גחלי אש יח

ארץ עממין ואפילו בא"י ג"כ אסורה לקבל מפני שבעוה"ר אין לנו מי חטאת ותעבור בכל יום ויום על בל תאחר בנזירות טהרה כדאיתא בנזיר ובנדרים, אבל מנדר קשיא וכי תימא יפר לה בעלה ליתא, דאין הבעל יכול להפר אלא נדרי עינוי נפש או דברים שבינו לבינה, אבל כאן אפילו תקבל על עצמה לאסור כל הפירות שבעולם אם תמחול, אינו נדרי ענוי נפש, לא תמחול לבעלה ולא תיאסר, כדאיתא בפ' אלו נדרים ודף פ"ט ע"ב) לא תרחץ ולא תיאסר, ע"ש, וכי תימא תלך אצל חכם ויתיר לה, ליתא, כיון שלדבר מצוה נדרה לא יתיר לה, ועוד כיון שהנדר היה לתועלת אתר דהיינו לתועלת הלוקח שקנה את הכתובה לא יוכל החכם להתיר לה בלי רצון חבירו ובפניו, דוגמת שמצינו אצל משה שנשבע ליתרו ואמר לו הקב"ה במדין נדרת ובמדין לך והתירו לך בפניו, ופירש הר"ן והר"ת ז"ל (נדרים דף ס"ה) שלא יוכל להתיר בע"כ של חברו. וכי תימא הלא בדיעבד אם התירו לו מותר, ליתא, הלא הראב"ד ז"ל והרבה מן הראשונים ס"ל שאף בדיעבד אין מותר וצא וראה מה עלתה בצדקיהו ובסנהדרין שהתירו לו, ואפילו אם נימא כדעת הראשונים שס"ל שבדיעבד מותר אכן הלא יכולה לקבל הנדר ברבים שאז אין לו הפרה, ואפילו למ"ד נדר שהודר ברבים ג"כ יש לו הפרה הלא תוכל לקבל הנדר על דעת רכים שלכ"ע אין לו התרה. אכן י"ל כיון דקייל"ן כר' מאיר בנדרים (דף ט') טוב מזה ומזה שאין נודר כל עיקר אפילו מנודר ומשלם, ואפילו נודר ומשלם רשע איקרי שדרכו לקבל על עצמו נדרים, לכן לא חפצו חכמים להשיא עצה זו כיון שהנודר כאלו בנה במה והמקיים אותו כאלו הקריב עליה קרבן בעת איסור הבמות (נדרים דף ט') וכן איתא במנחות (דף פ' ע"ב) תודה שנתערב בתמורתה ומתה אחת מהן, חברתה אין לה תקנה, היכי נעביד נקריב לחם בהדה דלמא תמורה היא ותמורה פטורה מן לחם דכתיב היא ולא תמורתה, לא נקריב לחם בהדה דלמא תודה היא, וכן פסקינן הלכתא (רמב"ם פ"ד ה"ג מהל' פסולי המוקדשין), ומדדחינן קדשי שמים כי חזרו שם בגמרא על כל צדדין ולא מצאו תקנה ומסיים שם א"ל רב דימי בריה דרב הונא מדמהוריא לרבינא וליתי בהמה ולימא הרי עלי וליתי בהמה אחריתא וליתי שמונים בהדה ולימא אי הך דקיימא תמורה היא הני תרתי תודות והא שמונים דתרויהו ואי הך דקיימא תודה היא והא דאמרי עלי נמי ליהוי תודה והא שמונים דתרווייהו ואידך תהוי לאחריות א"ל התורה אמרה טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם ואת אמרת ליקום ולינדר בתחלה, פירש"י טוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר, ע"כ, והשתא ק"ו אם דחינן קדשי שמים ולא נתפוץ לתת עצה שיקבל בנדר מכש"כ כאן שלא חפצו חכמים לתקן לה תקנה כזאת, אף שהתוס' שם הקשו דהא מצינו בפ' שני נזירין (נזיר דף נ"ט) גבי מת אחד מהן יביא אחר מן השוק וידור כנגדו, ותרצו בתוס' תקוני גברא שאני, הרי לתקן גברא מדרינן, יש לומר שאני התם שאין עצה אחרת, אבל כאן כיון שטורחת בבנה ובבעלה ג"כ תקנה היא בלא נדר לא חפצו חכמים לתקן לה תקנה כזאת:

