתרץ דברי הרמב"ם שפסק התוקע לשיר לא יצא. הרמב"ם פ"ד מהלכות שופר פסק וז"ל שהמתעסק בתקיעת שופר לא יצא עד שיכוין השומע ומשמיע. ופירשו המפרשים שפסק כר' זירא דמצות צריכות כונה, ותמה הרב בעל המגיד שבפ"י מהלכות מצה פסק הרמב"ם שאם אכל מצה בלא כונה כגון שאנסוהו עכו"ם יצא, והכ"מ תירץ בשם הר"ן ז"ל דבתקיעת שופר כיון דחזינן דר' זירא אמר לשמעיה איכוין ותקע לי נקטינן דצריך כונה, אבל בכפאוהו לאכול מצה, כיון דלא חזינן בגמרא מאן דפליג עליה בהדיה לא דחינן לה, דאע"ג דבתקיעת שופר לא יצא, הכא יצא, שכן נהנה, כדאמרינן בעלמא המתעסק בחלבים ועריות חייב, שכן נהנה, ע"כ. ונראה לי ג"כ לתת טעם לשבח למה נשתנה דינו של שופר מכל המצות, שבכל המצות פסקו רוב הפוסקים שמצות אין צריכות כונה, וכאן הסכימו כולן למנקט לחומרא כר' זירא דטפי עדיף כמו שכתב הרמב"ן ז"ל. ונ"ל דהנה איתא בר"ה (דף כ"ו) טעמא דרבנן שפסלו קרן של פרה, אמר עולא כדרב חסדא דאמר רב חסדא מפני מה אין כהן גדול נכנס בבגדי זהב לפני ולפנים לעבוד עבודה לפי שאין קטיגור נעשה סניגור, ופריך הגמרא והא איכא בגדי זהב מבחוץ ? ותירץ מבפנים אמרינן. ופריך שופר נמי מבחוץ הוא ותירץ כיון דלזכרון הוא כפנים דמי, ע"כ. נראה מזה שנשתנה דינו של שופר מכל המצות שבתורה, שיש לו דין של לפני ולפנים, ובודאי המתעסק בעבודת יום כפורים פסול גמור, דהנה כל הזבחים שניבחו שלא לשמן כשרים חוץ מחטאת וכש"כ חטאת פנימי שצריך כונה יתרה, שכל כפרת ישראל תלוי בזה, וכן השופר שתוקעין לכל ישראל שיזכו בדין כדאמר רבה (ר"ה ל"ה ע"ב) אמרו לפני מלכיות זכרונות ושופרות, מלכיות כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות כדי שיבוא לפני זכרונכם לטובה, ובמה בשופר, ע"כ, וא"ש. ואפילו בכל הקדשים מתעסק פסול, כדאיתא בתולין ובזבחים, א"כ יפה פסקו דמתעסק פסול בשופר ואע"פ שזה שמע וזה שמע זה כוון לבו וזה לא כוון לבו כדאיתא בר"ה (דף כ"ז ע"ב), לכן צריך בודאי לכוין, ובזה יעלה זכרונו לטובה. אמן:

סימן ג פירוש על ברכת השיבנו אשר בשמונה עשרה. השיבנו אבינו לתורתך וקרבנו מלכנו לעבודתך, נ"ל דהכי פירושא. דהנה המהרש"א ז"ל