גחלי אש טו

לכ"ג עם הארץ כדאיתא בסוף הוריות, וכבר אמרנו לעיל שכל אחד מישראל יוכל להגיע למדרגה זו בחכמת התורה. וכן נתנו חכמים לת"ת כבוד כ"ג לינקט לי' שוקא ושיהיה גדול מאחיו כדאיתא בחולין (דף קל"ד ע"ב) אצל האי שקא דדינרי דאתא לבי מדרשא זכה בהן ר' אמי ואמר הגמ' הטעם ככ"ג מה כהן גדול כתיב ביה הכהן הגדול מאחיו גדלהו משל אחיו, שאם אין לו, אתיו הכהנים מגדלין אותו, כך זכה בהן ר' אמי כדין כ"ג עיי"ש:

מכל הלין נלמוד ונראה עין בעין שקדושת ת"ח דינו קדשי קדשים הן כמו שאמרנו למעלה, וא"כ הדרא קושיא לדוכתה דהנה בקדשים אין למדין למד מן הלמד אלא מה שאמרו חז"ל בפירוש וא"כ מנא לך ללמד דינו של ת"ח מדיני המנחה ? לכן אומר אני שאליהו זכור לטוב גילה לנו הרז הזה, הוא תני לה והוא אמר לה וכן תנא דבי אליהו (אליהו רבה פרק כ"ו) והובא ברבה פ' ויקרא (הבאתיו למעלה בפתח השער) וז"ל שם פרשה ג' שתי מנחות הן א' מנתה על המחבת, ב' מנחת מרחשת ובשתיהן הוא אומר והבאת את המנחה מה בין מחבת למרחשת שזו תבולל בשמן וזו נעשה בשמן כל צרכה ואמרו חכמים במשנה מרחשת עמוקה מעשיה רוחשין מחבת צפה מעשיה קשין כדי שלא יאמר אדם אלך ואעשה דברים מכוערין ודברים שאינן ראויין ואביא מנחה על המחבת ואהיה אהוב לפני המקום אמר לו הקב"ה מפני מה לא בללת מעשיך בדברי תורה שאין שמן אלא תורה ואין שמן אלא מעשים טובים וכו' ומסיים בזה הלשון קרא אדם ולא שנה עדיין בחוץ עומד שנה ולא קרא עדיין בחוץ עומד קרא ושנה ולא שימש ת"ת עדיין דומה למי שנעלמו ממנו סתרי תורה שנאמר אחרי שובי נחמתי (ירמי' ל"א) אבל קרא אדם תורה נביאים וכתובים ושנה משנה מדרש הלכות ואגדות ושימש ת"ת אפילו מת עליו או נהרג עליו הרי הוא בשמחה לעולם לכך נאמר על כן עלמות אהבוך, ע"כ במדרש:

והנה לכאורה דברי התנדב"א אינם מובנים, למאי נפקא מינה שהמנחה סולת בלולה בשמן הוקש לתורה ועוד מאי שייכות זה במאי שמסיים אדם שקרא ולא שנה וכו' אלא ודאי הוא הדבר אשר דברנו שלזה הוקשה התורה למנחה בלולה בשמן לומר שצריך ללמוד כל התורה כלה ואם לאו אין בו קדושה כמו מנתה החסרה מלוג שמן ופחותה מעשרון סולת אין בה קדושה לכן הוה אמינא כמו כן אם לא סיים אדם כל התורה כולה אין בו קדושה כלל לפ"ז נאמר אדם שקרא ולא שנה אינו נחשב לכלום קמל"ן דליתא כיון שקרא ושנה ושימש ת"ח והיה בדעתו למלאות ראשון ראשון קדוש ואפילו מת או נהרג הרי הוא בשמחה לעולם כדאמרן, וא"ש:

וכן איתא ברבה נשא (פרשה י"ג) שנתנאל בן צוער נשיא יששכר כמו שאחז"ל ששבט יששכר היה עוסק בתורה ומשבט זה היו תמיד הסנהדרין ונשיא של זה השבט היה מלכה של תורה כמה דאת אמר בי מלכים ימלוכו והקריב קרבנו על סדר התורה שניהם מלאים סלת בלולה בשמן למנחה, שניהם מלאים המקרא והמשנה (כלומר תורה שבכתב ותורה שבע"פ) שאין אחד סותר חבירו, סולת כמה דאת אמר ונופת צופים כסולת שצפה על גבי לבונה, בלולה בשמן זה התורה שצריכה לבלול במעשים טובים כמה דתנינא שיגיעת שניהם משכחת עון, יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, הוי למנחה שעושה נחת רות ליוצרו כמנחה, כ"כ במדרש הרי בפירוש שקבלה היתה ביד חז"ל להקיש דיני מנחה לת"ת, ואף כי בקדשים אין למדין למד מן הלמד אלא נ"ה שאמרו רז"ל כמו שבארנו אבל כאן אנו למדים זה מזה, אף אנן נאמר כיון שזכינו לדין זה נאמר שהת"ח יש לו קדושת כלי שרת והתורה והמנחה שבה מרמזים לת"ת ולמעשים טובים, ומינה מה כל המנחות שנקמצו שלא לשמן כשרות ובלבד שלא עלו לבעלים לשם חובה (מנחות דף א') חוץ ממנחת חוטא ומנחת קנאות, אף תורה כן אף שלא לשמה בדיעבד כשרה, ולעולם יגמור אדם שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה (פסחים דף נ' ע"א) אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה, ובמנחת חוטא צריך דוקא לשמה, ומצינו בתורה כה"ג כמו שאמרו חז"ל (ר"ה דף י"ח) אצל בני עלי בזבח ובמנחה אינו מתכפר אבל מתכפר בתורה, וכן איתא במדרש אם עבר אדם עבירה ונתחייב מיתה למקום מה יעשה ויחיה אם היה רגיל ללמוד פרק אחד ילמוד שני פרקים היה רגיל ללמוד דף אחד ילמוד שני דפים, וכן איתא במנחות (דף ק"י) אלא אמר רבא מאי דכתיב זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת כל העוסק בתורה, אינו צריך לא עולה ולא חטאת ולא מנחה ולא אשם הרי יש שני מיני תורה תורה ללמוד, ותורה לכפרה, שיהא מכפר כחטאת, דין חטאת יש לו, ובודאי שאין מכפר שלא לשמה, וכן כלי שרת אין מקדשין אלא לדעת (כדאיתא ביומא ובמנחות, וכן מתעסק פסול בקדשים (חולין דף י"ג ומנחות דף ק"י) אם רוצה להתקדש ככלי שרת וכדיני מנתה צריך שיעסוק לשמה כדאמרן, וא"ש. וכן איתא בתמורה (דף ב' ע"ב) שתמורת חטאת אזלא למיתה, ותמורת אשם רועה, אבל תמורת עולה ושלמים קריבה בעצמה שתמורת אשם אינה קריבה לעולם משום אין אדם מתכפר בדבר עבירה ופירש"י משום דעבר על לא יחליפנו, ואע"ג דתמורת עולה ושלמים קריבה, הנהו לאו לכפרה אתיין, אף אנן נאמר תורה שלא לשמה אף שמרצה כעולה, מ"מ לדבר עבירה אינה מכפרת, ותורה לשמה מכפרת כחטאת וכאשם וא"ש:

וכיון שדין ס"ת ותפלין יש בהן קדושת הגוף ומי שלומד התורה ומניח טלית ותפלין הם עיקר הקדושה, לכן ראה רבינו הקדוש לסדר הלכות ציצית, ספר תורה, תפלין ומזוזות במס' מנחות אצל דיני המנחה כלומר שהתורה ולומדיה דיני מנתה יש להן כדאמרן. וכן רבינא ורב אשי מסדרי הגמרא הלכו ג"כ על דרך זה וא"ש:

וכן אמרו חז"ל בשבת בכל עת יהיו בגדיך לבנים אלו טלית של ציצית ושמן על ראשך אל יחסר אלו תפלין שבראש, דימו ג"כ קדושת תפלין לשמן, כלומר למנחה שצריכה שמן, וכלומר שכל זמן שהם על הראש הם שתים ועיקר הקדושה כמו מנחת שמן מלאה, והוקשה כל התורה לתפלין למען תהיה תורת ה' בפיך כמו שאמרנו לעיל. וא"ש. וכן איתא במהרש"א קדושין (דף ס"ח) בענין מעשה דינאי מלכא דתפלין של ראש מרמזין על כתר תורה והיינו כדאמרן דתורה ותפלין דבר אחד הוא, וא"ש. ובזה נבין היטב שמן על ראשך זה תפלין במה נמשלו תפלין לשמן אלא כתר תורה הוא תפלין ותורה נמשלת לשמן כיון דיש לו כתר תורה על ראשו