אכן נ"ל דאם באמת בעלה ע"ה ואין לה בנים מה חעשה ותחיה אם אין הבעל נותן לה כלום וגם היא אין לה מעות אחרות לתקוני גברא לזכותה לתחיה, אין הכי נמי תוכל למכור את כתובתה ולקבל עליה נדר דלתקוני גברא שפיר דמי, וא"ש. אכן מאי דקשיא לי בזה דהנה התוס' והרא"ש שם חרצו בפשיטות דאם תחפוץ למכור כתובתה בטובת הנאה תוכל שפיר למכור, ואי דיכולה למחול תקבל על עצמה בנדר ולא תוכל למחול (ב"ק דף פ"ט ע"ב) כמו שהבאתי למעלה, ואף חכם לא יוכל להפר לה כמו דאמרנו, דבעלה פשיטא דלא יוכל להפר כיון שאינו נדרי עינוי נפש ולא דברים שבינו לבינה ולא תמחול ולא תתענה כמו שבארנו הכל לעיל. ויש להקשות דאיתא בגיטין (דף ל"ה) בסוגיא דאין אלמנה נפרעת מנכסי יתומים אלא בשבועה התקין ר"ג הזקן שתהא נודרת ליתומים כל מה שירצו וגובה כתובתה, ואיתא שם אמר רב הונא לא שנו אלא בשלא ניסת אבל ניסת אין מדירין אותה, ניסת מאי טעמא דמפר לה בעלה אבל אם לא ניסת לא חיישינן דאח"כ תנשא דאין הבעל מפר בקודמין, וקשה לי איך יפר לה הבעל הלא אין זה נדרי עינוי נפש לא תעבור על שבועתה ולא תיאסר כמו דאיתא בנדרים (דף פ"ט ע"ב) אילימא דאמרה קונם פירות עולם עלי אם ארחץ למה לה הפרה לא תרחץ ולא ליתסרן פירות עולם, פירש"י אמאי מצי בעלה להפר והא אפשר דלא הוי עינוי נפש דלא תרחץ ולא תיאסר, וכן לפי' תוס' קשה דהא חזינן הכא לרב הונא דאם יש לה בעל אין מציאות בעולם שתקבל בנדר כמו שפירשו התוס' בגיטין שאפילו תדור על דעת רבים אין עצה כיון שהנודרת חולה בבעלה כדר' פנחס, והבעל אי אפשי בנדרי אשתי, ואין לחלק בין ברבים בין על דעת רבים ושם בבבא קמא הלא יש לה בעל ואיך כתבו החוס' שתקבל בנדר, וצ"ע:

נחזור לעניננו, שאין תקנה לאשת תבר כי אם לטרוח בבעלה ובבניה שיעסקו בתורה. ועפי"ז נבין מדרש רבה ויחי בשעה שבירך יעקב את יוסף בירך אותו ברכת שדים ורחם, ואיתא ע"ז ברבה ר"א ב"ז אמר בוא וראה עד היכן חיבב אבינו יעקב את רחל אפילו בשעה שבא לברך את בנה עשאו טפילה לה ברכות שדים ורחם יתברכון דדיא דהכין אוניקי ומעיא דהכין אפיקי, ופירושו לענ"ד כך הוא. דהנה ליוסף הצדיק מסר לו יעקב אבינו כל תורתו שלמד אצל שם ועבר כדכתיב כי בן זקונים הוא לו ומתרגמינן ארי בר חכים הוא ליה מלשון זקן שקנה חכמה, ולמד כל התורה כלה בהיותו בן שבע עשרה שנה, ואמר מי גרם לי זאת רחל אמו כי תורתו לה נחשב שהיא נתנה מכחה עליו מחלב אמו עוד. ובזה א"ש דבמעשה דפוטיפר איתא במדרש יש אומרים איקונין של אביו ראה וי"א איקונין של אמו ראה, משם רועה אבן ישראל (אבן לשון נקבה פירש"י שם), וצונן דמו, כי התורה תבלין ליצה"ר ותורה שלמד ע"י אביו שמכר לו כל חכמתו ואמו שטרחה בו שניהם באו ואמרו תורה שלמדנו אותך היכן היא וצינן דמו, וא"ש, ושנים במשורה ברכות תהום רובצת תחת, והאם רובצת, פירוש מפני מה זכה יוסף לברכת תהום רובצת תחת מפני שלמד תורה ומי גרם לו התורה והאם רובצת כלומר שטורחת היתה עליו תמיד ללמוד ובודאי אשת חבר שנדבקת לחבר דינה כחבר, כיון שנדבקת לת"ח כל ימיה היא בכלל ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום, וא"ש בעזה"י