גחלי אש יא

ספק הוא אם דינם כקומץ או כשירים, אמר ר' חנינא מקטיר קומץ לחודי' תחלה והדר בין הבינים, דאי אמרת בין הבינים ברישא דלמא שירים נינהו והוי שירים שחסרו בין קמיצה להקטרה, ואמר מר שירים שחסרו בין קמיצה להקטרה אין מקטירין עליהן את הקומץ ע"כ, הרי שר' חנינא פשיטא לי' להלכה כריש לקיש, א"כ צ"ע איך פסק הרמב"ם כר' יוחנן, ולכ"מ פשיטא כאילו אין חולק בדבר, וכן פירש בתפארת ישראל (מכות פ"ג) במקום שמקשה סתמא דגמ' אליבא דריש לקיש אינו בכלל שהלכתא כר' יוחנן לגבי', עיי"ש. וכן פסק הרמב"ם בהלכות ע"ז (פ"ד ה"ו) כריש לקיש אצל עיר הנדחת שמרבין להן בתי דינין כנגד ר' יוחנן דהלכתא כוותי' דריש לקיש משום דסתמא דגמרא שקיל וטרי אליבא דריש לקיש דמקשה איני והאמר ר' אמי בר חמא וכדפירש הלחם משנה שם, עיי"ש. הן אמת שבתוס' יומא דחקו לפרש אפילו לר' יוחנן ופירש אין מקטירין קומץ עליהן כלומר בשבילן את הקומץ להתירו באכילה ושני הכי בלישני' דהתם סמך לשון הקטרה אצל קומץ דקאמר מקטיר קומץ עליהן והכא קאמר אין מקטירין עליהן אח הקומץ, עיי"ש, ועדיין צ"ע). אבל מ"מ זכינן לדין שאם למד כל התורה כלה ואח"כ שכח מתלמודו מ"מ קדושה יתרה יש בו ממי שלא השלים, דאם השלים ונחסר בין קמיצה להקטרה, הרבה אמוראי ס"ל שמקטיר קומץ עליהן, ובלא השלים פשיטא שאין בו קדושה, דאי חסרה אפילו כל שהוא אין מקטירין את הקומץ כדאמרן. וכי תימא אם לא השלים או ששכח ממשנתו למה את מדמית לי' לשירים שחסרו בין קמיצה להקטרה ואין את מדמית לי' למנחה שחסרה קודם קמיצה ? וזאת היא ג"כ פלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש דאתמר מנחה שחסרה קודם קמיצה ר' יוחנן ס"ל יביא מתוך ביתו וימלאנו וריש לקיש ס"ל שלא יביא מתוך ביתו וימלאנו, והלכה כר' יוחנן דר"ל אתותב שם מדתנן חסר הלוג אם עד שלא מציק ימלאנו, תיובתא, וכן פסק הרמב"ם פרק י"א מהלכות פסולי המוקדשין הלכה ט"ז ? לאי אמת הוא הדבר, אם יש בכחו עוד ללמוד ולחזור על למודו פשיטא שמחויב הוא, ואם שכח מתלמודו מודו כלום עובר בשלשה לאוין כמו דאיתא במנחות (דף צ"ט ע"ב) כדאמר רב נחמן בר יצחק שם דעובר בשלשה לאוין שנאמר השמר לך, ושמור נפשך מאד, פן תשכח את הדברים [השמר חד, ושמור תרי, ופן שלשה], יכול מחמת אונסו ת"ל ופן יסורו מלבבך במסירם מלבו הכתוב מדבר. ר' דוסתאי ברבי ינאי אמר יכול אפילו תקפה עליו משנתו ת"ל רק, ובודאי צריך ללמוד כל ימי חייו ולשמור את הדברים בלבו ואם חסר יחזור על משנתו כלומר שימלאנו מתוך ביתו כדין המנחה ואם לא זכה לחזור הכל שיהי' בגדר אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו (בבא בתרא י' ע"ב, מו"ק כ"ח) ואם מת ר"ל הו"ל המיתה הנ"ל כמו הקמיצה שנתברר בזה חלק גבוה בנשמתו, מ"מ קדושה יש בו ומקטיר קומץ עליהן, כלומר על המזבח של מעלה, כדפירשו התוס' מנחות (דף ק"י ע"א) לעולם זאת על ישראל אמר רב גידל אמר רב זה מזבח בנוי ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן, ופירשו בתוס' יש מי שאומר נשמותיהן של צדיקים והיינו דאמרינן בשמונה עשרה בעבודה ואשי ישראל ותפלתם באהבה תקבל ברצון, עכ"ל שם, ובמדרש נשא איתא המלאך מט"ט ששמו נער מקריב בגליות נשמותיהן של ישראל. וכן אמרו חז"ל במנחות (דף צ"ט) אשר שברת ושמתם בארון תני רב יוסף מלמד שהלוחות ושברי לוחות מונחין בארון, מכאן לת"ת ששכח תלמודו מחמת אונסו שאין נוהגין בו מנהג בזיון, ע"כ. מדמה זקן ששכח תלמודו לשברי לוחות שמונחין בארון ודינו כדין תשמישי קדושה שצריכין גניזה כמו הלוחות שפרח מהן האותיות ולא נשארו כי אם השברים והם כמו תיק של ס"ת וכגוף הת"ח, וא"ש בעזה"י, ודבר ברור הוא שקדושת התורה ות"ח נלמוד ממנחה וכלי שרת כמו שאבאר לקמן:

