גחלי אש יז

לעסוק בתורה ע"י אלו וכתיב חיים כלכם היום ע"י דיבוקן של תלמידי חכמים יזכו לחיות, ע"כ, א"כ לפ"ז יש תקנה אחרת לאשה כדאמרן, אך כד מעיינת שפיר לית להן לנשים בזה תקנה, דע"כ תקנה זו אינה אלא לאנשים ולא לנשים, ראשית להשיא בתה לת"ח, אתמהה ? וכי בדידה תליא מלתא הלא המצוה הזאת עלי' דאבוה הוא דרמיא רחמנא ולא על האם כדאיתא בקדושין ובכתובות, שנית לעשות פרקמטיא לת"ת ולהנות תלמידי חכמים מנכסיו וכי יש בידה לעשות מעשה תודוס איש רומי שהיה גברא רבה והעיל מלאי לת"ת וקיים הפסוק בצל החכמה בצל הכסף (קהלת ז') וזכה לישב בישיבה של מעלה כדאיתא בפסח (דף נ"ג), הלא אין לה כלום כי כל מה שקנתה אשה קנה בעלה, ואסור לתת לה אף פרועה אחת מנכסי בעלה בלי רשותו, וכי תימא דהא איתא בב"ק (דף קי"ט) גבאי צדקה לוקחין מהן דבר מועט אבל לא דבר מרובה ורבינא קיבל מנשי דבני מחוזא כבלי ושירי ואמר הני לבני מחוזא דבר מועט נינהו,, א"כ עם המעט הזה יכולין לתת לצרכי ת"ח ויחיו לעוה"ב בתחיית המתים ל ואחד המרבה ואחד הממעיט ליתא, דודאי אסור לה לתת מתנה לשום אדם בלי רשות בעלה כי הכל לבעלה הוא, אכן אם אין הבעל בביתו ונתנו הנשים דבר מועט חשבינן שהבעל מתל זה לצדקה ואינו כועס עליה על זה אבל אם תתן דבר מרובה בודאי יכעוס וגזל נמי הוי, אבל כל זכות הצדקה הזאת לבעלה חשבינן ולא לה, תדע דאיתא התם שאין מקבלין צדקה מן הרועים ומן המוכסין מחמת שחזקת מעותיהן מן הגזל הוא, ס"ד אמינא שגם מן האשה אסור לקבל מחמת שגוזלת מן בעלה קמל"ן שדבר מועט בעלה מוחל והצדקה לו תחשב, דיקא נמי שרבינא אמר הני לבני מחוזא דבר מועט הן ולא אמר לבנות מחוזא אלא ודאי כדאמרן. וכי תימא לזכות נפשה לתחיה תטרח בגופה שתקבץ מעות ותחלק לעניי תלמידי חכמים וגדול המעשה יותר מן העושה, ליתא, צא ולמד מכבוד אב שהיא החמורה שבחמורות מ"מ פסקינן להלכתא הרי"ף והרא"ש כמ"ד בקדושין (דף ל"ב) כבוד משל אב ולא משל בן וא"כ היא מצוה שאין בה חסרון כיס ואיננה צריכה ליגע מנכסי בעלה כלום מ"מ אמרה תורה איש אמו ואביו תיראו שאשה אין ספוק בידה לעשות מפני שרשות בעלה עליה, הלא כל מצות כבוד אב אינו אלא להאכילו ולהשקותו, מכניס ומוציא והכל משל אב מ"מ פטורה מפני שצריכה לעשות המלאכות שאשה עושה לבעלה ואיננה בת חורין להבעל ממנה כ"ש שאסורה ללכת לטרוח בעבור ת"ח, ואפילו הכניסה לו ארבע שפחות ויושבת בקתדרא כדאיתא בכתובות (דף נ"ע ע"ב) מ"מ מוזגת לו את הכוס ומצעת לו את המטה ורוחצת לו פניו ידיו ורגליו, וכי תימא היא גופא קשיא, למה פטרה התורה את האשה מכבוד אב החמורה שבחמורות וכתיב ביה למען יאריכון ימיך ונשי לא בעי היי בתמיה ויש לתרץ. דהנה אם בעלה ת"ח והיא עוסקת וטורחת בבניה ובבעלה כדי שיוכלו ללמוד תורה פשיטא שפטורה הלא יעקב אבינו כל זמן שהיה גנוז בבית שם ועבר ללמוד תורה לא נענש על כבוד אב כדאיתא במגלה (דף י"ז ע"א) כי גדול ת"ת יותר מכבוד אב, וזה לפענ"ד טעמא של מהר"ם מרוטנבורג כדאיתא ברא"ש קדושין כי מיום שעלה לגדולה לא ראה את אביו מפני שהוא לא חפץ לעמוד בפניו