גחלי אש יג

ז"ל בבא בתרא (ק"ל) ובלבד שלא ידמה ומקשה הגמרא והא כל התורה כולה דמויי מדמינן מילתא למילתא וחרץ הגמ' ובלבד שלא ידמה בטריפות אבל בכל התורה מדמינן וכן פירש"י בע"ז (דף י"ח) כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה דתחלה יגרום ואח"כ ידמה מילתא למילתא. וכל התלמוד מלא מזה שמדמים תמיד, ואם אמרתי אספרה כמו יקצר הגליון מהכיל ואביא דוגמא אחת מהא דאיתא במנחות (דף ל"ז ע"ב) אמר רב משרשיא האי מאן דציירי' לגלימי' לא עבד ולא כלום, מ"ט דכמאן דשריא דמי, ותנן נמי כל חמתות הצרורות טהורות, פירוש הציצית פסולין, ואע"ג שצררה ודבקה שלא תחזור לאיתנה, לא עבד כלום, דסופו להתיר ולחזור לאיתנה, ונמצאו ציצית באמצעותה, ואנן כנפות בעינן, הלכך מהשתא כמאן דשריא דמיא, כמו חמתות נודות הצרורות שאין שוליהן תפורין אלא צרורין טהורין, דרואין כאלו ניתר הקשר, וכמו שאינו כלי לענין טומאה ג"כ אינה תפירה לענין ציצית, אף כאן כמו שחסר כל שהוא מן המנחה אינה נקדשת קדושת הגוף, אף כאן אם חסר כל שהוא מן התורה אינו נתקדש קדושת הגוף, ופשוט:

אכן לכאורה הא מילתא דמדמינן מילתא למילתא לאו כ"ע ס"ל הכי דאיתא במנחות (דף ז' ע"ב) שדם לא קדוש לחצאין אם קיבל שעור הזאות דדם אשם מצורע או דם פרים הנשרפים בשני כלים לא עשה כלום, ופריך הגמ' מי אמר רבי אלעזר הכי והא איתמר חביחי כ"ג ר' יוחנן אמר אינה קדושה לחצאין ר' אלעזר אמר מתוך שקרבה לחצאין קדושה לחצאין ואם איתא לילף מדם וכי תימא ר' אלעזר מילתא ממילתא לא גמר והא"ר אלעזר מנחה שקמצה בהיכל כשרה שכן מצינו בסילוק בזיכין, ע"ש. והשתא אם איתא דכללא הוא שמדמינן מילתא למילתא, למה צריך ראיה לזאת, פשיטא שבכל התורה כלה מדמינן מילתא למילתא. וכן פריך שם לר' יוחנן מענין אחר בזה הלשון וכי תימא ר' יוחנן מלתא ממלתא לא יליף והא"ר יוחנן וכן הרבה, וכי תימא רב מלתא ממלתא לא יליף ע"ש. אלא נלפענ"ד לעולם כדאמרן מעיקרא שכלל גדול הוא בתורה לדמות מלתא למלתא, אכן קדשים שאני, דהנה בכל התורה כולה למדין למד מן הלמד, דחולין מקדשים ודאי לא גמרינן כדאיתא בהרבה מקומות, אכן אפילו קדשים מקדשים קי"ל דאין למדין למד מן הלמד, כדאיתא בזבחים (דף מ"ט) ולמדין ועשה לפר כאשר עשה לפר עיי"ש באורך אבל בכל התורה כלה מדמינן ובקדשים אין למדין למד מן הלמד, לכן שפיר מסתפקא הגמ' על ר' יוחנן ועל ר' אלעזר ועל רב אי מדמינן מלתא למלתא והנה התורה ולומדיה ודאי קדשי קדשים נינהו כמו שאבאר, א"כ הדרא קושיא לדוכתה מנא לך הא דמדמינן מנחת סולת בלולה בשמן לתורה ? ואף דודאי שניהם דין קדשים יש להן מ"מ בקדשים גופא אין למדין למד מן הלמד ואין מדמין מלחא למלתא עד דאיתא זה בפירוש:

וזה שהתורה בעצמה קדשי קדשים נינהו פשיטא היא דהנה הס"ת היתה מונחת בבית קדשי הקדשים כדאיתא בבבא בתרא לחד מ"ד על דף היוצא מן הארון ולחד מ"ד בארון גופיה, ולומדיה ג"כ קדשי קדשים נינהו. דהנה חז"ל הורו לנו ללמד מילי דת"ח מהארון ואנחנו נלך בדרך אשר דרכו לנו רבותינו ז"ל, מקודם אביא דבריהם ז"ל ואח"כ אוסיף מה שחנני הש"י בזה וממילא נראה כמה גדלה קדושת ת"ת והעוסק בתורה באמת. וכמה הלכתא גבירתא איכא למילף מקדושת הארון לקדושת חלמיד חכם:

