גחלי אש יב

ור"ל אמר הוא עצמו משכשכו בשירי הלוג ומעלהו פירש"י כלומר תחלת מצוה שישפשפנו לקומץ בשירי מנחה אחד מן הלוגין וכ"ש דאם שמנו כשר, והקשו בתוס' היך אפשר לשכשך בשירי שמן של הלוג שנתותר הא תנן (מנחות דף כ"ז) השמן מיעוטו מעכב את רובו ? ויש לומר שלא ניתנה תורה למלאכי השרת ואי אפשר שלא ישאר בלוג מן השמן, עכ"ל, אף כאן כל אחד מישראל צריך ללמוד כפי כחו ומה שלא יוכל להשיג או לגמור ע"ז נאמר לא נתנה תורה למלאכי השרת. וכן מה שאמר בסוף מנחות נאמר בעולת בהמה אשה ריח ניחוח ובעולת העוף אשה ריח ניחח, ובמנחה אשה ריח ניחח, לומר לך אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים, וע"ז נאמר (קהלת ה') מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה יאכל, בגמרא דרש אותו לענין קרבנות וברבה קהלת לענין עבודת התורה, ג"כ כך פירושא, דהא פשיטא דאם עשיר מביא קרבן עני דלא יצא, ואיך יעלה על הדעת שיקובל עשיר בקרבן מועט ? אלא ודאי כל אחד לפי כחו, דהיינו זה שמקריב מנחה מסתמא עני הוא כדפירש רש"י מי דרכו להתנדב מנתה עני, וכך פירשו בתוס' מ"ט (אבות פ"ב משנה ט"ז) ובזה הוא שאומר התנא שהן שוין לפי שהעני עושה כפי כחו וממונו, לפיכך שוה מעוטו לפני השי"ת כמו המרובה של העשיר, אבל ודאי מי שבכחו לעשות הרבה ועושה מעט ודאי שאינו שוה לעושה מרובה, עכ"ל, אף כאן בת"ת כל אחד לפי כחו אם יעמול מתוקה שנתו לעוה"ב לפי עוצם טרחתו ולפום צערא אגרא, וא"ש:

א"כ לפ"ז דין ת"ת יש לו דין כמו תפלין כמו דאיתא במנחות (דף מ"ד ע"א) תפלה של יד אינה מעכבת את של ראש ושל ראש אינה מעכבת אח של יד, אמר רב חסדא לא שנו אלא שיש לו, אבל אין לו, לא, אמרו לו אמרת, אמר להו לא אלא מאן דלית לי' ת רי מצות חדא מצוה נמי לא ליעביד בתמיה ? אף כאן כיון שכל אות ואות וכל פסוק ופסוק ופרשה ופרשה וכל משנה ומשנה מצוה בפני עצמה היא ודמי' אם לא יוכל לגמור כמו דמאן דלית לי' תרי מצות חדא ג"כ לא ליעביד, ואף כי עיקר מצות תפלין שתים כמו דאיתא שם במנחות (דף ל"ו ע"א) אמר רבה רב הונא אסברא לי אמר קרא והיו לטוטפת בין עיניך כל זמן שבין עיניך יהיו שתים, מ"מ כל תדא וחדא מצוה בפני עצמה היא, והרמב"ם בספר המצות מנאן לשתים, אף כאן עיקר המצוה הוא כל התורה כולה מ"מ אם לא יוכל לגמור את כולה, ת"ת אין לה שיעור, ומקיים מצוה על כל אות ואות כדאמרן, וא"ש. וזה הוא הפירוש של הפסוק והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך, כלומר א שעיקר המצוה שתי תפלין, מ"מ בחד מקיים מצות עשה אחת, אף תורה דינה כן, עיקר המצוה כל התורה ומקיים מצות עשה על כל חלק וחלק ממנה:

