גחלי אש יט

תמצית הדברים והלכתא גברתא ודברי כבושין שנוכל ללמוד ממוצא הדרוש הזה:

(א) מי שעוסק במצות שכרו אתו ופעולתו לפניו לראות וליראות באור פני מלך חיים ב"ה לעולם ולעולמי עולמים, אבל בגופו, בעת שנעשה חפשי מן המצות במותו, אין בגופו שום קדושה ודינו כדין תשמישי מצוה שנזרקין, ואינו מחויב קבורה אלא אי משום בזיונא, אי משום כפרה, אי משום מנהגא, משום מ"ע כי קבור תקברנו לטובתו אבל לא מעיקר הדין שיהא צריך גניזה:

(ב) מי שלמד וקיים כל התורה כלה ובמצות דאי אפשר לקיימן יוצא בלמוד, דין גופו כגויל של ס"ת, וכדין תשמישי קדושה שנגנזין, ואין אור של גיהנם שולט בו בין בגופו בין בנשמתו, ודינם כתיק הספר שמצילין עם הספר, גופו הוא התיק ונשמתו היא הספר, ואין על גופו שום טומאה, וכהן מותר ליטמא לו, וצריך גניזה מעיקר הדין:

(ג) מי שלמד מקרא ושנה משנה ושימש ת"ח אפילו מת בחצי ימיו הרי הוא בשמחה לעולם, ובגופו יש ג"כ קדושה כדין מנחה, אף שדין המנחה הוא שתהא מלוג שמן ועשרון סלת, מ"מ אם בדעתו למלאות ראשון ראשון קדוש, ופשיטא שקדוש הוא ואינו כבעל מום שיש חסרון בגופו, גם אינו כמנחה חסרה שדינה כבעל מום, כי כל מה שהיה בכחו עשה ובשמחה הוא לעולם:

(ד) מי ששכח תלמודו, אם יש בידו לחזור על למודו ולמלאות, דינו כמו מנחה שחסרה קודם קמיצה שיביא מתוך ביתו וימלאנה וכשרה היא, אף כאן יחזור על למודו עד שימלא אותו, ויתקבל ברצון כמנחה על המחבת:

(ה) אם לא זכה למלאות ולהחזיר הכל מ"מ דינו כמו שירים שחסרו אחר קמיצה דמקטיר קומץ עליהן, כלומר המיתה נחשבת לקמיצה שנתברר חלק גבוה קודם שזכה לחזור על למודו, מ"מ קדוש יאמר לו, והוא כמו שברי הלוחות שנתנו בארון כמו הלוחות בעצמן, ובעת שמקריבין נשמותיהן של ישראל על מזבח של מעלה מקטירין ג"כ הקומץ כלומר נשמתו של זה שלא זכה לגמור כל התורה ויעלה לרצון על מזבח של מעלה:

(ו) נשיא ות"ח, הכל קרוביו והכל מיטמאין לו, ודינו כמת מצוה שאין לו שיעור, וכל הכהנים מיטמאין לו כדאמרן. אבל בד"א שלא חסר אפילו אות אחת מן התורה דדינו כתורה שלמה, אפשר ס"ת חסר אות אחת, וכתיב לקוח את ספר התורה הזה ות"ח כזה מניחין לו ס"ת על מטתו:

(ז) רבי עקיבא נכנס לנ' שערי קדושה, והשיג התפלין של מרא דעלמא דכתיב כל יקר ראתה עינו, כדדרשינן בעלמא (מגלה דף ט"ז) יקר אלו תפלין, אבל משה רבינו לא נכנס אלא למ"ט שערי קדושה והשיג רק הקשר של תפלין, ואין כל בריה יכולה לעמוד במחיצחו:

(ח) מי ששכח דבר אחד מתלמודו, עובר בשלשה לאוין, השמר לך, ושמור נפשך, פן, השמר חד ושמור חרי ופן שלשה, יכול אפילו תקפה עליו משנתו, ת"ל רק:

(ט) אחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוין לבו לשמים, ולא קמיירי, אלא במי שלא יוכל להרבות דוגמת עני שאין ידו משגת לקרבן עשיר, אבל מי שיש בכחו לגמור הרבה, צריך ללמוד לפי כחו ואם לאו אינו יוצא בתלמוד תורה, אבל מה שלא יוכל להשיג פטור ממנה, כי לא נתנה תורה למלאכי השרת, כמו לוג שמן של מנחה אף שצריך לצקת הכל אל המנחה מ"מ אי אפשר שלא ישאר כלום בתוך הכלי ולא נתנה תורה בזה למלאכי השרת:

(י) תלמוד תורה הוקשה לתפלין, דכתיב והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך, מה תפלין עיקר המצוה כל זמן שהם בראש, שתים הן דוקא, ומ"מ כל חדא וחדא מצוה בפני עצמה היא, אף ת"ת כן, עיקר המצוה כל התורה כלה, ומ"ח בכל אות ואות, פסוק ופסוק, משנה ומשנה מקיים מצוה עשה אחת, ות"ת אין לה שיעור בין למעלה ובין למטה:

(יא) ת"ח דומה למנחה כמו הכלי שרת בזמן משה משיחתן היה מקדשתן ואח"כ עבודתן מחנכתן, ואף דהכלי שרת עודנה חול והשמן והסלת ג"כ חול, מ"מ בעשותו מעשה המנחה בכלי שרת, מקדש הסלת והשמן לכלי שרת וחזר הכלי שרת ומקדש למנחה, אף ת"ח כן, בלמדו תורה בהגוף החול, אכן מפני שעושה מעשה קדושה מקדש התורה לגופן של ישראל ואח"כ חזר הגוף ומקדש לתורה דומיא דגטו וידו באין כאחד, כי הלומד תורה לשמה כאלו הקריב מנחה ודוקא ישראל העוסק בתורה דיש לו קדושת משה שקידש את ישראל במילה וטבילה והרצאת דמים, אבל עכו"ם העוסק בתורה אינו מקדשו וחייב מיתה כדאיתא בסנהדרין:

(יב) כל המארח ת"ח בביתו כאלו הקריב תמידין, וכל הממלא גרונם של ת"ח יין כאלו ניסך יין על גבי המזבח, כי ת"ח יש בו קדושת מזבח וכלי שרת כדאמרן:

(יג) התורה ולומדיה קדשי קדשים הן, התורה מונחת היתה בבית קה"ק בארון וכל מלתא דתלמיד חכם מארון למדין, אצל הארון כתיב ועשו ארון כלומר יתעסקו הכל בתורה, זר שבארון הוא רמז לכתר תורה, וכתיב בו ועשית עליו פירוש המעולה שבכל הכתרים, זכה ללמוד תורה לשמה נעשה זר, לא זכה נעשית לו זר, וזאת התורה אשר שם משה זכה נעשה לו סם חיים לא זכה נעשה לו סם המות, התורה צפונה בבית קדשי הקדשים בארון מרמז להשכר הטוב הצפון לע"ל להעוסקים בה, מבית ומחוץ תצפנו מרמז לת"ח שאין תוכו כברו אל יכנס לבית המדרש. כל אמות הארון שבורים מרמז לת"ח שצריך לשבר ולהשפיל עצמו ללמוד תורה, ע"כ מדברי חז"ל:

(יד) מה שחנני השם יתברך בזה להוסיף נופך משלי עפ"י דרכם ז"ל. הארון היה זהב טהור כך ת"ח צריך להיות מנוקה מכל חטא ועון ע"ד ושער ראשיה כעמר נקא בלי חטא כלל, ותרמז ת"ח שנמצא רבב על בגדו חייב מיתה, כלומר שום עבירה ח"ו בכלל ח"ה הוא, אם אין דבורו בנחת עם הבריות ומסגינא ד"א בלא תורה ובלא תפלין, והלוחות והס"ת שבארון מרמזין לשתי תורות שבכתב ושבע"פ שהת"ח צריך להיות בקי בהן, ויהיה סגור חדר לפנים מן החדר, דוגמת הארון, למוד