שהיה גדול ממנו בתורה ולא חפץ שאביו יעמוד בפניו, אבל מ"מ מנלן שיוכל לדחות כבוד אב. נ"ל שלמד מיעקב אבינו כיון שלמדנו שת"ת גדול מכבוד אב ועשה דתורה עדיף למד מזה דעשה דכבוד התורה ג"כ עדיף, ופטר את עצמו מזה כדאמרן, וא"ש. ואפילו אם בעלה עם הארץ נ"ל שבשביל זה פטרה אותה התורה מכבוד אב, כיון שהגיעה תורה לסוף דעתו של עם הארץ שאם תעזוב תמיד את בית בעלה ותלך לשמש את אביה יתקוטט עמה כדרכו של ע"ה דאמרו חז"ל דהו"ל כאלו כופתה ונותנה לפני ארי ויכה אותה, כדאיתא בפסחים דף ס' ע"א) א"כ לא יהיה לה שלום והתורה אמרה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים לעשות שלום בין איש לאשתו ומחל כבודו, כ"ש שפקע כח האב ממנה, ואף בי הקשו כבוד אב לכבוד המקום מ"מ ק"ו לשכינה י"ד יום כדאיתא בב"ק ובקדושין, וכן נראה מנמוקי יוסף בבא מציעא פ' השואל שכתב וז"ל לענין שהבעל בנכסי מלוג של אשתו שואל הוי והוי שאלה בבעלים אע"פ שאינה עוסקת כל שעה ממש מ"מ מפני שכיון שאינה פטורה לעולם מלשמשו שאלה בבעלים קרינן בי', ולקמיה דאמרינן מקרי דרדקי ושתלא וטבחא דוקא בעידן עבידתייהו הוי שאלה בבעלים ההוא מפני שפטורין מלשמש בשעות ידועות עכ"ל, הרי שהאשה צריכה תמיד להיות מוכנת לשמש את בעלה ואסורה לעסוק בענינים אחרים כמו שאמרנו, וד"ל, וא"ש. הרי אנו רואים שפטורה מכבוד אב ואם התמורה שבחמורות כש"כ שאסורה לעזוב את בית בעלה ללכת ולקבץ בעד ת"ח, כן נ"ל, וא"ש. וכי תימא כיון שהדבר גדול כ"כ לזכותה לתחיה צריך כל טצדקי למעבד ולהצילה מבאר שחת ולחוש ולמצא תקנה אחרת, לתקנו לה שתמכור כתובתה בטובת הנאה ותקח את המעות ותחלק לעניי ת"ח ? ליתא, כיון שאמר שמואל המוכר שט"ח לחברו וחזר ומחלה מחול וכל לגבי בעלה ודאי מחלה וכי יתקנו רבנן מלתא דאתי לידי תקלה שיניח הקינה מעותיו על קרן הצבי ? (כדאיתא כ"ז בב"ק פ"ט), וכי תימא תמכור במעמד שלשתן ובמעמד שלשתן אינה יכולה למחול, ליתא, כבר פירש שם הר"י בתוס' שמעמד שלשתן אין מועיל בכתובה כיון דעדיין לא נתנה לגבות מחיים, וכי תימא תמכור הכתובה לבעלה בעצמה ותחלק את המעות, ליתא, כיון דקייל"ן כר"מ שאסור להשהות אשה בלא כתובה, ואפילו הפותח לבתולה ממאתים הרי זו בעילת זנות שלא תהא קלה בעיניו להוציאה, א"כ אסורה למכור לבעלה מפני שתהא קלה בעיניו להוציאה מפני שאם יתן לה גט לא יתן לה כלום, ואי אפשר, כדאמרן, א"כ הדרא קושיא לדוכתה, במאי נושיע לה ? מיהו אי קשיא הא קשיא דהנה התוס' הקשו בב"ק שם איך מחייבין עדים זוממים לשלם ואומדין כמה אדם רוצה ליתן בכתובתה דהיינו בעד טובת הנאה כיון דאמרינן כל לגבי בעלה ודאי מחלה וא"כ אין טובת הנאה של כתובה שוה כלום ותרצו דיכולה לעשות קיום בנדר או בשבועה שלא תמחול, אבל אין משועבדת לניזק לעשות לו קיומים ע"ז, ע"ש, והשתא תקשה ג"כ כנ"ל, לתקנו רבנן שתמכור כתובתה בטובת הנאה ותעשה לה קיום בנדר ובשבועה כדאמרן ? בשלמא שבועה לא חפצו לתקן לה מחמת שעון השבועה חמור מאד וכש"כ שלא יתקנו לכתתלה, וכן אינה יכולה לקבל בזמן הזה נזירות דבחו"ל פשיטא דלא מחמת טומאת