גחלי אש יד

כזמירות ובאמת מה שנושאין הארון על הכתף מרמז שת"ת נקנית ביגיעה רבה וזאת התורה אדם כי ימות באהל (ברכות ס"ג ע"ב) כלומר צריך למות עליה להגות ביום ובלילה וליעשות אכזרי כעורב על בניו (ערובין כ"ב), ועוד ר' יוחנן רמי כתיב ועשית לך ארון עץ וכתיב ועשו ארון עצי שטים מכאן לת"ח שבני עירי מצווין לעשות מלאכתו (יומא דף י"ד) ובמנחות (דף ק"ה) ויראו ראשי הבדים יכול לא יהיו זזין ממקומן ת"ל ויאריכו הבדים, יכול יהיו מקרעין בפרוכת ויוצאין ת"ל ולא יראו החוצה, הא כיצד דוחקין ובולטין ויוצאין בפרוכת ונראין כשני דדי אשה, שנאמר צרור המור דודי לי בין שדי ילין, ומרמז לפענ"ד לתורה ע"ד דדיה ירווך בכל עת, מה דד זה כל זמן שממשמש בו מוצא בו חלב אף דברי תורה כן כל מי שהוגה בה מוצא בה טעם (עירובין נ"ד ע"ב). ועוד שמה שאמרו דבי ר' ינאי ברכות (ס"ג ע"ב) מאי דכתיב כי מיץ חלב יוציא חמאה במי אתה מוצא חמאה של תורה מי שמקיא חלב שינק משדי אמו, ע"כ, ולרמז מה דאיתא במדרש כגמול עלי נפשו כדין תינוק שאינו מתבייש לינק מדדי אמו כך אינו מתבייש ללמוד תורה אפילו מקטני ישראל (רבה במדבר פ"ד), ועוד דאיתא בפסחים (דף פ"ז) אני חומה ושדי כמגדלות א"ר יוחנן אני חומה זו תורה ושדי כמגדלות אלו ת"ת פירש"י תלמידי חכמים הן כשדים הללו המיניקין אחרים. ועוד איתא ביומא (דף כ"א ע"א) שני נכסם דגואי מקום ארון אינה מן המדה כך מסורת בידינו מאבותינו, וכרובים בנס היו עומדין רמז לת"ח שאינו צריך כלום ואינו ממעט כלום בעולם על דרך כל העולם ניזון בשביל תנינא בני וחנינא בני די לו קב חרובין מע"ש לע"ש (תענית דף כ"ד), וכל פרנסתו של ת"ח בנם גמור הוא מפני שעוסק תמיד בתורה ואינו מטריח על פרנסתו והקב"ה מזמין לו בנס:

ועוד נ"ל לרמז דהנה ידוע שהקטורת של חוץ בכל יום היה בשני כהנים כדאיתא במס' תמיד אחד שבידו המחתה ואחד שבידו הבזך שנטל מתוך הכף ונותנו לאוהבו (כדאיתא ברמב"ם תמידין פ"ג הלכה ז' עיי"ש), אבל קטורת שלפני ולפנים היה בכהן אחד הוא כהן גדול, ואפילו ביום כפור בקטורת של חוץ לדעת הרמב"ן ז"ל היה בשני כהנים. ונ"ל דבזה יש לרמז דהנה איתא בברכות (דף נ"ה ע"א) שיודע היה בצלאל לצרף את האותיות שנבראו בהן שמים וארץ, נמצא שכל מעשה המשכן והמקדש מרומז לזה כדאיתא באורך במדרשות, וידוע ממשנה חגיגה שמעשה בראשית הותרה לשנים ולא יותר לכן קטרת של חוץ נכסו שני כהנים אחד עם הכף ואחד עם המחתה, אבל קטורת של לפני ולפנים מרמז למעשה מרכבה ומעשה מרכבה באחד ולא יותר, וג"כ כל העם פורשין כדאיתא ביומא (דף מ"ד ע"א). ונ"ל עוד שמרמזין שני כרובים שלא יהי' עוסק בד בבד אלא בדיבוק חברים, והכרובים הם כמו שני חברים שעוסקים ביחד בהלכה וכן מרמזין הכרובים לפני ולפנים למרכבה עליונה, ואם זכה ת"ח ישיג בשכלו ע"ד מגלין לו רזי תורה ונעשה כמעין המתגבר (אבות פ"ו משנה א') להגיע למעשה בראשית ולהשיג ג"כ בשכלו מעשה מרכבה ולאו דוקא כ"ג זוכה להשיג זאת כי אם כל ת"ח העוסק בתורה לשמה כמו שפירש הרמב"ם (כלי המקדש פ"י הי"ג) זה שאתה מוצא בדברי נביאים שהכהנים היו חוגרין אפוד בד לא היו כהנים גדולים שאין האפוד של כ"ג אפוד בד ואף הלוים היו חוגרין אותו שהרי שמואל הנביא היה לוי ונאמר בו נער חגור אפוד בד, אלא אפוד זה היו אוגרין אותו בני הנביאים ומי שהוא ראוי שתשרה עליו רוח הקודש, להודיע כי הגיע זה למעלת כהן גדול שידבר עפ"י האפוד והחשן ברוה"ק, עכ"ל שם. וכן ביאר הרמב"ם ז"ל בסוף הלכות שמיטה וז"ל ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדע להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעבדו לדעת את ה' והלך ישר כמו שעשהו האלקים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהי ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו בעוה"ז דבר המספיק לו כמו שזכה להכהנים וללוים, הרי דוד המלך ע"ה אומר ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי, עכ"ל הזהב:

והארון היה גבוה עשרה טפחים עם הכפורת ולמעלה רשות אחרת כמו שאמרו בשבת למעלה מעשרה מקום פטור לומר שצריך להשפיל עצמו כי למעלה למעלה מראשו שכינה שריא ורשות אחרת היא ואין התורה מצויה בגסי הרוח כמו דאמר רבא (עירובין דף נ"ה ע"ב) לא בשמים היא לא תמצא במי שמגביה דעתו עליו כשמים ולא תמצא במי שמרחיב דעתו עליו כים, ועוד היו בהארון הלוחות א"ת חרות אלא תירות כמו דאיתא באבות אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה, חרות מן מלאך המות חירות מן המלכיות ועוד מרמז (עירובין דף נ"ד) מ"ד לוחות אבן א"ר אלעזר אם אדם משים עצמו את לחייו כאבן זו שאינה נמחית תלמודו מתקיים בידו ואם לאו אין תלמודו מתקיים בידו פירש"י כאבן זו שאינה נמחית מפני דריסת רגלי ב"א כך לתי"ו אינן נלאין לחזור על למודו וללמד לאחרים עכ"ל רש"י ז"ל. וכן הארון היה נושא את נושאיו כדאיתא בסוטה (דף ל"ה ע"א) ללמדך, דהנה מי שמחזיק ת"ח אל ידמה בנפשו כי הוא נושא אותו, כי נהפוך הוא שהארון נישא את נושאיו שהברכה באה בשביל הת"ח ע"ד תיכף לת"ח ברכה כמו דאיתא (ברכות דף מ"ב ע"א) אצל יעקב ויוסף שאדוניהם התברכו בזכותם, ע"כ. ובשביל זה דוקא בדי הארון לא יסורו ממנו, לא כן בדי השלחן ובדי מזבח הזהב, דאלו נעשו לנשאם ובעת שאין צורך לנשאם למה להם בדים אבל בארון אין צריך לבדים לשאת אותו כי נשא את נושאיו א"כ צריך הבדים שהארון יסבול אותם ולרמז שהת"ח נושאין את כלל ישראל וא"ש:

וכן נלמוד מכ"ג קדושת התורה כי כ"ג בודאי קדש קדשים הוא כי כל כהן היה קדש וכ"ג היה קודש קדשים ונכנס לפני ולפנים במקום קדש קדשים, וידו של כ"ג דינו כקדושת כלי שרת כמו שאמרו חז"ל (יומא דף מ"ח) ידיו של כ"ג ככלי שרת דמי ומקדש בהן את הקטורת של לפני ולפנים כמו כלי שרת, ובשעה שהיה לבוש בגדיו חשן ואפוד מיד שכינה שורה עליו ומדבר ברוה"ק לשואלין אותו כמו דאיתא ביומא (דף ע"ב) וברמב"ם הלכות כלי המקדש פ"י וז"ל וכל כהן שאינו מדבר ברוה"ק ואין שכינה שורה עליו אין נשאלין בו וכל עצמו של גדולת כ"ג אינו אלא מפני שהיה גדול מכל אתיו בחכמה כלומר בחכמת התורה וקרא כתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא פירוש אימתי הוא במדרגת מלאך בזמן שתורה יבקשו מפיהו, תדע דהכי הוא דאל"כ ממזר ת"ח קודם