תמצית הדברים, שת"ת מקשינן למנחה ומקשינן לתפלין, מקשינן למנחה כמו שבמנחה צריך להיות שיעור שלם, וכמו שבמנחה להיות קדושת הגוף איתא שם במנחות (דף כ"ז ע"א) הקומץ מיעוטו מעכב את רובו (פירש"י שאם חיסר כל שהוא פסול), עשרון מיעוטו מעכב את רובו, השמן מיעוטו מעכב את רובו, הסולת והשמן מעכבין זה את זה, הקומץ והלבונה מעכבין זה את זה, ע"כ, אף כאן צריך להיות מכיר ובקי בכל התורה כלה ואם לאו אין בו קדושת הגוף, מ"מ אם דעתו להשלים ראשון ראשון קדוש כדאמרן לעיל, מ"מ דמי ג"כ לתפלין שכל אות ואות מצוה בפני עצמה, ואם תאמר אכתי לא דמי למנחה דהנה במנחה משימין את המנחה לכלי שרת והכלי שרת קדש היא ואם משימין אח"כ את הסולת והשמן של חול חוזר הכלי שרת ומקדש את המנחה שיהיה לה קדושת הגוף וכאן אתה אומר שהתורה תקדש את גופו של ישראל שחול הוא, ונהפוך הוא ? לא קשיא, דאיתא בשבועות (דף ט"ו ע"ב) ובסנהדרין (ט"ז ע"ב) כל הכלים שעשה משה משיחתן מקדשתן, מכאן ואילך עבודתן מחנכתן, פירוש אף שכלי שרת צריך חינוך ובכלי חול אסור לעשות עבודת הקדש, מ"מ מפני זה בעצמו שעשה בהם עבודת הקדש כגון מקדש מנחה בכלי חול, חזר הכלי להיות כלי שרת, ואח"כ חזר הכלי שרת לקדש בו את המנחה והוי דומיא דגיטו וידו באין כאחד, אף כאן האדם שלומד תורה, התורה חוזרת ומקדשת את גופו של ישראל הלומד אותו, ואח"כ נעשה הגוף ככלי שרת ומקדש את התורה ודמי לקצבן ממש וכן מצינו אצל כהן גדול ביו"כ, דהנה כ"ג שיהיה כשר לעבודת יו"כ צריך חינוך שיתרבה שבעה וימשח שבעה כדאיתא ביומא (דף ה' ע"א), מ"מ מתקינין לו כהן אחר שאם אירע טומאה בראשון יכנוס השני תחתיו, ואמרינן בגמרא יומא (דף י"ב ע"א) פשיטא אירע בו פסול קודם תמיד של שחר מחנכין אותו בתמיד של שחר, פירש"י שלובש שמונה בגדים ובזה ניכר שהוא כ"ג, אלא אירע בו פסול אחר תמיד של שחר במה מחנכין אותו א"ר פפא עבודתו מחנכתו, מי לא תניא כל הכלים שעשה משה משיחתן מקדשתן מכאן ואילך עבודתן מחנכתן הכא נמי עבודתו מחנכתו, פירוש בזה שעובד עבודת יום הכפורים שכהן הדיוט פסול לזה נמשך עליו קדושת כ"ג וביחד חוזר לקדש עבודת יו"כ שאינה כשרה אלא בו, והוי ג"כ דומיא דגטו וידו באין כאחד, אף כאן קדושת התורה וקדושת גופו של ישראל באו ביחד וא"ש. מיהא הנ"מ לגופן של ישראל שנתקדשו ע"י משה במילה וטבילה והרצאות דמים מכאן ואילך עבודתן מחנכתן. אבל גופן של עכו"ם דלא נתקדשו בקדושת משה אמרו חז"ל עכו"ם העוסק בתורה חייב מיתה וע"ש:

ובזה נבין גמרא מנחות (דף ק"י) אמר ריש, לקיש מאי דכתיב זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם, כל העוסק בתורה כאילו הקריב עולה, מנחה, חטאת, ואשם, פירוש כדאמרן דגופן של ישראל דינן ככלי שרת שמקריבין בו מנחה והתורה תתקבלה ברצון כאלו הקריב מנתה ועולה. וכן דימו חז"ל תמיד גופן של ת"ת לכלי שרת ומזבח וקרבנות כאמרם ז"ל בברכות (דף י' ע"ב) כל המארח ת"ח בביתו כאלו הקריב תמידין ולמדו רז"ל מאלישע עובר עלינו תמיד, וכן אמרו ביומא (דף ע"א ע"א) הרוצה לנסך יין ע"ג המזבח ימלא גרונם של ת"ח יין:

והדברים הללו ב"ה ברורים להלכה ולמעשה (ונ"מ לענין טומאת כהנים לאיזה ת"ת מותרין לטמא וכן לענין קדושת ת"ת מי קדים) שמקשינן דיני תורה ות"ח למעשה המנחה כמו דאמרן. וכ"ת מי לחשך לומר זאת אף שכלל גדול הוא בתורה שמדמינן מילתא למילתא כאמרם