וז"ל חז"ל במדרש תרומה (פרשה ל"ד), ועשו ארון עצי שטים מה כתיב למעלה ויקחו לי תרומה מיד ועשו ארון עצי שטים, מה התורה קדומה לכל כך במעשה המשכן הקדים את הארון לכל הכלים, מה האר קדם לכל מעשה בראשית דכתיב ויאמר אלהים יהי אור (בראשית א') ואף במשכן בתורה שנקראת אור דכתיב כי נר מצוה ותורה אור קדמו מעשיה לכל הכלים. ד"א ועשו ארון מפני מה בכל הכלים האלה כתיב ועשית ובארון כתיב ועשו ארון, א"ר יהודה ב"ר שלום אמר לו הקב"ה יבואו הכל ויעסקו בארון כדי שיזכו כולם לתורה. ארשב"י ג' כתרים הן כתר מלכות כתר כהונה וכתר תורה, כתר מלכות זה השלחן דכתיב בו זר זהב סביב, כתר כהונה זה המזבח דכתיב בו זר זהב, וכתר תורה זה הארון דכתיב בו זר זהב, למה נכתבים זר ונקראים זר, אלא לומר לך שאם אדם זוכה נעשית לו זר ואם לאו זר, ומפני מה בכולן כתיב ועשית לו ובארון כתיב ועשית עליו ללמדך שכתר תורה מעולה (עליו דרש לשון מעולה) יותר מכולן זכה אדם לתורה כאלו זכה לכולן, ע"כ ברבה תרומה. ואיתא עוד ברבה פ' ויקהל עשיתם לפני ארון שהתורה נתונה בתוכה אתן לכם שכר טוב שאין בו הפסק שנא' מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. כלומר כמו שהתורה ניתנה בתוכו וצפונה שם לכן יזכו אל מה רב טובך אשר צפנת, וכן אמרו על הארון מבית ומחוץ תצפנו רמז על ת"ח שאין תוכו כברו אל יכנוס לבית המדרש (יומא דף ע"ב), וכן כל אמות הארון היו שבורים ללמדך שת"ח צריך לשבר ולהשפיל את עצמו ללמוד תורה (בעה"ט):

ונ"ל עוד מה שחנני השי"ת בזה. הארון היה זהב טהור ללמדך שת"ח צריך להיות קדוש וטהור כזהב טהור ע"ד ושער רישיה כעמר נקא שאל ימצא בו שום נדנוד חטא ועבירה, ע"ד ת"ח שנמצא רבב על בגדו חייב מיתה כלומר על גופו שהוא בגד לנשמה וכמו שאמרו חז"ל ביומא שאפילו אין דיבורו בנחת עם הבריות אומרין עליו אוי לו שלמד תורה ובכלל ת"ה הוא ת"ו. הלוחות היו טמונין והגורין בארון בבית קדשי הקדשים, כן ת"ת צריך להיות סגור ומסוגר חדר לפנים מן החדר בתוך ד' אמות של הלכה ולא ימוש ס"ת מפיו ויהגה בו יומם ולילה דוגמת הארון שהיה תמיד עם הלוחות, וה"ד ת"ה כגון ת"ת שמסוגיא ד' אמות בלא תורה ובלא תפלין (יומא שם), והלוחות והס"ת מרמזין לשתי תורות תורה שבכתב ותורה שבע"פ כלומר שניהם צריכין זה לזה, ובאמת תורה אחת היא, והבדים שלא יזוזו מן הארון מרמזין לתמכי דאורייתא, כי הבדים הם הנושאים את הארון דוגמת אנשים המסייעין לת"ח ונושאין אותו הם יקבלו שכר חלק כחלק כמו שמעין אתי עזריה וזבולן ויששכר ובצל החכמה בצל הכסף כמו שאמרו חז"ל בביצה במחיצה אחת יחדו יהיו בג"ע. ואת הארון היו נושאים בכתף ללמד שתורה נקנית ביגיעה רבה ע"ד ויט שכמו לסבול, ודוד שאמר זמירות היו לי חקיך נכשל בדבר שתינוקות של בית רבן יודעין אותו (סוטה דף ל"ה ע"א), כלומר הוא היה אומר שהן קלות