ובזה נבין משנה אבות (פ"ב משנה י"ג), הוא היה אומר לא עליך המלאכה לגמור ואי אתה בן חורין להבטל ממנה, אם למדת תורה הרבה נותנין לך שכר הרבה, ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך, ע"כ. וקשה להבין במאי קמיירי מתניתין, אם באדם שיש לו כח והשגה מרובה למה לא יעמו ? הלא התורה נתנה לבני אדם לגמור הכל בלי ספק ועוד במעי אמו מלמדין אותו כל התורה כלה כדאיתא בנדה (דף ל"ב), ואם באדם שאין השגתו מרובה ואנוס הוא בזה בודאי רחמנא פטריה, וכן ואי אתה בן חורין להבטל ממנה, פשיטא, דגדול עונש ביטול ת"ת מכל העבירות, כמו שאמרו חז"ל מצינו שויתר הקב"ה על ע"ז וג"ע וש"ד ולא ויתר על עון ביטול ת"ת. וכן מה שאמר נותנים לך שכר הרבה ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך ג"כ פשיטא שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה אפילו שכר שיחה נאה וכש"כ תלמוד תורה ששקול כנגד כולם (פאה פ"א משנה א):

אכן עפ"י מה דביארנו לעיל יובן היטב, דהוי אמינא כמו דינה של מנחה וכלי שרת שדינם שאין מקדשין אלא כל השיעור, מנחה שלמה בעשרון סלת ולוג שמן דוקא, אבל פתות מזה אין בה קדושה, וכן איתא במנחות (דף ט' ע"ב), אמר רב אדא בר אהבה זאת אומרת החסרון כבעל מום דמי ובעל מום פשיטא שלא ירצה והקריבהו נא לפתתך, אף כאן יעלה ח"ו על הדעת דאם לא גמר כל התורה כולה אין בו קדושה ולמה זה להבל ליגע, והקריבהו נא לפחתך הירצך וגו', דחסרון כבעל מום דמי, קמל"ן התנא דלא, דבאמת צריך לגמור כל התורה, אכן אם עמל לפי כחו ולא זכה לגמור מחמת חסרון המשיג או עומק המושג או מפני אונס אחר לא יקופח שכרו. ואמר לא עליך המלאכה לגמור באופן שאי אתה בן חורין ליבטל ממנה, אם למדת תורה הרבה נותנין לך שכר הרבה, ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך, כמו דאמרן דאם בדעתו למלאות ראשון ראשון קדוש, ועל כל מלה ומלה ועל כל משנה ומשנה נותנין לו שכר ועל כל פסוק ופסוק, כמו שפירש הגר"א ז"ל שת"ת כמו שאין לה שיעור למעלה כמו כן אין שיעור למטה, ובמלה אחת מקיימין מצוה אתת. ולזה כוון במדרש מסכת ד"א רבה פי"א דאיתא שם בית המדרש יש בו אלף אלפים ורבי רבבות מצות, כלומר כיון שמקיים מצות עשה בכל פסוק ופסוק ובכל מלה ומלה, ובשביל זה אמר התנא נותנין לך שכר הרבה, וא"ש:

אכן במה שלא יוכל להשיג ע"ז נאמר לא נתנה תורה למלאכי השרת, כי אם כל אחד לפי כחו, ונלמוד ג"כ ממנתה מהא דאיתא (מנחות כ"ג ע"א) אתמר קומץ דמנחת חוטא ששמנו ר' יוחנן אמר פסול